שי צור נולד בי"ח תמוז תשכ"א (1.7.61), בתל-אביב. עם הגיעו לגיל חמש, עקרה משפחתו למושב כפר-הס. בילדותו למד בבית-הספר האזורי בגוש תל-מונד. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון האזורי בעמק חפר. בגיל 17, חל מפנה באורח חייו של בן המושב החילוני: הוא החל לעסוק בלימוד מקורות היהדות ומצוותיה. מסלול חייו השתנה והוא הגיע לבסוף אל בית מדרשה של ישיבת "הסדר".
הוריו מספרים, כי שי הפעוט ידע לשיר עוד בטרם למד ללכת. כבר כתינוק רך בשנים התברך בשמיעה מוסיקלית מפותחת. שי נודע כילד ביישן ורגיש, חסר בטחון, שהעדיף את הבדידות על-פני משחק ובילוי בחברת בני גילו. בגיל שבע, פרץ בבכי בעיצומו של שיר, בעת מופע כתתי. כילד וכמבוגר, בלט במקוריותו. על ספסל הלימודים עשה חיל במקצועות ההומניים ולעומת-זאת הפגין חולשה בתחום הראלי. כושר הביטוי שלו, בעל-פה כבכתב - היה מעולה. שעות מנוחה והמתנה רבות, בישיבה ובצבא, הונעמו בצלילי הגיטרה של שי ובקולו הערב. הוא הוקסם מן האמנות לסוגיה; לא החמיץ קונצרט או מופע של אמן שחיבב, ואף אחז במכחול. בבית, נחשב שי לבקיא ורגיל בכל סודות מטבחה של אמא וגילה יכולת וחוש אסתטי מפותח, בסיוע לעיצובה של הדירה.
בתום כיתה י"א, עם תחילת חופשת הקיץ, זכה במתנת יום-הולדת מהוריו: סיור בעולם, חלום ילדות ישן. בביקורו אצל ידיד המשפחה בארה"ב, יהודי שומר-מצוות, שם התוודע לראשונה לעולם שהיה סגור בפניו עד כה, נזרע בו הזרע שהוביל בהמשך לשינוי במסלול חייו. הוא חזר מן הטיול כשהוא נושא עמו מטען של חוויות ותחושות שהניבו ניצנים במהירות. כבר בשדה התעופה בישר להוריו על המהפך. ההורים, נבוכים, החליטו שלא לעמוד בדרכו. בקרב חבריו בתיכון, התקבל שי, שכיפה סרוגה התנוססה לתפארת על ראשו, כחריג.
במקהלה האזורית של עמק-חפר, שבה היה חבר מן המניין, פגש בלין גרשטיין מכפר הרא"ה, אשה שומרת מצוות. הוא הוזמן לשבות שבת בקרב משפחתה והקשר ההדוק שנוצר בעקבות זאת, גרר בעקבותיו ביקורים תכופים יותר ויותר.
בתום הלימודים בתיכון, נדהמו ההורים לשמוע על החלטתו לצאת ללימודים בישיבת ה"הסדר" בקרית-שמונה. אחרי תקופת הכשרה מתאימה ב"מכון מאיר" בירושלים - עלה שי אל העיירה הצפונית. מאוחר יותר, הכשיר, בהסכמת הוריו, את המטבח בביתו. ההורים סייעו בידו, חרדים שלא לנתקו מן הבית והמשפחה: מערכות האוכל הוחלפו בחדשות וספרי קודש קנו להם מקום של קבע על המדף.
גם בין חבריו בישיבה, בעת הלימוד כמו בזמן השרות הצבאי - מצא הצעיר המזוקן כר נרחב ל"פעילות": צלילי הגיטרה תרמו לאווירה המיוחדת שגובשה בפלוגת השריון, וכשהתעורר הצורך "להחיות" את קירותיו ה"מתים" של חדר האוכל - שוחרר שי מכל תפקידיו כאיש צוות טנק כדי לרכז את המשימה. עתים סייע גם בעבודה השלישותית - ארגונית ביחידה - בנוסף לתפקודו כלוחם מן השורה.
שלושים שירים נמצאו במחברתו של שי צור. מחברת דהויה, אינטימית. לאחרון שבהם קרא "חיי האדם קצרים".
בן 21 היה בנופלו.