אביבה אבלין עיני ז"ל

קורות חיים

אביבה (אבלין) עיני נולדה בבגדד, עיראק, בכ"ב בסיוון תרצ"ה (23.06.1935), בת זקונים להוריה גורג'יה וסלמן. בגיל חודשיים עלתה עם הוריה לירושלים דרך המדבריות ובתנאים קשים. בהיותה בת שש נפטר עליה אביה.

היתה תלמידה בבית הספר "רוחמה" ושם קיבלה את השם אביבה, כאשר מורתה מכיתה ח' עברתה את שמה - מאבלין לאביבה. הצטרפה לתנועת 'בני עקיבא' וגילתה כוח ארגון והשפעה - היתה מבין מייסדי קבוצות הנוער בהתאחדות צעירי ארם-נהריים.

בבוקר יום רביעי 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, פלשו לתחום העיר ירושלים שלושה גדודים סדירים של הצבא הירדני. אליהם הצטרפו חיילים מצרים וכוחות ערבים מקומיים ואחרים, סה"כ אלפי לוחמים מצוידים היטב בנשק קל וכבד. כך החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות, עד להפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הרבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא אבחנה, בקרבות ובהפגזות נהרגו בתוך העיר 400 יהודים בקירוב, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

אביבה גרה עם משפחתה ברחוב יוסיפון (שם הרחוב שונה לאחר מכן לרח' יוסף שוורץ) בקומה השנייה. בדירה היה חלון ממנו נשקף עץ אקליפטוס מחצר השכנים. ביום השני למערכה, יום חמישי י"א באייר תש"ח (20.05.1948), עפו פגזים לכל עבר ורבים מבין התושבים, שהלכו לקבל את מנות המזון לפי תלושים או שעמדו בתור למים ממשאית שהביאה מים (שכן הערבים ניתקו את אספקת המים לירושלים), נפגעו ונקטלו.

כשאביבה הגיעה הביתה אחרי הצהרים, היא לא ניאותה לבקשת אימה ללכת עם גיסה לבית החולים על מנת להביא את אשתו - אחותה הבכורה שילדה תינוקת 3/4 שעה אחרי קום המדינה, וכן סירבה ללכת עם אחותה להביא מים בנימוק שהיא מפחדת. כשהגיעה קבצנית אל הדלת וביקשה נדבה נתנה האם לאביבה להעניק לה מטבע לצדקה.

אבל זכות זו לא עמדה לה. מספר דקות לאחר מכן, דווקא בתוך הבית שעה שהתיישבה לאכול משהו, עף רסיס מפגז שנפל על עץ האקליפטוס, חדר דרך החלון ופגע בלסתה. אביבה נפלה ודמה התרוקן על הרצפה.

אחותה של אביבה, שהתעלפה, התאוששה, שמה אותה באלונקה והבהילו אותה לבית החולים "ביקור חולים". הפגיעה היתה אנושה. אביבה-אבלין נהרגה במקום, ביום חמישי י"א באייר תש"ח (20.05.1948), ששה ימים לאחר קום המדינה.

אותו פגז קטל עוד חמישה אנשים, ופצע ארבעה.

אביבה הובאה לקבורה זמנית בקבר אחים בבית הקברות בשיח' באדר. רק כעבור שנתיים, בכ"ד באלול תש"י (06.09.1950) הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר המנוחות בירושלים.

בת שלוש עשרה היתה במותה, הותירה אם וחמש אחיות.

הכתבה שנכתבה לזכרה בחוברת "הד המזרח" מספרת על נערה כישרונית מאוד שעשתה חייל בלימודיה, שמורותיה העריכו אותה מאוד וחברותיה אהבוה וכיבדוה, שאהבה לשיר ולרקוד, ופיזרה מסביבה את עליצותה ועליזותה - ולא הספיקה לסיים אפילו את בית הספר היסודי.

אחותה, שסיפרה את פרטי האירוע מסיימת בקינה: "עכשיו לנו ולחברותיה של אבלין יש נכדים, שיהיו בריאים, ואילו אבלין היא גל של עצמות מתחת לאדמה...".