קורות חיים
בן חיים אליעזר וצפורה. נולד בתאריך י"ז בתמוז תרע"ג (22.7.1913) ברייגרוד שליד ביאליסטוק אשר בפולין, למשפחה שומרת דת ומסורת, תרבותית, אמידה ונוטה לציונות. למד בחדר, בבית-ספר עממי פולני, בשיעורים לעברית וב'ישיבה קטנה. בשנת תרפ"ח עבר לביאליסטוק והוסיף ללמוד בישיבה קטנה ואחר-כך בקיבוץ "חורים" והשתלם גם בלימודי בית-ספר תיכון. נזהר בקיום המצוות, התפלל ברגש ובטעם, וביחוד נהנו מקריאותיו בבית-הכנסת במגילות בימי החגים, בניגון המסורתי המקובל בליטא. חיבב את התנ"ך והגה בו אף בימי צרות ומלחמות בגולה ובארץ. בימי לימודיו בישיבה הצטרף לסניף "השומר הדתי" ואחר-כך ל''החלוץ המזרחי". משך אחריו רבים מהישיבה ומילא תפקידים מרכזיים בהדרכה ובהנהגה בביאליסטוק עד שנת תרצ"ג. משם עבר להורות במשך שנה בבית-הספר ''יבנה" בצ'כאנוב. הוזמן לפעולה כמרכז התנועה בווארשה ותרם הרבה לטובתה בכל ענפי הפעילות. עבד גם בהנהגה הארצית של "השומר הדתי". ייצג את תנועתו בעבודה במשרד הארצישראלי. גם במחלקת החרדים של הקרן-הקיימת-לישראל היו מורגשות הברכה והטובה בעבודתו.
בהגיע תור בני גילו גוייס לצבא הפולני, התייחס ברצינות לשירות (במשך 18 חודש), בראותו בכך הכשרה להגנת מולדת ישראל בעתיד. קיבל אותות-הצטיינות על כושר קליעתו ושירותים אחרים והועלה בדרגה. מששוחרר מהצבא חזר לעבודת ארגון והדרכה בהנהגה הראשית של "השומר הדתי" בווארשה, ניהל מחנות-קיץ לחברים ולמדריכים. מהמחנה הארצי בקיץ 1939 בנובי-טארג הוזעק טלגרפית לשוב אל גדודו, בשל קרבת המלחמה עם גרמניה. השתתף במלחמה נגד האוייב הנאצי, הגיע עם גדודו הנסוג והמתפורר עד לגבול ליטא. נכלא במחנה-מעצר לחיילי פולין בליטא. בעזרת יהודים קיבל אוכל כשר ואחר-כך גם אפשרות להימלט מהמחנה. נמלט לווילנה ומשם הגיע לקובנה. בקובנה נכנס לעבודה במרכז "תורה ועבודה" של פליטי פולין, עזר בארגון הבריחה של חברים מפולין ובסידורם בריכוזי חלוצים בליטא וייצג את תנועתו במשרד הארצישראלי.
הוטס עם חבורת חלוצים פליטים דרך שבדיה והולנד לצרפת, ובאנייה ממרסיל הגיעו ארצה ב-כ"ב באדר ת"ש (1.4.1940). הוצעו לו עבודות ותפקידים במרכז התנועה בעיר, אך הוא הצטרף עם חבריו ל"קבוצת אברהם" בכפר-פינס. התנסה בכיבוש עבודה בפרדס ובשדה, בכביש ובמחנות הצבא, ובכוח רצונו עמד בכל. אחר-כך נשלח לעבודת-חוץ חינוכית-תחילה להוראת לימודי יהדות ולסניף ''בני-עקיבא" בפרדס-חנה. אחר-כך, בראשית שנת תש"ג, נשלח להדריך את החברה הראשונה של נוער ארצישראלי, במסגרת עליית הנוער הדתי, בהכשרה בטירת-צבי (חברת הנוער הזאת הצטרפה אחר-כך לקבוצת סעד). אחרי שנתיים ומעלה חזר לקבוצתו, שעלתה בינתיים להתיישב בכפר-עציון. מצא סיפוק בעבודתו בהכשרת הקרקע ובנטיעת יער. בשנת תש"ה שימש כמזכיר פנים, ריכז את ענייני החברה, התרבות והחינוך, ערך והוציא את שבועון המזכירות, ערך את עיתונה הפנימי של הקבוצה "במחננו", ערך ושיגר "אגרת" לחברי הקבוצה המגוייסים ב"הגנה" ובצבא. הקדיש תשומת-לב למציאת פתרון לבעיות ההלכה שנתעוררו בתוך התנאים המיוחדים בחיים ובעבודה של הקבוצה.
בסיון תש"ח נשא לאשה את חניכתו ממחנה-ההדרכה האחרון בפולין, מרים לבית אוקס מדומברובה גורניצה, שהגיעה לארץ עם שארית הפליטה, ואחרי כשנה נולדו להם שני בנים תאומים, חיים ויצחק. ושוב נשלח לשנה לעבודת-חוץ, בריכוז ההנהלה בסמינר למדריכי עליית הנוער הדתי בבית-וגן שבירושלים. בקיץ 1947 שימש כ"אזרח תרבותי" לקייטנים בבית המרגוע של הקבוצה.
בחורף תש"ח הועברה משפחתו לירושלים עם כל האמהות והילדים והוא השתתף בשמירה, באימונים ובביצורים. בקרבות נגד האוייב נמנה על צוות המרגמה, ובין קרב לקרב המשיך בפעילות תרבותית. היה פעיל בארגון שיעורים, בהכנת מסיבות ובהצגת תערוכות. כבעל הכשרה צבאית ונסיון קרבי עוד מחוץ-לארץ, עמד איתן בתלאות ובסכנות. אחרי ההתקפה הקשה על הגוש בכ"ה בניסן תש"ח כתב: ''אם מישהו מפקפק שמתרחשים נסים בימינו, יכול היה להיווכח בכך אתמול אצלנו. כפר-עציון שלנו צריך היה לעמוד מול התותחים של צבא בריטניה הגדולה - ולא להפסיד בקרב". השתייך לצוות מרגמה "2. בקרב האחרון פעל במרגמה מעמדות שונות. משנתקלקלה המרגמה נשלח לעמדה. ב-ד' באייר תש"ח (13.5.1948) ביום נפול הגוש, נפל גם הוא על משמרתו בעמידה אמיצה ובפעולת-אש תקיפה נגד האוייב עד הרגע האחרון. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים. הניח אשה ושני בנים.