קורות חיים
בן אריה ורחל. נולד בתאריך ב' בסיוון תרע"ה (15.5.1915) בז'ז'מריה שבליטא. הבן הבכור במשפחה. בשנות ילדותו חיבב את הטיפול בסוסי אביו העגלון ואהב את הרכיבה עליהם.
מגיל 7 למד בקובנה בבית-ספר עממי, בחדר ובישיבה והגיע עד לישיבת סלובודקה והצטיין בלימודים בה. בעיות הקיום החמרי היו קשות בגלל תמיכה מועטה של בית ההורים העמוס בעול פרנסת שלושה בנים וארבע בנות.אהרן התמודד עם בעיות אלה על-ידי הסתפקות קיצונית במועט (פעמים רק לחם ובצל) ומגיל 15 - גם על-ידי עבודה שנמצאה לו באקראי, אך המחסור לא העיב על ערנותו ועליזותו מנעוריו.
בגיל 17 הצטרף לתנועת-הנוער "בני-עקיבא" עבר ל"החלוץ המזרחי" ועשה חצי שנה בקיבוץ הכשרה. שימש מדריך בסניף המקומי בקובנה, ומדריך נודד בסניפים אחרים. הצטיין בכושר-עבודה למעלה מהמשוער לפי קומתו הקטנה ומבנה גופו הצנום.
בקיץ 1935 עלה ארצה עם קבוצת חברים מ"החלוץ המזרחי". עבד בפרדסי רחובות, בבניין בתל-אביב, ושוב במקומות שונים ברחובות. חסך משכרו הדל לתמיכה במשפחתו שבגולה, ובו בזמן היה פעיל בסניף "הפועל המזרחי" ובנוער ברחובות ואירגן שיעור ללימוד גמרא בכל ערב. כתב יומן, בו רשם יום-יום את פרטי מעשיו והתנהגותו בעינייני הכלל והפרט. נשאר במושבה, אף שחבריו עברו לעבוד ולחיות בעיר.
באלול תרצ"ו הצטרף לקבוצת "אברהם" שבכפר-פינס. הצטיין בכיבוש מקומות-עבודה קשים והיה לעזר לחבריו בנסיונו החקלאי. "לא אהרן הוא העובד, כי אם מרצו הכביר", אמרו חבריו למראה התגברותו על קשיי העבודה, היה בפלוגת העבודה בגבעת עדה ובכפר-הרא"ה. השקיע הרבה מרץ ויזמה בפעולה הארגונית, התרבותית והמשקית כחבר במועצה, במזכירות, בוועדות המשק והעבודה. בניגוד להסתפקותו במועט בצרכיו הפרטיים, תבע והמריץ להרחיב את מקורות המחייה, העבודה וכושר הקליטה של הקבוצה. השתלם בקבוצת "משמרות" הסמוכה בגידול ירקות ואחר-כך התמסר בהצלחה לפיתוח ענף הירקות בקבוצתו. הכשיר בעבודה זו חברים וחברות נוספים, ושאיפתו היתה לראות את קבוצתו בעלת גן ירק גדול. אף-על-פי-כן נכנע להחלטות הרוב, לעלות להתיישבות קבועה בכפר-עציון.
עלה לכפר-עציון עם משפחתו (אשתו ושתי בנותיו הקטנות) באוגוסט 1944. שם עבד בהכשרת קרקע, בייעור, בבניין ובשאר עבודות המשק. בשנת תש"ז השתתף בפעולה לפיתוח מחצבת-שיש בגוש עציון ואף עשה נסיונות לרכישת אמצעים טכניים לעיבוד הפסולת לחצץ. גם כאן המשיך בפעולתו בחיי החברה. היה סדרן עבודה, מרכז משק, חבר מועצה וכו'. תוך כדי כך שאף תמיד לצאת להשתלמות רוחנית כדי לעסוק אחר-כך בהדרכת נוער.
והנה באה מלחמת-השחרור שהטילה עליו משימות אחרות. ב"הגנה" התאמן מראשית בואו ארצה. בשנות המאורעות תרצ"ו-תרצ"ח השתתף בשמירה בקבוצתו שבשומרון ועבר קורס רגמים בחדרה. בכפר-עציון צורף לצוות המרגמה. בבקרו בסתיו 1947 בטירת-צבי סירב להיענות להפצרות החברים להישאר שם עוד יום, כי "אצלנו הסכנה מרחפת כבר מעל לראשנו ואסור לחבר לעזוב את המקום אף לרגע נוסף מאשר הוקצב לו". בדיוני מועצת הקבוצה הביע ספקותיו בקשר לעתידו של הגוש בתחומי המדינה הערבית, אך את חובתו בהגנת הגוש מילא בכל המסירות, כשהוא מנותק ממשפחתו (עם פינוי האמהות והילדים הועברו ירושלימה, ושם נולדה בתו השלישית, שהוא כבר לא הספיק לראותה).
בימי המצור השתתף בשמירה, בעבודת הביצורים, באימונים ובהגנה, וכן בגידול ירקות לשם הקלת בעיית המזון. בשבועות האחרונים עבד בשכלולו והרחבתו של שדה-התעופה בגוש. בקרב האחרון פעל עם צוות המרגמה בכל אשר נדרש, משנתקלקלה המרגמה בג' באייר תש"ח לפנות ערב, פוזרו אנשיה לעמדות השונות ואהרן הועבר לעמדה ליד המנזר הגרמני. ב-ד' באייר תש"ח (13.5.1948) היה בין האנשים שהתרכזו ליד המנזר הגרמני ושם נפל. ב-כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים. הניח אשה ושלוש בנות.