קורות חיים
בן בכור של גלית ורונן. נולד ביום כ"ו בסיוון תשנ"ו (13.6.1996) באזור. אח של שני ועדי.
זיו גדל ביישוב אזור. למד בבית הספר היסודי "מימון" ביישוב והמשיך ללימודים בתיכון עירוני דתי "צייטלין" בתל אביב.
תלמיד מבריק היה ומדי שנה בשנה, מכיתה ז' ועד לכיתה י"ב, זכה להוקרה כמצטיין השכבה בשל הישגיו יוצאי הדופן. ציונו הנמוך ביותר בבחינות הבגרות, סיפרה אימו, היה תשעים בסִפרות.
הוא היה אהוב על חבריו, מוריו ואף על צוות עובדי בית הספר. גישתו לחיים אופטימית, ליבו רחב, והוא נכון להושיט עזרה וסיוע לכל אדם בכל דבר ועניין. עמד על כך מחנכו: "סיפר לי אב הבית כי מכיוון שזיו נהג להגיע לבית הספר מאזור, פעמים רבות היה מגיע מוקדם, ועל כן, לא פעם בזמן זה, הוא נהג לגשת אליו ולהציע לו עזרה עד לתחילת הלימודים". יחס זהה הפגין גם כלפי ספרנית בית הספר, ונהג להציע לה את עזרתו כל אימת שיכול היה.
זיו גדל בבית שומר מצוות. הקפיד על קיום המצוות וההלכות באדיקות ובמסירות, מגיל שלוש נהג מדי שישי ושבת להתפלל עם אביו וסבו בבית הכנסת "שבזי" בשכונת בן-גוריון באזור.
אחד מתחביביו העיקריים היה קריאת ספרים, וכילד הוא נהג להגיע בלוויית גלית אימו בכל כמה ימים לספריה המקומית כדי להחליף את הספרים הרבים אותם קרא. "כשהבינה הספרנית את אהבתו המיוחדת לקריאה", כתבה אימו, "החליטה להגדיל את ההקצבה המשפחתית ליותר מחמישה ספרים עבור זיו". בהיותו בן שבע הצטרף ל"בית הספר לכדורסל" של אזור, ושיחק בקבוצות הילדים והנוער של היישוב.
בהיותו בן שש-עשרה הוקם באזור סניף של תנועת הנוער בני-עקיבא. זיו נמנה על חברי המחזור הראשון בסניף, והיה לפעיל מרכזי בו.
בהתקרב מועד גיוסו קיבל זיו זימונים ליחידות מודיעין שונות, אך הוא דרש להיות חייל קרבי למרות שנקבע לו פרופיל נמוך עקב קצרת. הוא הפגין רוח לחימה מול הצבא, לאחר מאבק עיקש הצליח להעלות את הפרופיל שלו ואושר לו גיוס ליחידה לוחמת. לא היה מאושר ממנו, תיארו הוריו את הבשורה.
ביום 16.3.2015 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בפיקוד העורף. הוא עבר מסלול טירונות בן שבעה חודשים ובסיומו נבחר כחניך מצטיין. בטקס הענקת הכומתה כתב לו מפקדו: "בשקט שלך אתה מוביל".
בחלוף חודש ממועד סיום הטירונות, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). הוא היה חדור מוטיבציה ונחוש להצליח ולהוביל. איכויותיו ואופיו הנוח לצד מקצועיותו ושאפתנותו הביאו אותו לזכות בשנית בתואר הצטיינות, ואולם הוא ויתר על כך. אוהביו סיפרו: "בצניעותו יוצאת הדופן, ביקש זיו לוותר על תואר 'המפקד המצטיין' לטובת איש קבע אחר, באומרו 'בשום אופן אני לא מוכן להיבחר למ"כ המצטיין. אני עוד צעיר'". עם סיום הקורס, שב לבסיס זיקים ושימש כמ"כ טירונים בגדוד "קדם" של חטיבת החילוץ, תפקיד אותו ביצע במשך כשבעה חודשים.
