קורות חיים
בן יחיאל-מאיר וחנה-גיטל לבית גוטנטאג (טביומי). נולד בתאריך ז' בתשרי תרפ"ב (9.10.1921) בריפין שבפולין למשפחה אמידה של חסידי-גור וותיקים. למד בחדרים ובשטיבל. ראובן ואחיו למדו לימודים כלליים בשיעורים פרטיים בבית, ועמדו בבחינות שנתיות בבית-הספר הממשלתי. קרא בספרות הפולנית ולמד עברית ותולדות ישראל. בגיל 16-15 היה פעיל ובעל השפעה ב"צעירי אגודת ישראל", עזר בארגון "בנות אגודת ישראל" ובביסוס בית-הספר לבנות "בית יעקב". שאיפתו הייתה לעלות ארצה, בהשתדלות שני דודיו וקרוביו תושבי הארץ, קיבל רשיון-עלייה כתלמיד בית-הספר הריאלי ''תחכמוני" בתל-אביב. בקושי השיג את הסכמת הוריו והבטחתם לשלוח כסף לכלכלתו, ובחורף תרצ"ח עלה ארצה והתחיל ללמוד. בגלל מצבם הדחוק לא יכלו הוריו לעמוד בהבטחתם והוא הפסיק את לימודיו וניסה להסתדר בעבודה. שאף ללמוד במקוה-ישראל. פרש מ"פועלי אגודת ישראל", ניסה להתקבל לנוטרות וחיפש דרכים להצטרף להגשמה חלוצית דתית. כששמעו הוריו על מצבו ולבטיו הזמינוהו לחזור "הביתה". השיב להם שאין כל טעם לחזור ל"גן-העדן" ההוא, שיהודים מוכים ונרדפים בו. וכאילו נזרקה נבואה מפיו הוסיף: ''אתם, הורי היקרים, צריכים לדאוג לעתידכם ולעתיד יתר הילדים... עצתי שתתחילו לחסל את עסקיכם ולהעביר את המשפחה בהדרגה לארצנו, כל זמן שהדבר עוד אפשרי ככל שתקדימו יהיה יותר טוב"...
בהשפעת דודו, ר' משה טביומי, הצטרף בשנת תרצ"ט לקבוצת "אברהם" בכפר-פינס. תחילה בהיסוסים, בגלל מראהו הצעיר והמפונק והביישנות שבהליכותיו, אך במהרה נקלט יפה בחיי החברה והעבודה. השתתף בפלוגות-עבודה של הקבוצה בכפר-הרא"ה, בגבעת-עדה ובקבוצת-בניין בטירת-צבי, ונודע בין איכרי הסביבה כאחד מטובי הפועלים. מילא תפקידים כגזבר, מנהל-פנקסים וכו'. התבלט כחבר פעיל בין אנשי ''המשמרת הצעירה" בקבוצה והתמזג בשירה לבבית, בשיחות, בסיפורים ובריקודים עם חבורות הנוער שגויסו מזמן לזמן לעזרת הקבוצה בעבודה..
התאמן ב"הגנה'' ובקיץ תש"א התגייס לאחד הגרעינים הראשונים של הפלמ"ח. לאחר שנה עבר להדרכה במחלקה הדתית של הפלמ"ח בעיינות. השפיע על הבנים ועל הבנות שב"עליית-הנוער" מרוח החלוציות הדתית ולימדם עברית, בחבורתו בפלמ"ח היה הרוח החיה באימונים, בעבודה ובמסעות, וכן בעריכת תפילה בציבור ושיעורי תורה בקביעות. ביחוד הנעים בזמירות שבת, בניגונים חסידיים וכשליח ציבור ב''ימים הנוראים". סיים קורסים למ"כ ולסיירות, ולחופשותיו היה הולך הביתה, לקבוצתו בכפר-פינס ואחר-כך בכפר-עציון.
כששוחרר מהפלמ"ח, בראשית שנת תש"ה, התמסר לעבודה בחריש ובהכשרת קרקעות בשתילת עצים ופרחים במחנה בית-המרגוע בכפר-עציון, התמסר במיוחד לטיפוח גינות נוי, עסק בהדרכת נוער עולה ושימש לפעמים בהדרכת נוער במסגרת-אונר"א, במחנות העקורים באוסטריה ובגרמניה. קשר קשרים עם מוסדות עזרה ושלטונות, ביקר בארצות שונות ובמרכזים השונים בענייני הצלה ותנועה. התבלט בעבודתו וסייע לפליטים בחומר וברוח. בקיץ תש"ז הועבר למינכן כדי לנהל את המרכז לתנועת "המזרחי" ו"תורה ועבודה" שבאיזור האמריקני.
בחורף תש"ח, כשקבוצת כפר-עציון הזעיקה אליה להגנתה את כל החברים ממקומות פזוריהם, היה ראובן אחד משלושת השליחים שהקבוצה ראתה צורך להשאירם בעבודתם בגולה, אך הוא לא שעה לדרישות מרכז התנועה, וב-כ"ג באדר תש"ח חזר ארצה. בחול-המועד פסח הגיע במטוס לכפר עציון ומייד עבד בעבודות הביצורים וההגנה, כאחד וותיק ומנוסה. בקרבות האחרונים פעל נגד האוייב במכונת-ירייה כבדה.
ביום האחרון ד' באייר תש"ח (13.5.1948), כשפרצו שריוני הלגיון הערבי אל הכפר, הצליח להימלט עם כמה מחבריו מעמדה מס' 3 שבקטע המזרחי לחורשת "שיר השירים", ושם השיגתהו יד האוייב. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.