קורות חיים
בן הזקונים של איריס ורפאל. נולד ביום י"ט בניסן תשס"ג (21.4.2003) בבית שאן. אחיהן הצעיר של אוריה, יהל ונאורה; אח למחצה לליהיא אסתר.
שמעון אלרואי - שמעון על שם סבו - היה תינוק חייכן, נוח ורגוע שבבואו, לאחר שלוש בנות, מילא את הבית שמחה גדולה ועמד במרכז תשומת הלב. כבן תפנוקים זכה בשלל שמות חיבה וכינויים: "אלקוקי" – כך כונה במשפחה. "חונכת על תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל," כתב האב, "ערכים אלה עיצבו את דמותך ואת אורח חייך והם אלה שהיו אור לרגליך ונר לנתיבותיך."
אלרואי החל את לימודיו בבית החינוך הממלכתי-דתי "נעם נריה" שבעיר הולדתו בית שאן, ומכיתה ד' היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא". בשנים הראשונות תואר כילד שקט וביישן, כמעט נחבא אל הכלים, אך ככל שהתבגר נחשפו מידותיו הרבות, ובהגיעו ל"ישיבת בני עקיבא", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, מצא את מקומו, זקף את קומתו והפך לפרח יפהפה, מוקף חברים – מנהיג בהתהוות. "הוא היה המגנט של החבורה, סיפר אביו. היו לו סיבות טובות לנצל את הכישורים הרבים שלו, את מעמדו כבן של ראש העיר ואת מראהו הכובש, אבל הוא המשיך לשמור על צניעות."
ואמנם, אלרואי התברך במגוון רחב של כישורים וכישרונות ובעושר רוחני. בראש ובראשונה הייתה זו שמיעתו המוזיקלית יוצאת הדופן שאפשרה לו לנגן על האורגן כל שיר שהכיר. כנער צעיר קיבל שיעורי פסנתר בקונסרבטוריון העירוני, ואחר כך לימד את עצמו לנגן בתופים במערכת תופים אלקטרונית שאימו קנתה לו. "מדי פעם," סיפרה האם, "כשתופף, הניח על ראשי אוזניות, וגם מבלי ששמע את השיר ידע לתופף בדיוק בזמן הנכון. כשהתגאיתי בו בפני אחרים היה נבוך. 'די, אימא,' נזף בי, 'מה את מספרת.'" נוכח משיכתו החזקה למוזיקה, נהג להצטרף לתלמידי מגמת המוזיקה ולנגן יחד איתם, אף שלמד במגמה העיונית.
מגיל צעיר בלט בחוכמתו ובידענותו, ביכולתו לנתח מצבים, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות באופן מושכל. אהב לקרוא ולחקור צפונותיהם של נושאים בלתי שגרתיים, כאלה שלא נכללו בתוכנית הלימודים הרגילה; התעניין בפוליטיקה, בסיפורי גבורה ובמורשת קרב, התמצא באקטואליה עכשווית ובשאר נושאים שעל סדר היום והיה בעל ידע כללי רחב. "ילד חכם, נבון ועמוק," תיארו אביו, "סקרן מבטן ומלידה, שואל ומקשה, מתעקש לדעת הכול, גם את הדברים הנסתרים שלא נבין ולא נדע. בוחן דברים מחוץ לקופסה, מאתגר בחשיבה יצירתית ורב-אלוף ב'איפכא מסתברא'."
בשנות הנעורים התחדדו יכולותיו יוצאות הדופן של אלרואי בכל הקשור בתקשורת חזותית, מדיה ודיגיטל – תחומים שתכנן ללמוד בעתיד. המנעד הרחב של כישוריו הטכנולוגיים בשילוב היצירתיות והמעוף, הניבו מבחר מרשים של תוצרים שמהם יצאו נשכרים המשפחה והחברים. אלרואי ידע לערוך סרטונים והפליא להתאים להם מוזיקה; גרפיקאי מחונן שהכין הזמנות לאירועים, ואף סייע לאביו הפוליטיקאי בחשיבה משותפת ובעיצוב מודעות ומסרים.
