9.3.99
הבלאבירער
אתם ודאי סקרנים, איזו מילה מוזרה מהווה את כותרת הכתבה הזאת? אזי זה פשוט, בלביר זה שיבוש של ברביר Barber שפירושו בשפות אירופאיות רבות : ספר.
כיוון שאברהם שוארץ, שאודותיו אני כותב, הציג את עצמו ואמר שמקצועו בלבירר נשאר זה הכינוי שלו, וכאשר רציתי כעבור שנים רבות, לצורך ההנצחה, להיזכר בשמו הרשמי, לא הצלחתי, גם כאשר ערכתי משאל טלפוני בין מי שהיו במחלקה שלי, וגם הרבנות הצבאית נקראה לעזור - כולם זכרו היטב את הבלבירר, איש לא זכר את שמו האמיתי.
באנדרטה שבקרית-ענבים שמו אינו מופיע וכן בסוף ספר הפלמ"ח ברשימת הנופלים.
לבסוף עזרה חברה טובה העובדת במשרד הבטחון לגלות, שהסיבה לאי-הופעתו של אברהם לייב שוארץ היא שיבוש בשם.
מופיע אברהם קנץ, שכנראה לא היה כזה, במקום שוארץ.
אברהם לייב שוארץ קבור בבית הקברות הצבאי בחיפה. ועכשיו אספר לכם מדוע הבחור נשאר כבר יובל שנים קרוב ללבי ואיני מצליח לשכוח אותו (וגם לא רוצה לשכוח).
אחרי ההצבעה באו"ם, בכ"ט בנובמבר 47' התחילו פעולות האיבה של ערבים כנגד יהודים ובעיקר פגיעות בתחבורה.
הישוב התחיל להתארגן, ההגנה והפלמ"ח קראו לרזרבה וגם אני, מ"כ ומדריך במקצועות שונים נקראתי להתיצב.
שאול יפה ז"ל הורה לי לקבל בחצר הטכניון אוטובוס מלא צעירים, לנסוע איתם אל יעד, שיגידו לי, ולהתחיל לאמן אותם.
הם היו אוסף מגוון של נוער ארצישראלי מוזנח, שחלק לא גמרו בית ספר, וחלקם עולים ניצולי השואה, שלא ידעו עברית.
התחנה הראשונה היתה בתחנה המרכזית של אגד בתל-אביב לקבלת הוראות. שם הוסיפו עוד מ"כ וארגז שהכיל 5 סטנים, תחמושת וכמה עשרות רימונים פולניים ישנים. היעד שלנו היה גלאון. שם חילקנו את החבורה לשניים, שתי כיתות בנות 15 איש. התחלנו לאמנם ברובה (אנגלי) ובאמון הפרט. אני סוטה מהנושא, שהוא הבלבירר, אבל זה היה הכרחי להבנת כל הרקע.
הבלבירר (כל פעם אני כותב בצורה שונה) היה רזה מאד, חיוור מאד, גבו כפוף הייתי מגדירו טיפוס של שחפת + צרות נוספות, ההיפך הגמור מהצבר יפה הבלורית. גם חלש פיזית היה.
עד מהרה התברר שהבחור עושה מאמצים גדולים מאד וכל דבר שהוטל עליו ביצע טוב ומהר. מוכן תמיד לעזור לזולתו וגם חייך פה ושם, בקיצור כולם, אשכנזים וספרדים, חכמים וחכמים פחות, בקיצור כל החבר'ה אהבו את הבלבירר והוא השיב אהבה לכולם.
כאשר עברו השבועות בגלאון, והמחלקה כבר הכירה את כל שמות החלקים של הרובה ומקלע הברן, גם לזחול הם כבר ידעו, התחיל שאול יפה לארגן את גדודו, החמישי בפלמ"ח, וקרא לנו לחולדה והפכנו לחלק של פל"ב (המפקד נחום אריאלי).
יצאנו להתקפות על מחנות צבא שנתפשו ע"י ערבים ועל כפרים ופוצצנו בהם בתים, והצלחנו.
הנה נקראה הפלוגה לתקוף את אל-קובאב הכפר הוא בחצי הדרך בין רמלה ללטרון, במקום שהכביש לירושלים יורד בסרפנטינות לעמק איילון.
הפעם ידענו שתהיה זו התקפה בעייתית כי -
א. הכפר היה מאורגן
ב. סיירים שלנו, שסיירו שם בלילה, התגלו לכלבים שפתחו בנביחות אזהרה
ג. מסע רגלי ארוך אל היעד מחולדה
מסע רגלי ארוך מהיעד לקבוצת גזר
ד. פעם ראשונה, שיצאנו עם הנשק הצ'כי, שעדיין לא היטבנו להכירו.
בחזרה אל הבלבירר -
היה צורך להשאיר שומר על המאהל שלנו בחולדה והחלטתי שהבלבירר יישאר. קראתי לו ואמרתי לו בערך כך:
"אברהם, אתה באמת בחור מצויין, הוכחת לנו גם באמונים וגם בפעולות השונות שאתה ראוי לפלמ"ח. אבל יש לנו בעיה כאן. הפעם נדרש כוח פיזי רב, ומניתי לפניו את הקשיים הצפויים. אי לכך החלטתי שאתה נשאר בחולדה, הרי אינך חזק, הפעם לא תצא אתנו הלילה".
הבלבירר ישב נעלב והתחיל למחות, הוא דורש לצאת והוא יודע גם שלא יהיה קשה למצוא שומר מאהל אחר מבין המחלקה.
אני עמדתי על דעתי בשיא התקיפות, שהייתי מסוגל לגייס מול אדם מיוחד כזה וסיכמתי שאכן הוא נשאר למרות מחאותיו.
לא עבר זמן רב ומתייצבת אצלי משלחת: הם אמרו בכל הרצינות והחומרה, שהבלבירר עומד להתאבד.
קראתי לו אלי שנית והוא אמר לי את הדברים, שאי-אפשר לשכוח:
"אני ניצול יחיד מהמשפחה הגדולה שהיתה לי ברומניה, אין לי יותר משפחה. הנה מצאתי בכם את התחליף לכל מה שאבד לי. אתם, המחלקה, אתם אחים שלי עכשיו ואתה (פונה אלי) המפקד, אתה אבא. אני עושה מאמצים רבים מאד כדי לשמור ולא לאבד את המשפחה החדשה שלי. אינני מסוגל להפרד מכם, אפילו לא לשעות אחדות".
קיצרתי כאן בציטוט, לא תיארתי גם את הקול החנוק שבו נאמרו הדברים ואת הרעד, של שנינו, של היושב מולי ושלי עצמי. הלב היהודי הפועם בי לא נתן לי להשאר קשוח, הסכמתי שהוא יצא אתנו ובקלות רבה מצאתי את המועמד שישאר במאהל.
יצאנו כרגיל באיחור, הלילה התקדם כבר, הערבים חיכו לנו. כשהיינו קרובים מאד והתחלנו כבר להאמין שהצלחנו, נפתחה עלינו אש תופת.
המ"פ הורה על נסיגה, ניתקנו מגע והתחלנו בנסיגה אל גזר.
בפעולה אומללה זו היה לנו הרוג אחד, לא קשה לכם לנחש, זה היה אברהם לייב שווארץ, הבלבירר.
ככל שהשנים עוברות אני מרגיש יותר פגוע ע"י אובדן אחד הבחורים הטובים ביותר שהיו בפלמ"ח.
יוסף לשנר (יופ)
משמר העמק