הצטיינותו בשירותו וההערכה הרבה לה זכה בקרב פקודיו ומפקדיו, הובילו את מפקדיו להמליץ עליו לקצונה, ובנובמבר 2016 הוא יצא לקורס קצינים. בתחילת הקורס הופנה לקבל אישור רפואי בשל בעיית הבריאות מנערותו. סיפרו הוריו: "זיו אמר לרופא 'תן לי את האישור ואני אוכיח לך שאני מסוגל'. וכך היה".
במהלך הקורס הוא כתב את מסמך "רוח המחלקה" בו תיאר את הערכים המובילים אותם שאף להנחיל לחייליו, וזו לשונו: "המפקדים יפעלו לפי ערך כבוד האדם, לפיו צריך לכבד כל אדם וחייל, ולא משנה מה תפקידו ומעמדו. בתחילת תפקיד יש לחלק מהמ"כים, אם לא לכולם, מעין 'שגעון גדלות' עם קבלת הדרגות והם חושבים שהם יכולים הכול. אם כך ינהגו, הם יועמדו במקום ואף ייענשו, כדי שילמדו לנהוג בכבוד כלפי כל אדם וחייל".
את קורס הקצינים סיים זיו בהצטיינות, ובסיומו חזר לשרת כמפקד מחלקה בפלוגת "קרן" בגדוד. הוא התאפיין במעשים ולא במילים, חדר לליבם ולחייהם של פקודיו, מפקדיו וכל אדם שפגש. הקפיד לשמש אוזן קשבת ומקור לעצה ולעזרה לפקודיו והיה להם כאח בוגר ורגיש, התעניין בשלומם ודאג לסייע להם ככל יכולתו, בין אם בעניינים חומריים להם היו זקוקים ובין אם במתן מילה טובה ועידוד.
כך למשל, כאשר זיו זיהה חייל שנענש רבות על-ידו ועל-ידי מפקדים אחרים בשל אי-עמידתו בזמנים הוא בירר לסיבת הדבר, והבין שמדובר בחייל הסובל ממצוקה כלכלית, ולכן אין ביכולת משפחתו לרכוש לו שעון. הוא פרש את חסותו על החייל, נתן לו את שעונו למשך שבועיים, ולאחר מכן רכש לו שעון חדש. בפעם אחרת, הוא ביקש לחגוג עם חייליו יום הולדת לחיילת שהייתה נתונה בקשיים ודאג לבקש מאימו להביא לבסיס האימונים שלו בצריפין עוגות, בלונים וזיקוקים לחגיגה.
במקרה אחר הבחין בחייל שנהג לבצע הפרות משמעת ולהיענש בריתוק לבסיס בסופי השבוע. הוא בירר לסיבת הדבר וגילה שבגלל קשיים עם משפחתו החייל לא יכול לשוב לביתו, ולעיתים אף נותר ללא בית לישון בו בסופי השבוע. זיו דאג לחייל לזכויות של חייל בודד ואף לבגדים.
זיו השכיל לשלב בתפקידיו הפיקודיים גם את הפן הדתי-ערכי. לפני כל יציאה לפעולה בירך את חייליו, בכל ליל שבת ערך קידוש ובצאת השבת – הבדלה, דבר שמשך את החיילים וקירב אותם למסורת ישראל.
במהלך שירותו הצבאי, לקח זיו חלק בפעולות רבות מאוד בגבול מצרים, בגזרת יהודה ושומרון ובגזרת בנימין, בין היתר, מעצר מבוקשים, תפיסת אמצעי לחימה וכספים המיועדים לטרור ופעולות בט"ש (ביטחון שדה) שגרתיות, ואת הכול עשה בצניעות, במקצועיות ובאחריות.
סגן-אלוף שרון, מפקד גדוד קדם, כתב: "זיו היה מפקד אוהב אדם, אשר שם את חייליו בראש מעייניו ודאג לכל צרכיהם. הוא היה אדם ערכי ועניו, מפקד מקצועי שמעולם לא ביקש תמורה או הוקרה על מעשיו. כל לילה, בשקט-בשקט, היה יושב עם עמיתיו וחושב כיצד עוד ניתן לדאוג לחיילים ולמפקדים, כדי שלא יחסר להם דבר. זיו התאפיין בחיוכו המבויש, אך הבוטח לכל משימה ואתגר. הוא שמר על שלוות נפש מרוממת, והשכיל להשרות אותה על הסובבים אותו. כטיפה החוצבת בסלע, אט-אט, היה עושה את כל שכתפיו הרחבות ורוחב ליבו יכלו לשאת".
