קורות חיים
בנם של רויטל (טלי) ואסף שלמה. נולד ביום כ"ב באדר תשס"ב (6.3.2002) בנתניה. אח צעיר לאביה; אח בוגר לשילה, שני, נופר, נבו, נויה, תהל, ינאי וינון.
יקיר, ילד יפה עיניים שכולו חיוך תם וטהור, עשה את צעדיו הראשונים בשכונת קריית השרון בנתניה. "הכנסת אור לביתנו," אמר אביו, "ילדותך הייתה מדהימה, וההתבגרות שלך – עוד יותר." גדל בבית חם ואוהב לצד אחיו ואחיותיו שנולדו בהפרש גילים קטן זה מזה, וספג ערכים של חסד, אהבת העם והארץ ויראת שמיים. "הוא היה הבדרן של הבית," סיפרו הוריו, "צחק והצחיק והרעיף אהבה על אחיו הקטנים. התפקיד שלו היה לשמח ולשעשע את כולם." ולצד זה עזר מאוד להורים במטלות הבית, והיה לו חשוב שכולם יהיו שותפים בעזרה בבית.
את ראשית לימודיו עשה בבית הספר הממלכתי-דתי "מורשת זבולון" בנתניה. בהגיעו לכיתה ד' העתיקה המשפחה את מגוריה לגליל התחתון, וקבעה את ביתה במורשת – יישוב קהילתי דתי-לאומי במועצה האזורית משגב. יקיר השתלב בבית הספר הממלכתי-דתי "מורשת", התחנך בתנועת הנוער "בני עקיבא", וכמו רבים מחבריו, המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "שדה יעקב – תקוות יעקב". ילד ונער נעים הליכות, חברותי מאוד, שהחיוך לא מש מפניו ושום דבר לא נראה לו קשה או מכביד. "יקיר היה הילד הכי שמח שהכרתי," אמר אביו, "צנוע ועניו, בעל מידות ענקיות לאהבת האחר ואהבת הקב"ה." תכונות אלה והנתינה שזרמה בדמו הובילו אותו להתנדב ב"מגן דוד אדום", שם סיפרו כי הגיע לכל משמרת עם חיוך, עם רצון מתמיד ללמוד ולעזור ובתחושת שליחות גדולה. הוא לא הסתפק בהתנדבות במד"א, פעם בחודש היה נוסע יחד עם אביו ואחיו לחלק מארזי מזון למשפחות נזקקות בקריות במסגרת התנדבות של אנשי חסד מהיישוב.
האופטימיות והקלילות של יקיר בצד הרגישות הגדולה ושאיפתו לאחדות ולחיבורים זיכו אותו בתואר "אוהב ורודף שלום" והפכו אותו לדמות אהודה ומוערכת בכל מקום ששהה בו. "הכול אצלך היה תמיד בלב פתוח," כתבו אוהביו, "מתוך רצון שיהיה טוב יותר – לאחר, לכולם. ניחנת בשלווה וברוגע, בפשטות מיוחדת. כיבדת ואהבת כל אדם באשר הוא. גרמת לכל אחד להרגיש שהוא יותר, שהוא שייך."
יקיר אהב מאוד את הארץ, הכיר את כל פינות החמד ואת המסלולים היפים ביותר וניצל כל רגע פנוי לטיולים – עם חברים, עם משפחה, או אפילו לבד. אהב כדורגל, וכאוהד "שרוף" של "מכבי חיפה" הרבה להגיע למשחקים באצטדיון "סמי עופר". גם בכדורסל התעניין, ומדי יום חמישי התכנס עם חבריו לצפייה משותפת במשחקי "מכבי תל אביב" ביורוליג.
את לימודיו התיכוניים סיים במגמת תקשורת, והמשיך ל"מכינת איתן" – מכינה קדם-צבאית במישור אדומים שבצפון מדבר יהודה, ממזרח לירושלים. המכינה, המשלבת לימוד תורה, עבודה חקלאית, מלאכת כפיים והתנדבות בקהילה בצד העמקת ההיכרות עם הארץ והכנה לשירות הצבאי התאימה ליקיר כמו כפפה ליד, ובשנה וחצי שלמד בה התבגר, התעצב, פרח והתעצם. אהב את המקום, את אנשי הסגל והחברים, והתחבר ללימוד התורה, שראה בה בסיס חשוב לחיים. "כל אחד צריך ללמוד את התורה," כתב במחברתו, "להבין אותה, להפנים אותה, כי התורה נותנת לאדם חיים בריאים, חיים טובים ונכונים." במקום אחר כתב: "להיות ציוני מבלי שהציונות שלי מתבססת על ההיסטוריה של העם שלי, התנ"ך שלנו, זה לא מחזיק. השורש של הציונות מתבסס על התורה."