דמיונו המפותח וכישרונו העיצובי נבעו, בין השאר, מחוש אסתטי משובח. אלרואי היה סטייליסט ממדרגה ראשונה, אלוף הרכישות המדויקות של בגדים ומותגים. לקראת החגים נהג לתכנן יחד עם אימו את מראה השולחן עד הפרט האחרון: הראנר, המפיות, הקישוטים, הפרחים.
אותם חושים בדיוק הפכו את אלרואי גם לבשלן ואופה מצוין, תחביב שאפשר לו לשמח ולפנק את כולם. הוא נהג לבקר במסעדות הנחשבות, ידע לבחור את המנות הכי טובות, ואת הסודות הקולינריים שגילה בחוץ יישם במטבח הביתי, עם הטאץ' המיוחד שלו. כך, בתקופה שבין סיום הלימודים לגיוס לצבא טרח על הכנת ארוחות צהריים כמעט מדי יום ויצר מטעמים, ופעם, במחווה בלתי נשכחת, הכין כמות גדולה של פוקאצ'ות ועבר מבית לבית כדי לחלקן בין אחיותיו ובני ביתן.
הנתינה וההירתמות לכל משימה היו חלק מרכזי באישיותו של אלרואי. חזותו החיצונית שידרה איפוק, אך בתוכו פנימה שכנו לב חם ונשמה ענקית, עדינות רבה וסבלנות, ויכולת לראות את האחר ולחוש את קשייו. בשנות התיכון, הצטרף לתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" הפועלת בקרב צעירים עם צרכים מיוחדים, ובמסגרתה חנך ילד עם תסמונת דאון ויצר איתו קשר מרגש. "אלרואי דאג להיטיב עם כולם," סיפרו אוהביו, "וידע לדבר בגובה העיניים עם כל אחד ואחת, בכל גיל ובכל מצב." חבריו העידו כי היה אדם רגיש ומצחיק, נעים הליכות, אבל גם ישיר וכן, הרואה ואומר דברים כהווייתם. הם העריכו את היושרה שלו וידעו שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים. יחד, הרבתה החבורה לבלות במעיינות ובכנרת.
אלרואי אהב מאוד את משפחתו – הקרובה והמורחבת, כיבד את כולם, ובכל הזדמנות ביקר את סבא וסבתא. היה קשור לאימו בקשר עמוק ומיוחד. "גם כשהיה נער צעיר הקשבתי לו ולקחתי לתשומת ליבי את מה שאמר," אמרה, "הוא ראה את החיים בצורה נבונה מאוד ובוגרת."
אלרואי התגייס לצה"ל ב-29 במארס 2022 והוצב בחיל מערך הגנת הגבולות שבזרוע היבשה. את הטירונות הקרבית, שעבר בעיר הבה"דים, דרומית לבאר שבע, חווה כמאתגרת, אך סיימה כמצטיין, ומפקדו, שהעניק לו את תג הסמל עם הקדשה אישית העיד על התקדמותו המדהימה הן ביכולות והן במוטיבציה.
לאחר הטירונות יצא לקורס לוחמי איסוף שבו הוכשר כמפעיל בלון תצפית ("בלונאי"), והוצב בגדוד 414 – ("נשר") שבמערך הגנת הגבולות – גדוד שלוחמיו עוסקים באיסוף מידע מהותי לצורך ייצור מודיעין איכותי ובנק מטרות.
לקראת הצבתו בעוטף עזה, סייר בין המוצבים, ערך לעצמו רשימת יתרונות וחסרונות, ושמח על שיבוצו במוצב "פגה" הממוקם בחלקה הדרומי של החטיבה הצפונית בעזה. אהב את חבריו לצוות, התגאה ביחידה ובתפקיד, ומילא את כל משימותיו בשלמות. "היה לו חוש ארגון יוצא מן הכלל," כתבה אימו, "אף פעם לא נלחץ, בשלווה היה מבצע כל משימה, קטנה כגדולה."
