טוראי ישראל גלס ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ושפרה. נולד בתאריך י"ב במרחשוון תרס"ט (6.11.1908) בפודקאמין ליד ברודי אשר בפולין. יחיד להוריו. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה נדד עם הוריו לווינה. נפגש עם ראשוני העלייה השלישית וקלט לראשונה את רעיונות התנועה הציונית. בשובו לעיירתו סיים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי ובעודו נער הצטרף ל"צעירי המזרחי". יצא להכשרה חקלאית בוונגלרקה, שליד ברודי, ועבד במטעי סלק הסוכר. כאשר חלק מחברי הכשרתו עלו ארצה התכונן אף הוא לעלות אתם, אך בגלל התנגדות הוריו נאלץ להישאר בפולין. לאחר שנת תרפ"ט הצטרף אל חבריו שהקימו מחדש את סניף "החלוץ המזרחי" ואת תנועת "בני-עקיבא" בעירו. היה נאמן לתנועה בגולה וער לכל הנעשה בארץ והיה בקי בכל המתרחש והמתחדש בתחומי הבניין והיצירה. בשנות תרצ"ג-תרצ"ד (1933-1934) יצא שוב להכשרה בקיבוצי "החלוץ המזרחי" בבז'ז'ני פוטוטורי ובקריסטינופול.

בחורף 1938 עלה ארצה לאחר מאבק קשה עם הוריו שניסו למנעו מכך. בבואו ארצה פנה מיד ל"קבוצת אברהם" אשר בכפר-פינס, עבד בפרדס, בכביש, במשקי החקלאים בגבעת-עדה, חדרה וכפר-הרא"ה.

הגזירות על העליה בימי שלטון המנדט הפרידו בינו לבין חברתו אשר נשארה לפי שעה בגולה. בפרוץ המלחמה נדדה לרוסיה. פירוד זה גרם לישראל סבל רב אשר נשא אותו בדומיה. כשעלתה הקבוצה להתישבות בהרי חברון היה מראשוני המתישבים בכפר-עציון. רוב הזמן שימש כנוטר. לסירוגין השתתף בעבודות המשק, ביער, ובבניין. מילא כל תפקיד בדייקנות ובמסירות.

בסיון תש"ז הגיעה חברתו ממחנות הפליטים בגרמניה והם הקימו בית משפחה. הוריו ושאר בני המשפחה נספו בשואה.

בתקופת המאורעות מילא חובותיו בשמירה ובביצורים. בימי ההתקפה האחרונה היה בעמדה מס' 1-ליד שער כפר-עציון. נפצע שעה קלה לפני פריצת השער על-ידי הלגיון, וכשהאויב הסתער לתוך הכפר מצא את מותו ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש להר-הרצל בירושלים למנוחת עולמים. הניח אישה.