קורות חיים
בן יוסף ורבקה. נולד בתאריך י"ד בשבט תרפ"ג (31.1.1923) באופטוב קילצקי שבפולין. אביו היה חסיד ובביתו היתה ניכרת השפעת בית הרבי. יחיאל למד בחדר ובבית-ספר פולני ונחשב בין התלמידים המעולים. בגיל 12 החל ללמוד בבית-הספר העברי "יבנה" ואחרי-כן המשיך בהשתלמות פרטית. היה נער בעל אופי נוח ומילדותו נטה למכניקה ולאמנויות שונות. בן 14 הצטרף לתנועת "בני-עקיבא", והיה אחר-כך מדריך בה ופעל למען הקרנות.
עם פלישת צבאות הנאצים לפולין היה פעיל בעבודה הציונית במחוז. בגיטו היה פעיל במחתרת האנטי גרמנית, ונכלא במחנה צ'נסטוכוב. אף שם לא פסק מלארגן ולהושיט עזרה לנוער. מפעילי "תורה ועבודה" בפולין שלאחר השואה. מסור לתנועה ללא גבול. העביר קבוצות ילדים שניצלו מפולין לגרחניה בכיוון הארץ. עם השחרור, כשלא מצא עוד שריד ממשפחתו, עבר ללודז' ושם היו הוא ורעייתו-הזוג היהודי הראשון בעיר שהעמיד חופה לאחר ימי השואה. נכנס במלוא מרצו לעבודת תנועת "בני-עקיבא" והתמסר לחינוך הילדים ניצולי המחנות והמנזרים. עם קבוצת ילדים עברו אחר-כך שניהם לגרמניה, בה היה פעיל בחיים הציבוריים היהודיים, ואשתו - מדריכת נוער. שניהם היו פעילים במחנה פוקינג. באביב 1946 עלתה אשתו לארץ לכפר-עציון, ושם נולד בטבת תש"ז בנם יוסף-מרדכי. יחיאל נשאר והמשיך בתפקידו כמדריך הנוער הדתי. בשלהי תש"ו העפיל יחיאל בראש חבורתו בספינת "לטרון" ונכלא בקפריסין. אף שם נרתם לפעולה ארגונית והדרכתית. באביב תש"ז זכה להגיע אל קבוצתו ורעייתו. בכפר-עציון נקלט יפה בחברה ובעבודה, עבד בהכשרת קרקע, בבניין, ולמען הוסיף דעת הרבה ללמוד ולקרוא.
עם התחלת מלחמת-השחרור עבד יחיאל במחסן הנשק ואשתו שימשה חובשת. את בנם יחידם שלחו לירושלים והם נשארו עם מגיני המקום. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) נפלו שניהם על משמרתם ליד בנין המנזר הגרמני, כשחילות האויב פרצו לכפר והכריעוהו. ביום כ"ה במרחשון תש"י (17.11.1949) הועברו למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים עם שאר חללי הגוש. השאירו בן יתום. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן לפי פקודת המטכ"ל.