קורות חיים
בן נעמי ודני. נולד במושב אליקים ביום י"ד בשבט תשנ"ח (10.2.1998). ילד שלישי להוריו, אח של יונתן, דוד, אבישי ונוגה.
נתנאל, אשר כונה בחיבה נֶתְקי על ידי אימו, גדל והתחנך באליקים. הוא למד בבית הספר היסודי "קשת התקווה" במושב והמשיך ללימודים בבית הספר "תיכון אזורי מגידו" בקיבוץ עין השופט.
ילד שחיוך נצחי, החושף טור שיניים צחורות, נסוך על פניו. אינדיבידואליסט, צ'ארמר עם המון קסם אישי, בוגר לגילו אך גם "שטותניק" ואהוב מאוד על כולם. אהב לחוד חידות ולספר בדיחות לסובביו. הוא נהג "לאתגר" את מורותיו ואת מערכת החינוך, כלשון אימו. יחד עם זאת, היה נחוש לסיים את הלימודים בהצלחה ולמד בשיעורי תגבור לקראת הבגרויות.
חני, המורה בשיעורי התגבור, סיפרה כי השיעורים בחברתו היו חוויה עצומה, "עם כל רוח השטות שלו, הוא גילה בגרות וחכמת חיים. הייתה לו נוכחות מדהימה, כריזמה ושמחת חיים נדירה ... איך אני האמנתי בו שיצליח". ואכן, מאמציו נשאו פרי והוא סיים את לימודיו עם בגרות מלאה.
במקביל ללימודים נתנאל לקח חלק בפעילות תנועת "בני-עקיבא" במושב. הוא חיכה בציפייה לרגע בו יוכל להשתתף בפעילות והתרגש מאוד כשהגיע לגיל המתאים. רוני, בת שרות בסניף מספרת כי "כל שבת היה מגיע ראשון למִפקד. בערב הוא היה מגיע לקרוא לנו מהדירה, שלא נפספס חלילה, תמיד עם חיוך על הפנים". לאחר שהשתלב בפעילות הסניף, יצרה עבורו המנהלת תפקיד חדש של "דובר הסניף" והוא היה מאוד מרוצה מכך.
נתנאל היה קרוב מאוד לבני משפחתו. הוא סייע בפרנסת הבית, עבד כשמרטף של ילדי המושב ועזר בעסק המשפחתי - דוכן ירקות בשוק תלפיות בחיפה.
אימו סיפרה על קשר הדוק, חם ומיוחד שהיה ביניהם. היא ציינה כי המוטו המשותף שלהם היה "ביחד ננצח את הכול", וכי אותו "ביחד" סייע להם לצלוח משברים שחוו בתחומי החיים השונים ולצמוח מהם. הם נהגו לצאת לדייט שבועי הכולל ארוחה ושיחה, והאם צפתה לו עתיד מבטיח כמטפל או כפסיכולוג לאור תכונותיו המיוחדות.
תיאר האח אבישי: "העולם נראה אחרת בלי הלב הגדול שלך. החיוך שלך כבש את כולם. האושר שגרמת לי היה האושר הגדול ביותר, אני שמח על הקשר שהיה לנו לאחרונה. תמיד היית פה לעזור לי. אתה מספר אחת תמיד".
הקשר שלו עם אחותו הקטנה נוגה היה אף הוא חזק והדוק, חרף פער הגיל של עשר שנים ביניהם. נתנאל היה סביבה מרגע לידתה והיה מעורב מאוד בחייה, החליף טיטולים, קילח, טייל איתה עם העגלה ואהב אותה אהבת נפש. השניים נהגו להעביר שבתות שלמות בגן השעשועים כשהוא מתרגש ומתלהב מכל חיוך או מילה חדשה שהיא הוציאה מפיה.
נתנאל נהנה מאוד מארוחות השישי המשפחתיות. בני משפחתו תיארו בחיוך איך נהג לאכול ישירות מקערת הסלט המרכזית וזאת למגינת ליבו של יונתן אחיו, תוך שהוא בורר ומפריד בין העגבניות אותן הוא לא אוכל לבין הירקות האחרים, והכול באיטיות האופיינית לו. הייתה לו חיבה גדולה לאוכל, בייחוד ללימונים, לקצפת ולבשר. הוא הביע עניין בבישול ולמד מאימו את רזי הבישול וסודות המטבח.
עוד בין תחביביו היה צילום של בני משפחתו במהלך היומיום ובאירועים שונים. כן אהב צלילה, נהנה לנסוע לאילת עם בני המשפחה ולצלול עם שנורקלים.
