קורות חיים
יהונתן יעקב, בנם של תחיה ואורי, נולד בשנת תשס"א (2001). אח בכור ליאיר ורועי התאומים, לגלעד, לרוני ולאייל.
היה בן ראשון והנכד הראשון במשפחה. מגיל צעיר ינק את ערכי המסירות, האכפתיות והדאגה לזולת. אביו אורי סיפר שהיה ילד ערכי ואמיץ ובעל דעה עצמאית, ועם זאת שטותניק שעשה דברים בהומור ובחן המיוחדים לו.
יהונתן גדל והתחנך בבית שאן. נער נבון וטוב לב, בבית הספר היה אהוב ומקובל. "חייכן עם עיניים טובות, פעלתן וחרוץ ובעל נתינה אינסופית שתמיד ראה את הטוב שבכל אדם", סיפרו חבריו. הייתה לו היכולת לקחת כל אתגר בשיא הרצינות ולבצעו בשלמות.
במהלך שנותיו בתיכון הדריך בתנועת "בני עקיבא", ובנוסף, תמיד חיפש היכן להתנדב ולסייע לחברה להיות טובה יותר. בבית שאן קראו לו "מתנדב על". ראש עיריית בית שאן כתב, "יהונתן הוא אדם גדול. לפני שש שנים הוא פנה אליי בהודעת ווטסאפ: 'אהלן זה יהונתן דויטש מבני עקיבא ואני מחפש להתנדב בעיר.' הוא היה חלק מחבורה מצומצמת שעשתה בבית שאן את הבלתי אפשרי בתקופת הקורונה... למרות הפרשי הגילים בינינו ראיתי בו חבר".
יהונתן סיים בהצלחה את לימודיו בישיבה התיכונית ודחה את גיוסו לצבא במספר שנים. באותן שנים למד בישיבה הגבוהה "אור עציון", התנדב בפרויקטים שונים ופעל להקמת חבל התיישבות חדש בנגב. עתיד עם ישראל וארץ ישראל העסיק אותו מאוד והאידיאולוגיה הדתית-לאומית הייתה נר לרגליו.
בעשייה שלו תמיד היה מוקף באנשים ובחברים טובים. הוא הקים עם חבר טוב ארגון בשם "תקוותנו" שעיקרו הוא בניית אחדות בין חלקי העם וראיית הטוב בבני אדם. "היה בו משהו שהצליח לגעת בהמון המון אנשים", סיפר אביו, אורי.
בזמנו הפנוי אהב לשחק כדורסל. חברו דביר סיפר: "הוא מה שקרוי 'שחקן נשמה', תמיד נלחם לנצח - מה שבדרך כלל קרה. כל התכונות הטובות שלו היו בולטות גם במשחק, הגון, לא מתבכיין, תמיד מרים את חבריו לקבוצה, מארגן, דוחף, מסדר, חושב קדימה, דואג לזולת."
ליהונתן היה ברור שישרת בתפקיד קרבי. עם גיוסו לצבא ניסה לעבור את הגיבוש לחטיבת הצנחנים אך זה לא צלח. הוא לא ויתר, ולבסוף, לאחר מיונים מפרכים, התקבל ליחידת הקומנדו העילית "מגלן". יהונתן עשה חיל בתפקידו ונחשב לאחד התצפיתנים הטובים ביחידה, היה אהוב מאוד על חבריו לצוות ועל כל סובביו.
ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023) בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי האזור וכל הנמצאים בו.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו יום הגיעו יהונתן וצוות היחידה שלו לקיבוץ נחל עוז וניהלו לחימה אינטנסיבית מול מחבלי החמאס. יחד בלמו את הטבח בקיבוץ וחילצו את התושבים, שרבים מהם זכרו לאחר מכן את הגיבור הצעיר שהציל את חייהם. בחודשים הבאים לחם יהונתן בקרבות ברצועת עזה.
שחף. תושבת נחל עוז, התראיינה וסיפרה על הקשר החם שנוצר עם יהונתן מרגע הצלתה וגם בהמשך, "יהונתן והצוות שלו חילצו אותי מהבית אחרי 18 שעות בממ"ד. וזו הייתה ההיכרות הראשונית. הוא היה הקול האנושי הראשון והפנים האנושיות הראשונות אחרי ההתבצרות הזאת... הוא אמר, 'אני יהונתן ממגלן, באנו לחלץ אותך.' אחרי זה יצאתי אליו, אומנם חמושה בסכין, אבל יצאתי." והוסיפה, "אחרי שהם יצאו בפעם הראשונה מעזה עשינו חיבורים עם החבר'ה שלחמו בקיבוץ יחד עם ימ"ס דרום והודינו להם. ואז התחלנו את הקשר שאחרי, קראנו לזה 'שותפות גורל'... תמיד דאגתי לוודא שהם חזרו בשלום מעזה. באמת היה לי קשר מאוד קרוב ומיוחד עם יהונתן."