גם במכינה המשיך לתת מעצמו ולהתנדב, קיבל על עצמו תחומי אחריות רבים שבהם הביא לידי ביטוי את שלל כישוריו – ארגון וניהול, יצירה ובנייה, דבקות במשימה ומסירות. כדרכו, הרעיף אהבה ושמחה על סובביו ונגע בלבבות. "את החיוך של יקיר היה אפשר לזהות כבר מקילומטרים," כתבה שילת, והלל הוסיפה: "יקיר היה כל כך חברותי שאי אפשר שלא להתחבר אליו תוך שניות ולהרגיש איתו הכי בנוח שיש. הכי כיף היה לספר לו סיפורים, כי התגובה שלו הייתה אותנטית ואמיתית."
יקיר חי את החיים בפשטות ובהודיה, בנוכחות מלאה בכל רגע ורגע, והעדיף עשייה על פני עיסוק בהבלי העולם הזה. "תמיד אנסה שלא תהיה לי שנייה אחת של פלאפון ושל מנוחה," כתב, "תמיד עם הגלגלים בראש מסתובבים, ידיים זזות, משהו, רק שלא יקרה מצב שאשתעמם בחדר. כי זה לא נותן שום ערך מוסף. להוציא מרעה, לעזור בדיר, לבנות שולחנות לחדר האוכל, לחלק מזון לחיילים, ללמוד תורה והלכה ואמונה. כל הדברים הופכים את היום לגדוש ומעניין. ביום כזה, כשאתה נכנס למיטה ומסתכל אחורה – אתה מחייך, וזה אומר הכול." כך, למשל, כשחברי המכינה ירדו לקטיף אבוקדו במטעים של קיבוץ בארי, דאג יקיר למורל והזכיר את המשמעות. "גם כשכבר לא היה לנו כוח לקטוף עוד, הוא דרבן אותנו להמשיך לעבוד קשה ולתת בראש, שם לנו מוזיקה ואמר 'יאללה, חבר'ה, באנו לעבוד, לא לנוח.'"
השירות הצבאי המתקרב העסיק אותו רבות. יקיר שאף להתגייס לסיירת הנח"ל, וכדי להגשים את המטרה הצטרף ל"אחריי! נוער מוביל שינוי", נכנס למשטר אימונים אינטנסיבי, ובמקביל המשיך לעבוד על איתנותו המנטלית. "אל תשכח מה הערכים שלך ומי אתה, ואל תישבר," עודד את עצמו, "לא סתם אתה רוצה סיירת נח"ל. כי אתה מבין את החשיבות של הצבא, יש לך בעצמי להתגייס ולהגן על המדינה ולשמור עליה ולכל אלה שנפלו לפני הקמתה ואחריה – לשמור על זה. תנסה להיות הכי טוב שיש, כי זה מי שאתה ומה שאתה. אדם שאכפת לו מאחרים, שקבוצה או צוות חשובים לו, ואתה מוכן להקריב לזה מעצמך כי זה מי שאתה. יש לך ראש גדול, תשתמש בו, ואל תפחד מתגובות של אנשים בדרך כי הם רק בדרך ועוברים אותה."
יקיר התגייס לצה"ל ב-5 באפריל 2022, הוצב בחיל הרגלים והחל את הכשרת הלוחם של סיירת הנח"ל. תוך כדי המסלול, התקבל ל"יחידה הרב-ממדית" (רבמ"ד) – יחידה קרבית מיוחדת המורכבת מהלוחמים הטובים ביותר מחילות שונים, ונשלח לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). בהמשך, שובץ מחדש לחטיבת "גולני" ומונה למפקד כיתה במחלקת המרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 13 ("גדעון"). כשם שבחיים זכה לחבר אנשים וצבעים, כך גם בתקופת השירות שלו הספיק לשים על כתפיו גם כומתה ירוקה, גם אדומה וגם חומה. "הגעת אלינו מהרבמ"ד וישר כבשת את כולם עם החיוך שלך, הצניעות שלך, המקצועיות שלך והאופי החם שלך," כתב מפקדו, "היית בן אדם מדהים שאפשר ללמוד ממנו המון!"