בסופי השבוע שבהם חזר הביתה, ובעזרת אותה יכולת ארגון מופלאה, מצא זמן להכול ולכולם: עבר בין אחיותיו וביקר את אחייניו. הוא אהב אותם אהבת נפש, היווה בעבורם דמות משמעותית ומדי פעם גם הביא להם הפתעות קטנות; בילה עם החברים ועם בני הדודים, ויותר מכול אהב את ארוחת ליל השבת. "היה לו חשוב מאוד שנהיה כולנו יחד," סיפרה אימו, "לכבודו הכנתי תמיד קובה סלק ואורז ועוד מיני בישולים שאהב, אוכל של בית."
בקיץ 2023, כשהוא כבר בדרגת סמל, חלו שינויים מערכתיים בצה"ל שבעקבותיהם הוחלט להעבירו לבסיס אחר. אלרואי שובץ מחדש בבסיס "נחל עוז", התוודע להווי הקיבוץ והרבה לשלוח למשפחתו תמונות משם. בנחל עוז מצא עצמו כוותיק ומקצועי ונהנה מכל רגע.
בהתקרב הבחירות המוניציפליות שתוכננו לנובמבר 2023, עיצב לאביו מודעה שנשאה את המילים "ביחד ננצח." בראש השנה תשפ"ד יצא הביתה לחופשת חג, נפגש עם בני משפחתו האהובים, וערך שולחן יפהפה ומוקפד, כמיטב המסורת והכישרון.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה המתקפה, יצאו אלרואי וחבריו לצוות הבלונאים במוצב "נחל עוז" להגן על אמצעי התצפית, עד שהבינו כי בוצעה חדירה למוצב. מפקד המחלקה סיפר על שיחת הטלפון האחרונה עימו, שבה ביקש הנחיות ונשמע רגוע וקר רוח. זמן קצר לאחר מכן, אבד הקשר עם אלרואי וחבריו.
במשך כשעה וחצי לחמו חמשת הבלונאים מול עשרות מחבלים בקרב פנים מול פנים, והרגו רבים מהם – עד שנפלו בקרב. "אלרואי נלחם כמו אריה," אמר מפקדו. את ההודעה על נפילתו קיבלה משפחתו כעבור ארבעה ימים. עם אלרואי נפלו מפקד הצוות סמל-ראשון נטע ברעם, סמל-ראשון דניאל שפרבר, סמל אמיר איל וסמל שמעון-יוחאי לוגסי.
סמל שמעון אלרואי בן שטרית נפל בקרב במוצב "נחל עוז" ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר הורים וארבע אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
ספדה לו אחותו יהל- "אלקוק שלי ,כמה כוחות היו בך, ואני שמחה שגילית אותם בעצמך מחדש בצבא לאחר הטירונות. לא אשכח איזה גאווה הבאת לנו שקיבלת הצטיינות בטקס השבעה - הרגשנו שהרווחת את זה ביושר! בהתמודדות לא פשוטה ובדרך קשה אבל בסוף ניצחת! הוכחת לעצמך והדהמת אותנו בעוצמות שבך.
תמיד תישאר הגיבור שלנו ושל האחיינים שכל כך מעריצים אותך - מבטיחה להזכיר להם תמיד שהיה להם דוד אמיץ גם בחיים הפרטיים וגם בשליחות שלך, בקידוש ה' שעשית על אדמת הארץ. תודה על מה שהיית בשבילנו וסליחה מעומק הלב אם אי פעם פגעתי. אוהבת אותך לעולמים".
באזכרת ה"שלושים" ספד לו השר גדעון סער: "שמעון אלרואי היקר והאהוב, צעיר, חכם, יפה תואר, עם חיוך מקסים שנותר אי שם, בימים ההם שלפני השבת ההיא. שירת בחיל הגנת הגבולות ונפלת בקו הראשון שנפרץ. בנחל עוז, מקום שההיסטוריה שלנו מזה עשרות שנים מכירה כמקום הנושא על כתפיו את 'שערי עזה הכבדים' ... בן למשפחה שֶכּוּלה אמונה, יהדות, אהבת המולדת, וכזה היית גם אתה – באתי לספר לך היום את מה שידעת היטב: סם המכבים עדיין זורם בעורקים. העוז, הגבורה, מסירות הנפש – הערכים עליהם גדלת – הם עוד עימנו. ... יהי זכרך ברוך וחקוק לעד בלב האומה."