נתנאל עשה כל דבר בדרכו, וידע למצוא את הטוב בכל מצב. היה בו המון עומק. הוא הבין את נפש האדם, למה הוא פועל בדרך מסוימת. אחת מתכונותיו הבולטות הייתה יכולת הנתינה וההכלה האינסופית שלו. טוב ליבו, רגישותו לאחר וסבלנותו היו נר לרגליו והורגשו היטב בכל פעולותיו. הוא היה נדיב, ידע איך להגיע ללב של כל אחד, אדם שמהותו כולה טוב ועל כן היה אהוב על הכול. אנשי המושב אהבו אותו כאילו היה בנם.
כך למשל יזם גיחות לבית העלמין המקומי על מנת לנקות את המצבות, נהג להתנדב מעת לעת עם הקשישים במושב, להקשיב לסיפוריהם ולארח להם חברה אשר תפיג מעט את הבדידות שחוו, ואף הקפיד להגיע לשבתות חתן בבית הכנסת כדי לשמח את בעלי השמחה.
טוב ליבו לא היה מופנה רק למכריו אלא גם כלפי זרים במצוקה, כך, כששמע במקרה על נער בחיפה שחגג בר מצווה ואנשים לא הגיעו לשמחו, מיד טרח וארגן רכב מלא על מנת לנסוע ולשמח את אותו נער שלא ראה מעולם. "נתנאל הוא דוגמה לאהבת חינם" סיכם שלומי חברו את פועלו.
גישתו לחיים הייתה כי צריך "לחיות את הרגע", למצות וליהנות מהחיים ומרגעי האושר במהלך הדרך. הוא אהב מאוד את החיים, את ההנאות הקטנות, וידע שהאושר נמצא במקום בו הוא נמצא. העריך חברות טובה, מוזיקה ובעיקר מוזיקה מזרחית - "שירי דיכאון", ים ואוכל טוב. אהב לעשן נרגילה, לשיר קריוקי ולעשות על האש. נתנאל היה מאוד מקובל חברתית, ידע להתחבר עם אנשים בכל גיל ובכל מקום בלט כמסמר החבורה. תיאר אופק, חבר: "היית חבר ואפילו יותר מזה - היית אח. אני רוצה להגיד לך תודה שתמיד היית שם להקשיב, לשמוע ולייעץ. תודה שלימדת אותי כל כך הרבה, אף פעם לא לוותר ותמיד לעמוד על שלי, גם אם אף אחד לא חושב שאני צודק. תודה שגם בין כל הוויכוחים שהיו לנו תמיד ידענו למצוא את עמק השווה. תודה רבה על תשע-עשרה שנה של הנאה, צחוקים, עבודה רצינית, שיחות עד השעות הקטנות, ריבים וסליחות".
במושב נהג נתנאל לנסוע על טרקטורון או על הקלנועית של סבתו, וכשהוציא רישיון נהג על "ג'וניור", מכוניתו האהובה. מכריו סיפרו כי נהג לנסוע עם מוזיקה רועשת כשחיוך נסוך על פניו.
לאורך שנים הוא היווה כתובת עבור בנות השירות הלאומי אשר היו מגיעות למושב לשירות. הוא סייע להן בכל דבר ועניין, החל מסיוע בקניית מצרכים וכלה בהזמנה לאירוח בבית משפחתו. התנהלותו זו הביאה את בנות השירות לכנותו "לב זהב". ספיר, אחת מבנות השירות סיפרה כי ביומן הראשון נתנאל הגיע לסניף לקבלת פנים וכדי לרכך את ההלם הראשוני ולהנעים את האווירה סיפר בדיחות והצחיק אותן - "מדהימה הייתה הקלילות והפתיחות שלו" סיפרה, "ישר ניגש אלינו, דיבר, נתן הרגשה טובה - שהגענו הביתה". רעיה, בת שירות נוספת, כתבה: "היה בך משהו כל כך טבעי, שמחה גדולה ורוח נעורים, הייתה בך שטותניקיות כזאת שברגע הייתה מדביקה את הסובבים אותך. היה לך לב ענקי ונתינה בלתי רגילה שאני בטוחה שמורגשת בכל אדם שזכה להכיר אותך ... היית נכס לאנשים סביבך, שימחת בלי סוף את כולם והוספת טוב לעולם".
טרם גיוסו החל נתנאל לצאת עם מנור. בין השניים שררה אהבה גדולה והם דיברו על להינשא ולהקים משפחה גדולה יחד. הם נפגשו בעפולה, ולימים, כשהתהדק הקשר, אמר לה "את אהבת האמת שלי. הבנתי את זה ביום הראשון שפגשתי אותך מפצחת אגוזים". היא סיפרה כי הם חלקו אהבה משותפת לים, וכי הבילוי המועדף עליהם בכל ימות השנה היה לבלות בחוף הכאמל בחיפה.