השינוי והמעבר ל"גולני" לא היו פשוטים ליקיר, אך כמי שחינך את עצמו "לעשות הכול עם חיוך גם בשביל להרים לעצמי את המורל וגם את המורל של הצוות" – נהג בהתאם. יחד עם לוחמי גדוד 13 ירד לעוטף עזה, שם החזיקה פלוגה מבצעית ג' קו סמוך מאוד לגדר המערכת, והתמקמה עם מחלקת המרגמות של הפלוגה המסייעת במוצב "פגה" שבין קיבוץ בארי לעלומים. כהרגלו, בחר לנהוג בענווה ועל אף היותו מפקד התמסר גם למשימות הפחות יוקרתיות. "לא משנה כמה ניסיון יש לי וכמה הרמה שלי היא גבוהה ואני לא החייל הפשוט", כתב, "אני אהיה כמו עמנואל מורנו ואנקה את השירותים בבוקר... דוגמה אישית במעשים ולא בדיבורים - ברגע שאתה אומר ומיישם את מה שאתה מציג להם, אתה מראה דוגמה אישית נכונה."
החיוך של יקיר המשיך להדביק אנשים גם בצבא. לחבר מהמכינה שהתגייס וחווה קשיים בטירונות, שלח הודעה קולית: "אחי, שמעתי שאתה קצת מבואס, אז אמרתי בוא נדבר, שאני ארים לך קצת את המצב רוח, אחזיר אותך למיטבך.... וואלה, אל תשכח אחי לחייך, אל תהיה 'שחור'. אם הראש והמוח שלך יראה שחור אתה באמת תהיה שחור. אם תיתן את החיוך אחי, זה קצת יחזיר אותך לפרופורציות. ואל תשכח ליהנות, אחי."
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
השכם בבוקר אותה שבת, סיים יקיר סיור בוקר שגרתי עם חייליו. בחזרתם למוצב "פגה", החל מטח כבד של פצצות מרגמה. משהתקבלה בקשר התרעה לחדירת מחבלים, התייצבו בעמדות והחלו לחמש את המרגמות לפי התרגולות, בלי לדעת כי עשרות מחבלים כבר מקיפים את הבסיס. יקיר הגיב לאירוע במקצועיות ובנחישות. במשך שעות נלחם בגבורה בזירות שונות, חתר למגע, חילק פקודות, פינה פצועים והסיג את החיילים לעבר חדר האוכל – המרחב המוגן של הבסיס – תוך שהוא מעודד את חייליו ומחזק אותם במשפטים כמו "לשם כך התגייסנו", "זאת הארץ שלנו" ו"אתם מסוגלים".
סמוך לשעה 10:30 פרצו המחבלים לתוך המוצב, ירו ארטילריה כבדה, זרקו רימונים ומטענים, אטמו את פתחי חדר האוכל עם מזרנים והעלו אותם באש כדי לשרוף את המקום על יושביו. יקיר, כמפקד, יחד עם עוד ארבעה לוחמים, החליטו לצאת מהמבנה ולהסתער לעברם כדי להודפם. בשעות הבאות המשיך להילחם בחירוף נפש ובגבורה עילאית עד נפילתו ועלייתו השמיימה, בסביבות השעה 14:00. בזכות גבורתם של יקיר וחבריו, ניצלו חייהם של חיילים רבים במוצב "פגה", ונמנעה הגעתם של מחבלים נוספים לקיבוץ בארי הסמוך.
סמל יקיר לוי נפל בקרב במוצב "פגה" שבעוטף עזה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת וחצי בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין הישן בקריית אתא. הותיר הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "יקירוש שלנו, אוהבים אותך תמיד. לב טוב, חיוך ענק, אוהב כל אדם וירא ה'".
ספדה לו אימו: "יקירוש. כל החיים אמרתי לכם שאני אוהבת את כולכם הכי גבוה עד לכיסא הכבוד. כעת אתה נמצא ליד השם. 'השם נתן השם לקח יהי שם השם מבורך'."
ספדה אחותו שני: "איך דבר כזה קורה? אוצר כמוך, ילד יפה עם חיוך ענק שאף פעם לא נגמר. צדיק שלנו, לא משנה לאיזה מקום הגעת, כולם היו קופצים עליך ומתחברים אליך תוך שניות, כי אתה פשוט כזה. ... אתה יושב למעלה ומצד אחד סבא אלי, ומצד שני סבא אברהם, והכי קרוב לה'. אנחנו נמשיך לחייך כמו שאתה חייכת. אתה ההשראה שלי. אני אוהבת אותך, תנוח על משכבך בשלום, נסיך שלנו."