חברו לפלוגה סגן גל סיפר: "זיו היה אחד האנשים הכי טובים שפגשתי, כמו מלאך. עשה הכול באהבה ובצניעות, מהלב ועם חיוך, בלי לחפש מילת תודה".
בתחילת מרץ 2018 אמור היה זיו להיות בחופשת "רגילה" ולטייל בניו-יורק, טרם כניסתו לשירות קבע. אולם, בשל הגעת חיילים חדשים ליחידה, הוא בחר לוותר על החופשה, וזאת על מנת שיוכל לקבל את פניהם ולרכך את יומם הראשון שם. "חיילים חדשים" אמר, "אין מצב שאתן להם להיות לבד". וכך, הוא קיבל את פניהם ואף נתן להם את כרטיס האשראי שלו על מנת שיוכלו ללכת ולרכוש לעצמם מכל טוב לקראת השבת הראשונה שלהם בשטח.
ביום שישי 6.3.2018, בשעות אחר הצהריים, אמורים היו ארבעה מחייליו לצאת כמדי שישי לתגבר את הציר במרחב מבוא דותן שבצפון-מערב השומרון, עקב ריבוי מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הכביש. זמן קצר לפני היציאה לציר פנתה אל זיו אחת הלוחמות, וביקשה שיחליף אותה בשל העובדה שהיא אינה חשה בטוב וכדרכו, הוא החליט להחליף אותה בעצמו ויצא עם שלושת פקודיו למשימה המבצעית. מעט לאחר השעה ארבע בצהריים הגיעו ארבעת הלוחמים בפיקודו לשטח וירדו מרכבם, אז דהר לעברם מחבל ברכבו ודרס את ארבעתם. זיו ורב-טוראי נתנאל קהלני נהרגו במקום, שני הלוחמים הנוספים נפצעו קשה.
סגן זיו דאוס נפל בפעילות מבצעית במבוא דותן ביום כ"ט באדר תשע"ח (16.3.2018). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים ושתי אחיות.
זיו הועלה לדרגת סרן אחרי נפילתו.
על מצבתו כתבו אוהביו: "זִיו פָּנֶיךָ כְּזִיו הַשֶּׁמֶש".
כתבו בני המשפחה: "מה שאפיין את זיו וליווה אותו עד רגעיו האחרונים היה החיוך הצנוע והמאיר שזהר על פניו והאיר את הסובבים אותו. הצניעות, השמחה, אהבת האדם והמולדת של זיו הורגשו גם בפני האנשים שלא זכו להכיר אותו מקרוב, וסיפורים רבים על האופי המיוחד של זיו נחשפו רק לאחר מותו".
ספד לו סגן-אלוף שרון, מפקד יחידת "קדם": "זיו היה דוגמה ומופת לפקודיו ולעמיתיו... הוא הוביל אותם במנהיגות בוטחת לעמידה בכל משימה במצוינות ואיתנות... תהא דמותו של זיו נצורה בליבנו לעד".
מחנכו ספד לו: "זיו היקר, נלקחת מאיתנו בזמן כה מיוחד, זמן שהוא מלא הוד והדר, ערב שבת קודש וערב ראש חודש ניסן... היית בבחינת דוד המלך שמכונה 'עדינו העצני'. בעת שבתו על כס הסנהדרין היה דוד בבחינת 'עדינו' – כולו עדינות רוך וענווה, ובעת שהיה יוצא אל הקרב היה בבחינת 'העצני' – מלא עוצמה וגבורה. כזה אתה היית. עדינות, ענווה, דרך ארץ עם אידיאלים של רצון לתרום. אהוב על חבריך ומשמש דוגמה בכול, ותמיד עם חיוך ביישני...
זיו שלנו, את הערכים של חיבור ומסירות לערכי עם ישראל שאבת מהבית, מהכוח של 'והגדת לבנך' שקיבלת מההורים היקרים שלך... ננצור בליבנו תמיד את השילוב שהיה בזיו - דרך ארץ עם ערכים, ולאורם נלך".