ביום 20.11.2016 התגייס נתנאל לצה"ל. הוא שירת כנהג ביטחון שוטף בחיל רגלים בחטמ"ר (חטיבה מרחבית) "מנשה". המסגרת הצבאית הנוקשה דרשה ממנו הסתגלות, אך הוא היה עקשן ונלחם להשתלב ולתרום ככל יכולתו.
אימו סיפרה כי במסגרת תפקידו נחשף נתנאל לחיילים מיחידות שונות וכי בכולם הוא הותיר חותם נוכח תכונותיו הטובות. היא ציינה כי יכולתו להעמיק בדברים מחד ולגשר על פערים בצחוק, מאידך, הביאה אותו לכהן כמעין יו"ר ועד הנהגים בחטיבה. כל יחידה ששירתה איתו בקו הייתה נכבשת באישיותו.
אלוף-משנה שרון, מפקד החטיבה, סיפר כי נתנאל היה חדור מוטיבציה לתרום ולשרת, וכי בשל ההירתמות שלו לעזור לחבריו בכל עת הוא נכנס ללב כולם.
ביום שישי 16.3.2018 נשלח נתנאל עם עוד שלושה לוחמים לתגבר את הצירים באזור מבוא דותן, עקב ריבוי מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הכביש. כשירדו מרכבם דהר לעברם מחבל ברכבו ודרס את ארבעתם. שניים נהרגו במקום ושניים נפצעו קשה.
רב-טוראי נתנאל קהלני נפל בפעילות מבצעית במבוא דותן ביום כ"ט באדר תשע"ח (16.3.2018). איתו נהרג לוחם נוסף: סרן זיו דאוס.
בן עשרים היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב אליקים. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.
לאחר נפילתו הוא הועלה לדרגת סמל.
על מצבתו נכתב: "החיוך הוא הדרך הקצרה ביותר בין שני אנשים".
לוחמי "גבעתי" ששירתו עם נתנאל ונכבשו באישיותו לא שכחו אותו, והניחו על מצבתו את סמל היחידה.
ספדה אימו: "נתנאל שלי, אהוב ליבי. ילד יקר שלי, איך אני נפרדת ממך היום? תמיד ידענו שניפרד אבל אף פעם לא שיערתי שזה יהיה כל כך מהר. היית ילד נפלא, אהבת לחיות. מלא שמחת חיים. ילד טוב שלי עם לב זהב. ילד מתנה, נשמה טהורה ... עזר לכולם. תמיד מחייך, לא שומר טינה לאף אחד ... תודה על עשרים שנה של חסד, אהבה וחברות. לא ניפרד לעולם, תמיד נהיה ביחד בליבי, אני אוהבת אותך מאד והלוואי ויום אחד ניפגש בנצח".
ועוד כתבה אימו: "השארת לי תיק מלא באלפי חיבוקים ונשיקות, שמת בפנים המון חוויות משותפות ושיחות משמעותיות, שמת המון המון טוב ושמחה ואהבת אדם וחוסר ביקורתיות ושפיטה של אנשים, שמת עומק וחוכמה ורגישות אינסופית, לא שכחת להוסיף דאגה ואכפתיות כלפי כל אדם שפגשת במהלך חייך, כנות ויכולת התמודדות מרשימה עם כל בעיה או קושי שנקרו בדרכך וחיוך שמאיר כמו השמש. אני חושבת שאנחנו יכולים ללמוד ממך המון על הכרת הטוב ועל שמחת חיים ועל אהבה שהיא גדולה מהחיים ... נתקי, על קברך אמרתי לך תודה וגם היום אני אומרת לך תודה. תודה ילד יקר ואהוב שלי על עצם קיומך בחיי, אף פעם לא יהיה לי מספיק ממך אבל אני יודעת שיש לי המון".
אביו ספד: "נתנאל היקר, לאורך כל השנים אהבתי אותך למרות כל הקשיים. היית רגיש ועזרת לאנשים. דאגת שלאחים יהיה טוב, היית אהוב ומחייך. בילינו בחופשים באילת, בים, וזו חוויה שתישאר לי לכל החיים. עוד לא עיכלתי ולא יודע אם אוכל להמשיך הלאה. אוהב אותך. אני עכשיו מתגעגע אז מה יהיה הלאה? אהבתי אותך מאוד ואיבדתי אותך בשנייה. עשרים שנה זה כלום, אבל תודה עליהן. תסתכל עלינו מלמעלה, מקווה שאתה בגן עדן".
ספד האח יונתן: "אני אוהב אותך. היית הבן אדם הכי טוב שאני מכיר. יותר טוב ממני. כולנו אהבנו אותך ... היכן שלא תהיה, אני מקווה שאתה שמח. נשארו לנו רק התמונות ואני הרוס".
