רועי,
קשה לי לכתוב מכתב שכזה בידיעה שלא תוכל לקרוא אותו. אי אפשר לתאר את עומק הצער או הכאב, ולכן כל מילה שאני רושמת נראית לא אמיתית, כאילו לא באמת מדובר בך.
כמה בכיתי ביום שהתגייסת, אז לא ידעתי את ערך הדמעות. כיצד אפשר להמשיך כאן? הכל השתנה, הכל בלעדיך.
אני תוהה אם אתה שומע אותי, יודע על כל המחשבות, געגועים וכאב. אני חייבת להאמין שכן.אני מנסה להיזכר בכל רגע שחווינו יחד, כל שיחה ופגישה. היית ותמיד תהיה חלק ממני, בלב, בנפש, בחיים. אני יושבת מול תמונה שלך, רואה את חיוכך המלא חיים ואת עיניך העמוקות ורבות משמעות. אני רוצה פשוט לחבק אותך ולהתחנן שתושאר. אתה צעיר, בלי קמטים של זמן או של צער וכך תישאר לנצח. אתה עם הצחוק. המדהים, אתה, שיודע להפוך כל דבר לכיף, אתה שיודע הכל גם בלי להגיד, אתה שתוהה על כל דבר ומנסה להבינו. אתה רועי, עם הכל.
כשהלכת לקחת אתך חלק גדול ממני. אך גם השארת לי כל כך הרבה. בך אמצא את הכוח להמשיך. לחיות כפי שידעת, לצחוק כמו שאהבת. העולם שלי ריק בלעדיך אך תדע שהעולם שלך מלא. מלא באהבה של כל מי שהשארת כאן. נגעת באנשים. אני לא יודעת מה לעשות, איך ממשיכים?
כל מילה שאני רושמת נראית ריקה כי אי אפשר לתאר את ההרגשה הנוראה הזאת במילים. נשאר לי רק לנסות לתאר כמה שאני אוהבת אותך , וכמה שאתה חשוב. קשה לי לחשוב שבאמת לא אראה אותך שוב, שלא נצחק ביחד יותר. שלא תדע על כל מה שהתרחש בחיים. אני רוצה שהכל ישאר כמו שהיה, כמו שהכרת. איך יכול להיות שישתנו דברים, שלא תדע עליהם? הלוואי שיכולתי לספר לך את כל מה שלא הספקתי להגיד. אך מה הייתי אומרת? הדבר היחיד שחשוב באמת זה שאני אוהבת אותך ללא גבולות.
עכשיו נשארנו כאן ואתה אי שם בשמים שומר עלינו כמו שאנחנו כאן שומרים עליך, על הזיכרונות.
אני מרגישה שהיה לי הכל ופתאם לא נשאר כלום. "הייתה תקופה כזאת שהאושר בא בזעם, צחקנו מהכל שרפנו את מה שבא ליד, לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" , איך אבל יהיה טוב בלעדיך?
אני לא חושבת שאוכל אי פעם להגיד לך שלום, להיפרד, או לנסח איך הייתי אומרת אם רק הייתה לי הזדמנות.
אז עכשיו מלאך שלנו, נאהב ונזכור תמיד.
אוהבת לנצח.
אבי