סגן יעקב קובי כהן ז"ל

קורות חיים

בן רחל וחיים. נולד ביום כ"ו בחשוון תש"ל (7.11.1969) במצפה רמון. הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי ממ"ד 'מצפה-אל' והמשיך בתיכון- המקיף הדתי 'שפיר' במגמת החשמל. בנעוריו השתייך לתנועת 'בני עקיבא', אהב בעיקר כדורסל והרבה לקרוא.

בראשית אוגוסט 1987 גויס קובי לצה"ל והתנדב לצנחנים. לאחר תקופת הגיבוש, הצטרף לפלוגת 'אפעה' ששירתו בה יחדיו בני ישיבת-ההסדר עם חניכי עליית הנוער, המסלול הצבאי-פיקודי לקצונה בצנחנים. הטירונות הקשה הסתיימה במסע 'הכומתה האדומה' הנכספת, ובמהלך מסלול זה עבר קורס צניחה, ובגאווה רבה ענד את כנפי הצנחן על חזהו, בתום שנה של פעילות מפרכת, תוך מאמצים ומבחנים קשים, זכה לענוד דרגת סמל, הגיע לגדוד 890 והיה מ"כ.

בפרק זמן זה הספיק לשרת עם חניכיו בלבנון ובשטחים, הוא חינך את פקודיו ברוח העקרונות שלמד והוסיף מעצמו.

בספר פלוגת חרמ"ש, שיצא בנובמבר 1989 כתב: "כל חייל הוא עולם אחר, כדי להבינו, צריך להיכנס לתוך עולמו, לחיות איתו ולשפטו לפי מעשיו". משפט זה, שמבטא ומסמל את קובי ואת עקרונותיו, היה נר לרגליו ולפיו פעל, הוא היה מעורב בבעיותיהם של חייליו, והקפיד לטפל בכל אחד מהם טיפול אישי. במאי 1989 יצא לקורס קצינים. התבלטויות וקשיים רבים ליווהו, אך בעידודה של המשפחה עבר את הקורס ובסיומו שירת כקצין בפלוגת חרמ"ש. חודשים לא קלים עברו עליו, בהם קיבל מחלקה צעירה וטיפח באנשיו את גאוות היחידה. לאור הישגיו והצלחתו, מונה לסמ"פ בפלוגה האיכותית שנקראה 'הפלוגה האדומה'.

בגלל הקושי והאתגר ויתר קובי על גאוותו האישית, 'הכומתה האדומה', אותה - נשא בגאווה מאז ומתמיד, והחליפה בכומתה שחורה, כדי לתת דוגמה לחיילים בחרמ"ש, על-מנת שיהיו גאים גם הם בכומתם השחורה. חברים מעידים כי קובי גרם לחייליו להתמקצע, ובכך הביאם להעריכו. קובי מימש את המושג 'דוגמה אישית'.

סא"ל יהודה שושני כותב : "כשהתמניתי לתפקיד מג"ד, ראיתי לנכון לטפל בנושא כוח האדם, הקצין הראשון שראיינתי וסיכמתי את דרכו במסגרת הגדוד והצבא היה קובי. לא היה לי ספק, שקובי יכול וצריך להיות מ"פ. לקובי היו כל הכישורים המתאימים להיות מ"פ, קצין מקצועי וכריזמטי, בעל ביטחון עצמי. מהר מאוד גילינו שקובי אינו זקוק למחמאות תיאורטיות, הוא הוכיח שהוא מסוגל להיות מפקד פלוגה הלכה למעשה, קובי החליף את מפקד פלוגה ב', והכשיר פלוגה עם הישגים גבוהים מאוד. את דרגות הסגן הענקתי לו על גג בית ערבי בגזרת טול-כרם". קובי פיקד על הפלוגה בתעסוקה מבצעית, יום לפני שיצאה הפלוגה לפעילות בג'נין, נסע קובי לשם, ללמוד את המשימות, למחרת הצטרפה הפלוגה. תוך כדי הפעילות המבצעית התהפך קובי עם הג'יפ שנסע בו.

ביום כ"ו בניסן תשנ"א (10.4.1991) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע, השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושלושה אחים.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "כבר מראשית דרכו גילה קובי מנהיגות. חייליו ראו בו דמות וסמל של מפקד העומד בראשם, ושל אדם הדואג להם בכל נפשו. אכן הפסדנו קצין מן השורה הראשונה. אותך, קובי, לאנפגוש עוד, אולם דמותך המרשימה תמשיך ללוותנו". בחוברת לזכרו שהוציאה הפלוגה, נטלו פקודיו-ידידיו שיר שנכתב על אב שנפל, ובמקום המלה 'אבא' כתבו 'קובי', כי ראו בו אב אהוב ונערץ, וכך בשיר שהביא חברו גדי: "קובי היה בשבילי הכל / קובי היה הכל יכול/ לחנך, ללמד, לתת דוגמה אישית / היה פוקד בצעקה או בחרש / קובי היה בשבילי אלוהים, ולבטח גם לשאר החיילים..."