מספר דוד אחיו: "נתנאל היה אח לא פשוט אבל תמיד עם נוכחות! אין מצב שהוא היה מגיע ולא היית יודע שהוא פה. תמיד הוא היה עושה רעש ולא משנה מה הוא היה עושה זה תמיד היה מלווה ברעש אם זה כשהוא אוכל, שותה או סתם יושב ומסתכל בטלוויזיה.
נתנאל היה אדם של נתינה וחסד אדם שאוהב את הבריות ונשאר נאמן תמיד לאנשים שהיו חשובים לו והיו הרבה כאלה. סיפור קטן שחבר סיפר לי עליו: יום אחד ישבו שני חברים במרכז המושב ורצו לצאת לפאב ברמת ישי אבל לא היה להם איך, והשעה הייתה מאוחרת והם ישבו וחיכו לישועה. פתאום הגיע נתנאל עם האוטו המפורסם ונעצר לידם. הם דיברו איתו וסיפרו לו את מה שעל ליבם ובלי לחשוב פעמיים, הוא לקח אותם עד לפאב שאליו רצו להגיע וחזר הביתה. פשוט ככה כשהוא ראה אדם במצוקה הוא נענה לעזרה. אני חושב שזכיתי לגדול ליד אדם כזה. מעציבה אותי המחשבה שהוא לא יהיה איתי יותר לעולם אני לא אשכח אותך אח קטן שלי שלך לנצח אח גדול".
כתבה מנור, חברתו: "עשית אותי מאושרת, זכיתי ... לולי שלי, אני אוהבת אותך, חצי מהלב שלי איתך. תודה שזכיתי לאהוב, תודה שגרמת לי לחלום, תודה שאני יודעת מה זו אהבת אמת".
תמר, חברה, כתבה: "נתי שלי, הבן אדם שהיה הכול בשבילי. אני בחיים לא אשכח את הרגעים שלנו. הרגעים הכי כייפים והכי משמחים. לא אשכח את השיחות העמוקות שלנו אל תוך הלילה שהיינו יושבים בחוץ בספסל ומסתתרים בשקט בלי שאף אחד חס וחלילה יראה אותנו. קשה להאמין שאתה כבר לא פה איתנו, לחשוב שלא נראה אותך יותר, את החיוך הכובש שלך, את הנתינה והעזרה האדירה שלך שתמיד היית מוכן לבוא ולהיות נוכח בכל דבר.
נתי, אני רק מחכה לראות אותך בא הביתה עם המדים וצוחק לכולם בפנים ואומר שעבדת על כולנו ושצחקת, ורק להבין שהכול זה היה רק סתם חלום. אבל לצערי נתי, זה לא חלום, זה הכול אמיתי, זה סיוט אחד גדול שפשוט לא ייגמר. קשה להאמין שאתה כבר לא פה איתנו ... אוהבת אותך ומתגעגעת אליך הכי בעולם".
לזכרם של נתנאל וזיו דאוס נערך מרוץ באזור מבוא דותן, מקום נפילתם.
בית ספר "אורט" יקנעם יזם הוצאת ספרי תהילים לעילוי נשמת נתנאל.
זוהר בושארי כתב והקליט שיר לזכרו, הניתן להאזנה ביוטיוב: "... קורא בשמך נתנאל / זועק לאל מתפלל / תחזור הביתה תחזור אליי / הדמעות זולגות מעיני / קורא בשמך נתנאל / אני הולך ונופל / מתגעגע מלאך שלי / תמיד תהיה חרוט בליבי / ואימא לך אומרת תודה / על שזכתה לגדל אותך".
באפריל 2018, ביום הזיכרון תשע"ח, התקיים ערב מיוחד ומרגש במושב אליקים לזכרם של אלמוג גטיה ונתנאל קהלני, שני הנופלים בני המושב. בטקס הרכיבו בני הנוער פסיפס מקסים ששיקף היטב את הדמויות הנפלאות והמיוחדות של הנופל והנופלת באמצעות שירה, נגינה, סיפורים אישיים מרגשים ומצגות שהציגו את תחנות חייהם הקצרים, אך הכל-כך משמעותיים.
בני משפחתו וחבריו של נתנאל ערכו חוברת הכוללת דברים שכתבו ושירים לזכרו. "הוא היה כמו שמש בבית, שמחה בבית", כתבו בני המשפחה, "אף מילה לא יכולה להסביר ולתאר את גודל האבדה והחלל אותו נתנאל השאיר במשפחה ובכלל... הצוואה שלו למשפחה: תמשיכו לחיות לאהוב וליהנות, לחייך, לעשות טוב זה לזה, לצחוק ולשמוח ותהיו יחד".