כתב דניאל, חברו הקרוב: "הלוואי ובכולנו תהיה טיפת זיו. אפילו תכונה אחת קטנה, שתהפוך את המקום שאנחנו נמצאים בו לטיפה יותר טוב ולטיפה יותר 'זיוי', כי אתה היית התגלמות הטוב. אתה, החיוך שלך והעיניים שמשדרות טוב טהור ומתפרץ, שלא נגמר לעולם, שמשדרות שהכול יהיה בסדר. אתה מלאך שירד לכדור הארץ בהתגלמות אדם, ולנצח תישאר מלאך. לקחתי ממך המון במהלך השנים שלנו יחד, ואני מבטיח שהמורשת שלך לנצח תישאר. אוהב אותך המון, אח. היום ולתמיד".
כחודש לאחר נפילתו, כתבה אחותו: "זיו אח יקר, אני לא מאמינה שאני נמצאת בטקס יום הזיכרון בפעם הראשונה כאחות שכולה, אחות שחייה השתנו בצורה קיצונית... לא מעכלת ולא רוצה להאמין שהנורא מכל קרה לך. איך נלקחת מאיתנו? איך? אומרים שאלוקים לוקח רק את הצדיקים. אלוקים ידע מי הוא רוצה לצידו. אדם שהוא לא רק צדיק, הוא גם מלאך. מלאך עם העיניים הירוקות שאומרות הכול, עם החיוך הביישני. כולך עדינות, ענווה, דרך ארץ ואופטימיות.
כל כך האמנת באהבת המולדת והארץ שאת נשמתך נתת בשבילה. הייתי שם, איפה שנהרגת. ראיתי את הנוף המדהים שיש שם, נוף עוצר נשימה. הסתכלתי והרגשתי גאווה ועצב בו זמנית. גאווה, כי ראיתי על מה נלחמת, בשביל מה הקרבת את חייך, והבנתי שלא לשווא. עצב, כי מאחורי כל הנוף היפיפה והמדהים נגדעו חייך בשנייה. שם היו כל רגעיך האחרונים, נשימותיך האחרונות, הכול.
במהלך כל החודש האחרון נחשפנו אליך יותר. תמיד ידעתי מי זה אחי... כמה כוחות היו בך, כמה כוחות היו לך לשנות דברים, והכול בשקט. אני מאחלת שאצליח להמשיך את הדרך שלך, להפיץ את האור שלך לכולם. אעשה זאת בגאווה... הלוואי והיו לי עוד כמה רגעים לחבק אותך, להריח את הריח שלך ולהגיד לך כמה אני גאה בך ואוהבת אותך הכי בעולם".
שני, אחותו של זיו, הכינה סרט לזכרו הכולל תמונות מתחנות חייו הקצרים. כשלושה חודשים לאחר נפילתו הקרינה אותו ונפרדה מאחיה במסיבת הסיום שלה עם תלמידי שכבת י"ב בבית הספר צייטלין, שגם זיו למד בו, באומרה: "ערכי הנופלים הם צוואת החיים שלנו. על ערכי השמירה על כבוד האדם, הצניעות, המתן בסתר וההצטיינות, שהיו גלומים בדמותו של זיו – להיות עמוד האש של כולנו".
בתיכון "צייטלין" בתל אביב, שבו למד זיו, נחנך חודש לאחר נפילתו בית כנסת על שמו: ״הדור נאה זיו העולם״. חודשים אחדים אחר כך הוכנס לבית הכנסת ספר תורה שנתרם על ידי נדבן מחו"ל לעילוי נשמת זיו.
ביישוב אזור יזמו חברי תנועת בני עקיבא פרויקט ״תעביר את זה הלאה״: לזכר זיו, שהטוב היה מנת חלקו, חולקו לתלמידי בתי ספר צמידים ירוקים כשהרעיון שנלווה לכך - יצירת שרשרת של מעשים טובים מנותן צמיד למקבלו.
לזכרם של זיו ונתנאל קהלני נערך מרוץ באזור מבוא דותן, מקום נפילתם.
שנתיים לאחר נפילת זיו נערך "מרוץ זיו האביב" לזכרו בפארק אריאל שרון. על חולצות המשתתפים צוין הפסוק מתהילים ״והיה כעץ שתול על פלגי מים״.