ביולי 2024 התארס יהונתן לבת זוגו, אמונה. "הוא אהב מאוד את השיר 'רקפות בין הסלעים' (אריאל הורוביץ), ואמרתי לו שזה תפור עליו. אבל אחר כך אמרתי שהוא לא הרקפת, הוא הסלע. כי הוא תמיד היה שם. במלחמה, בהתנדבויות, כל הדברים המטורפים שהוא עשה. תמיד בשביל כולם, בשביל המטרה, האידיאל, הערכים", סיפרה.
יהונתן היה גאה מאוד במשפחתו והיה מחובר אליהם. הוא העריך את דרכו של אביו, אורי, וחלם, כמוהו, לחנך תלמידים ולהוביל אותם להצלחה ולחיים עם משמעות.
בתחילת אוגוסט 2024 השתחרר מהשירות הסדיר והחל לרקום תוכניות לעתיד. הוא ואמונה תכננו להינשא באוקטובר 2024 ולגור בכפר הנוער "ימין אורד".
ב-11.8.2024 בשעת צוהריים היה בדרכו ליישוב עופרה. הוא נסע על כביש 90. כשהגיע לצומת מושב מחולה נורתה אש על רכבו ממפגע שנהג ברכב חולף, ויהונתן נהרג במקום.
יהונתן יעקב דויטש נרצח על ידי מחבלים בפיגוע בבקעת הירדן סמוך לצומת מחולה בתאריך ז' באב תשפ"ד (11.08.2024), והוא בן עשרים ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בירושלים - גבעת שאול. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות, ובת זוג.
אמונה ארוסתו ספדה: "אחרי תשעה חודשי מלחמה שהצלחת לעבור בשלום... כשבכל הזמן הזה אני רק מחכה לעדכונים ממך שהכול בסדר. והינה... כשהשתחררת סוף סוף... ודווקא פה, בנסיעה אליי הביתה בדרך, שעשינו כבר כל כך הרבה פעמים, הגיעו המחבלים האלה, יימח שמם, ולקחו לנו אותך, כיבו לנו את האור שלך... תודה שגרמת לי לחייך תמיד... תודה שרק חיפשת איפה להפתיע אותי ולשמח אותי, תודה על החלומות שלנו, שעשית אותי מאושרת, שהענקת לי את התקופה הכי מדהימה בחיים שלי. ושהענקת לי את כל כולך. ועכשיו אני וכולנו נאלצים להמשיך את המסע הזה לבד... אני מבטיחה כי אני יודעת שאתה רוצה שאישאר חזקה ושמחה, אני והמשפחה שלך והחברים, וכולנו. מבטיחה שלא אוותר לעצמי... אני כל כך אוהבת אותך."
חברו ליחידת "מגלן" ספד: "חשוב לי שיידעו שדויטש הוא בן אדם של ציונות, בלי מירכאות...שמרתי איתו תמיד על קשר והחיבור שלו יקר לי מאוד. כל שיחת טלפון איתך עסקה סביב נושאים אישיים שלך ועל העם. על האהבה הגדולה שלך לצוות... על המצב שלנו, של הדור... בלי ציניות. על התפקיד שלך... ברור לי שצוואתו היא להתחזק ולעמוד איתנים. דויטש, תודה אחי, אתה משמעותי בחיים שלי וגורם לי להאמין באדם, בכוונות ובמעשים. אוהב אותך חבר, לנצח."
שחף מקיבוץ נחל עוז ספדה: "ביום החילוץ, לפני שנפרדנו הוא הוביל אותי לחוף מבטחים, והם המשיכו בלחימה. במעמד הזה ענדתי לו שרשרת עם תליון של מגן דוד... זוכר איך צחקנו ביחד חודשים אחר כך? איך חשבתי שאתה מחבל... 'הייתי חושב אותו דבר', ענית לי. הובלת אותנו למקום בטוח. בחור צעיר אבל כל כך בוגר, לוחם."
ראש עיריית בית שאן ספד: "מדובר בצעיר מדהים ברמות שקשה לתאר. יהונתן היה ציוני, ערכי, מתנדב סדרתי, לב ענק שהטביע חותם לא קטן בעיר בית שאן ובכלל. השם יקום דמו."