לכאורה הכול נשאר כשהיה - כמו תמיד, ממשיכים לשבת בחדרים, לוגמים כוס קפה, משוחחים על דא ועל הא ומעבירים תחת שבט הביקורת והלשון עולם ומלואו - המשק, הצבא, האוכל, ארוחת הבוקר של אתמול.
ואז נזכרים בחביתות של חוה, ובעוגות אותן אפתה לקבלת השבת במועדון, ואיך ארגנה את הציוד והאוכל לטיולים...
וכך יושבים, ומשוחחים, ואולי אפילו מחייכים - כי הכול כל כך טבעי ורגיל - כי לכאורה שום דבר לא השתנה...
הערב יישבו כולם בחדר של חוה, עד השעות הקטנות של הלילה, וחוה אולי תאמר בתחינה: "חברה, עשו טובה! אני קמה מחר בשעה ארבע בבוקר!" - אבל דבר לא יעזור. - וכי היכן יישבו ויתבדחו אם לא כאן? הרי ברור שכאשר אין תכנית אחרת, חדר זה הוא המועדון ומרכז הוויכוחים; כאן לוגמים כוס קפה וזוללים מעט עוגיות; כאן נולדות הבדיחות החדשות; בקיצור - זהו מקום המפגש של החבר'ה.
- כי למרות דמותה המופנמת, למרות היותה שקטה ובורחת מפרסום, למרות הכול - היה החדר של חוה מלא תמיד.
- כן! - לכאורה יישבו שוב הערב בחדר של חוה, אבל רק לכאורה. רק לכאורה שום דבר לא נשתנה.
וכי מה שונה עתה? - בחדר נותרו רק שתי מיטות; במזכירות הגרעין נשארו רק שני בנים; בסידור העבודה חסר שם אחד, ודווקא שמה של חוה...
... ואנו רוצים להאמין כי בזה מסתכמים כל השינויים; אנו רוצים לתקן הכול ולהיות בטוחים ששוב חוה אתנו...
אבל הן אנו השתתפנו בלוויה, אנו שפכנו את סלי העפר... אנו ירינו את מטחי האש...
אנו נעצרנו ליד הדלת כשחזרנו הנה - נעצרנו, וכרגיל, רצינו להיכנס ולשאול את חוה אם יש קפה - כי היינו מיואשים ושבורים - אך משפתחנו את הדלת ראינו בחדר רק שתי מיטות...