כתב טל, מפקד הגדוד של יקיר: "פעולותיו של יקיר בקרב הן תמצית הגבורה, הפיקוד מלפנים וההקרבה למען פקודיך. יקיר פעל הלוך ושוב על מנת לחלץ ולפנות את לוחמיו מעמדת המרגמות, המשיך להילחם וליזום בהגנה על המוצב. משהבין את חומרת המצב החליט לנקוט בפעולה אקטיבית ולצאת החוצה להילחם על מנת לשבש ולמנוע את פעולות המחבלים, חרף המצב הקשה בו היו נתונים הלוחמים, ובכך מהווה השראה לכולנו."
יקיר מונצח לאור צוואתו הרוחנית – "אל תשכח לחייך", וממשיך לתת השראה ואור בפרויקטים רבים בכל רחבי הארץ שגורמים לאנשים להרגיש את הרגע, להבין את הפרופורציות, להרבות טוב וחסד ולהפיץ אהבה וחום.
שבט "אורות" של תנועת "בני עקיבא" במורשת יזם פרויקט הפרשת חלה לעילוי נשמתו ובמסגרתו חולקו מאות חלות לחיילים. את היוזמה הזו המשיכו נשים שפונו מבתיהן, ובהמשך נשות קהילת "היכל אליהו" מנתניה.
לזכרו נתרמה לתחנת מד"א בכרמיאל ניידת טיפול נמרץ הנושאת את שמו.
שמו של יקיר הוטבע בכיסוי מהודר לספר תורה שנכתב לזכרם של חללי חטיבת "גולני" במלחמה, שהוכנס למכינת "עצם" במושב נווה בדרום הארץ.
משפחתו של יקיר זכתה להכניס ספר תורה למכינת איתן, בה הוא למד. בנוסף המשפחה שוקדת על הקמת מצפה במורשת מול נוף מרהיב הפונה אל הים, לכבודו של יקיר שאהב מאוד את ארץ ישראל. כן החליטו במכינה על הקמת חדרי מגורים חדשים לזכרו.
רועי כהן, בן דודו של יקיר, כתב לזכרו ועל פי הקלטות שלו את השיר "אל תשכח לחייך": "עוד ישן במיטה שבחדר שלך / וחושב איך אתמול היה טוב / על הקיר עוד תלוי שם הדגל שלך / צבוע ירוק וצהוב / כולם לאחרונה מדברים הרבה / שואלים המון שאלות / למה, איך אפשר ומתי שוב נהיה / מתי שוב נחזור לאהוב / ורק אתה כמו תמיד / מסתכל מהצד ומחייך / מתוך התמונה שעל הקיר / שומע כל שמתרחש / אתה רק כאילו שם / מביט מעל ויודע את כל התשובות / אך בפקודה של אלוהים משאיר אותנו לחיות..."
סיפור חייו וגבורתו של יקיר נלמדים בבתי ספר בארץ ובעולם, במכינות קדם-צבאיות, בצה"ל ובמסגרות נוספות. תלמידי מגמת תקשורת בישיבה התיכונית "שדה יעקב" יצרו לזכרו את הסרטון "אל תשכח לחייך אחי".
אחד ממשפטיו – "לתת אוכל לחבר לפניי" – מתנוסס בפינת האוכל במכינת "איתן" במישור אדומים. חברי המכינה בונים את "מצפה יקיר" שינציח את זכרו ואת אהבתו לטיולים ולנוף הארצישראלי.
במסגרת הפרויקט "לגעת באור שלהם" מבית אולפנת "צביה" בחפץ חיים, הוקדש ליקיר הפרק ה-32 המגולל את סיפור חייו ונפילתו. הפרק, השיר שכתב רועי וסרטונים נוספים המאירים את דמותו זמינים ברשת "YouTube". דפים לזכרו נפתחו ברשתות החברתיות "אינסטגרם" ו"פייסבוק", באתר "למלא את החלל" ובפלטפורמות "memoriz+" ו-"remember", ובהם תמונות, קישורים לכתבות וראיונות, הספדים וזיכרונות ועדכונים על אירועי הנצחה.
משפחתו פתחה קבוצות ואטסאפ שקטות; האחת, של הלכה יומית, והשנייה – "משפטים שיקיר כתב" שבה, מדי יום, מקבלים אוהביו דרישות שלום מרגשות, כמו "יש בי את הכוח להיות מחובר לעצמי ולהגדיל לעצמי את הנפש; כשאני רואה את האחדות אצלי בנפש, כך אני רואה זאת גם בעולם."