אלבום תמונות
אלקנה נולד בבית החולים קפלן בכ"ד סיון התשמ"א. 12 חודשים לאחר בועז, הילד הרביעי למשפחת גובי, ילד הסנדוויץ, והמשיך את רצף הבנים. כשנולד שאלה אחת המילדות את מרים אימו: "איך את מתכוונת לקרוא לו?" - "אלקנה", נענתה. "אבל עם שם כזה לא יוכל לשחק כדורגל בשבת", הזהירה המילדת, "וזו בדיוק הכוונה", הסבירה אימו של הרך הנולד.
אלקנה היה לתינוק עם שער זהב גולש ועיניים כחולות, גדולות, ומאוד מאוד עליזות ושובבות. בתור זאטוט נהג אבא משה לצאת לשדות על הטרקטור כשאלקנה על ברך אחת ובועז על השניה, כמו שני תאומים. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לנווה דקלים, שהיתה בשלבי הקמתה הראשונים. בלא חשמל, מים זורמים, שבילים או כבישים, התרוצץ אלקנה יחף בחולות הזהובים כצבע שערו והתחבר אל המקום דרך רגליו היחפות. ההסתגלות למקום החדש דרשה מאלקנה כוחות מיוחדים, כיון שאלקנה נטה לסבול מדלקת ריאות חוזרת ונשנית בגלל רגישותו הרבה ללחות באזור. אבל ככל שגדלה נווה דקלים, כך גם התחזק הילד וחווה את כל שלבי התפתחות המקום.
אלקנה היה ילד מלא רוח חיים עם ראש "ריצ'רץ'", שנפתח ונתפר אחת לכמה זמן, מוקף תמיד בחברים. להורים שלפעמים דאגו לעתידו של השובב, נהג סבא להגיד:
"מהילד הזה עוד תזכו ליהנות יותר מכל הילדים, יש לו ראש חזק ולב זהב", ואכן כך.
לאלקנה היה ראש חזק שלא נתן לגננות ולמורות מנוח. אם היה משעמם, או שהחומר הנלמד חזר על עצמו - הוא לא היה יושב בשקט, וזה דרש מהן לספק לו אתגרים חדשים ועניין, שידרשו ממנו מאמץ.
בישוב אלקנה היה מהבולטים בקבוצת הכדורסל, וגם בבני עקיבא זכו ליהנות ממעשי ידיו כחניך בסניף, ומאוחר יותר גם כמדריך אהוב על חניכיו. גם כשיצא אלקנה לישיבה נשאר הבית בעדיפות הראשונה. כשהיה מגיע הביתה לשבת [עם תיקו שתמיד היה מלא עד למקסימום, כי לא ויתר על שום פריט או בגד, כי הכל צריך להיות מתאים ומושלם], פעמים רבות היה מוותר על דברים אחרים כדי ליהנות עוד קצת מהמיטה בבית. הוא נהג להסתובב ביבת ולקרוא מכל הבא ליד בלי לפספס אף מילה כתובה, מכל סוג שהוא. "תבחנו אותי" היה נוהג להתלוצץ, ומושיט לנו איזשהו עיתון או חומר כתוב אחר, ומקבל מאיתנו 100.
ידו של אלקנה היה בכל, "יד ימינו של אביו", סיוד פה, משף שם, תיקונים, והכל מהר, בשקט ובדייקנות מדהימה, שהיתה החותמת האישית בכל דבר בו נגע. כשידע שאחד מאחיו הנשואים מגיע לשבת - ויתר על הכל, ואפילו על שבת מחזור, כדי לבלות איתם את השבת. כנראה שהמריבות הרבות של אלקנה עם אחיו בילדותם רק הגבירו את האהבה ביניהם בבגרותם, והפכו אותה למיוחדת כל כך.
אנו רואים את רישומו של אלקנה בכל אשר נלך - בבית, בישוב ובכל מקום שבו עבר.