אלרואי שנלחם ונפל על הגנת יישובי הדרום והגנת המולדת הונצח במקומות שונים ובדרכים מגוונות. בבית החינוך "נעם נריה" שבבית שאן שופצה כיתה והפכה ל"המטבח של אלרואי", שם לומדים התלמידים אפייה ובישול, מכינים מאכלים לפי מתכונים שאהב ומחלקים את התוצרים לקהילה, וב-16 בינואר 2024 ערך בית הספר צעדה לזכרו. ב"ישיבת בני עקיבא" שבעיר שוקדים על הכשרת כיתת המוזיקה כ"כיתת הניגון של אלרואי".
בט"ו בשבט תשפ"ד נערכו בבית שאן אירוע נטיעות וצעדה לזכרם של הנופלים והנרצחים בני העיר באירועי שבעה באוקטובר, ובהם אלרואי.
ב-16 במארס 2024 ערכו הורי הנופלים במוצב "נחל עוז", ובהם אלרואי וחבריו לגדוד 414 שנפלו בקרב, צעדת הצדעה לזכרם באזור עוטף עזה.
בכ"א בניסן תשפ"ד, יומיים לאחר יום הולדתו העברי, ראה אור "לאורו של אלרואי" – ספר זיכרון שנכתב ע"י המשפחה ובו מאוגדים סיפור חייו, תמונות ודברים לזכרו. למחרת, נערך ערב ההשקה בבית "יד לבנים" בבית שאן.
כתב אביו, תחת הכותרת "ילד של אבא": "אלרואי בן יקר ואהוב שלי, עשרים שנות חיים, של שמחה והתלהבות, תקווה, אהבה ותשוקה לחיים טובים. צריך ערכים ומידות טובות – אבל צריך גם לחיות. אתה ההוכחה: אנין טעם, מוזיקלי, מחובר למדיה ולטכנולוגיה, אבל המשפחה לפני הכול. החברים, שיחות עמוקות, לכבד כל אדם. אוהב אדם באשר הוא האדם, כולם שווים בעיניך. עיניך הקסומות מביטות ארצה, ופניך הסמוקות הסגירו את צניעותך המתפרצת, ענווה היא לחם חוקך. למדתי ממך כל כך הרבה. לקחתי את עצותיך, הרגשתי בכל נימי נפשי שאתה קורא אותי מכף רגל ועד ראש... חיוך, חינוך, ערכים, נימוסים, ביישנות וצניעות. ... זכיתי להיות אבא שלך ואתה זכית למסור את נשמתך על קידוש ה' וקדושת הארץ. נפלת מות גיבורים. תודה גדולה על כל מה שהיית ועודך, בשבילנו. אוהב אותך עד כלות הנשמה."
אימו מספרת, "כשעתיים שלוש בכל מוצאי שבת היה אלרואי מקדיש זמן איכות רק לשנינו. נהנינו לאכול מול הטלוויזיה, לצחוק מול הסדרה "קופה ראשית". אהבתי את השעות האלה. אחר כך הייתי מארגנת לו את התיק לצבא, מוסיפה גם ממתקים וחטיפים, פינוק מאמא.
מאז שאלרואי נהרג קשה לי להתאושש. אני זוכה לחיבוק ותמיכה בעבודה, בקרב בני המשפחה. חברות טובות שדואגות לי זה מחמם את ליבי- אבל אם להיות כנה, אין נחמה. אני ישנה מידי לילה עם החולצה שלו, בוכה וכך נרדמת. בחיים של כולנו נפער חור ענק, שום דבר לא שלם בלעדי אלרואי, חלק חשוב חסר בפאזל. עם כל הכאב אמא גאה בך – אתה גיבור של אמא"