רס"ר נפתלי יונה גורדון ז"ל

קורות חיים

בנם של ביאטריס מרים ודניאל יגאל. נולד ביום ז' בטבת תשנ"א (24.12.1990) בארצות הברית. אח ליעקב, שרה, שירה, רבקה ודבש.

נשוי לפסי ואב לשתי בנות, ליבי וגפן.

נפתלי עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1992 בהיותו כבן שנה וחצי והמשפחה קבעה את ביתה בשכונת רמות בירושלים. כשהיה בן חמש עברו להתגורר ביישוב חשמונאים.

הוא גדל במשפחה גדולה ואוהבת עם חמישה אחים ואחיות. מגיל צעיר בלטו תכונותיו המיוחדות ובהן שמחת חיים. היה אח נפלא, בן ונכד מסור שתמיד עוזר ודואג לכל בני משפחתו. אחיותיו סיפרו שהוא יצר חיבור איכותי עם כל אחד מבני המשפחה בשקט שלו ותיארו גם את הצד השובב באופיו, שאפשר להם לעשות שטויות יחד.

נפתלי למד בישיבת בני עקיבא "נר תמיד" בחשמונאים. בתקופה זו גם היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא", מה שסייע בעיצוב עולמו הערכי והחינוכי.

בשנות נעוריו בלטו יכולותיו הספורטיביות של נפתלי. הוא אהב את מקצועות הספורט השונים: היה שחיין מצוין וחובב ריצה נלהב, ואף הפך למאמן בהמשך. אהב לשחק ולצפות בכדורסל, אהד את "הפועל ירושלים". כן התנדב בחוות סוסים טיפולית.

לאחר לימודיו התגייס כלוחם בחיל השריון. תפקידו של נפתלי בטנק היה תותחן.

לפני הגיוס וגם לאחר השחרור, נפתלי עבד במסגרות לאנשים עם צרכים מיוחדים.

אחרי שחרורו בחר להתחיל בלימודיו האקדמיים במחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל, שם רכש תואר ראשון. בחירתו במקצוע הפיזיותרפיה ביטאה את השילוב בין תשוקתו לעזור לאחרים לאהבתו לספורט. כבר במהלך לימודיו התבלט כסטודנט מוכשר ומסור, שרכש ידע רחב ומיומנויות מתקדמות בתחומו.

נפתלי החל את דרכו המקצועית במכון הפיזיותרפיה של שירותי בריאות כללית ברמת אשכול בירושלים, עוד כסטודנט שהגיע להתנסויות הקליניות. כישרונותיו המקצועיים ואישיותו הנעימה הביאו לכך שגויס מיד בתום לימודיו להיות חלק מהצוות, ונשאר חלק ממנו מאז.

במסגרת עבודתו מילא תפקידים מקצועיים השמורים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים ותיקים ומנוסים. הוא ריכז את תחום האורתופדיה וחקר נושאים ספציפיים כגון טיפולי פיזיותרפיה בכאבי ראש, צוואר ולסת. נפתלי העביר סדנאות בנושא זה לפיזיותרפיסטים ולרופאי משפחה וקצר שבחים רבים. בנוסף ריכז את תחום הציוד של השירות בפיזיותרפיה במחוז ירושלים.

עמיתיו לעבודה תיארו אותו כאוטוריטה מקצועית בתחומו, חכם מאוד, תמיד חושב, לומד ומעמיק ידע ומיומנויות ושמח לחלוק אותם עם כולם: "הייתה לו יכולת הכלה אינסופית וזה שילוב מדהים של בן אדם מאוד נעים ונחמד, מכיל, אכפתי ומשקיען לצד היותו חכם, מיומן וחד מחשבה בצורה יוצאת דופן". הם סיפרו שהיה אמנם חבר לעבודה אך הפך לחבר יקר לחיים, חוליה משמעותית במכון לפיזיותרפיה, "האיש בעל החיוך הענק שלא רק רואים אותו, אלא אפילו שומעים ולב עצום עוד יותר שמלא ברוח נתינה והתנדבות".

בזכות הידע הרחב, החשיבה החדה והמזג הנעים וחסר השיפוטיות הפך להיות בעבודתו כתובת להתייעצויות מקצועיות ואחרות: משפחתיות, שאלות כלכליות ואפילו קולינריות. תמיד הקרין שלווה מזמינה והיה אוזן קשבת לכולם. שום דבר לא היה קשה מדי לנפתלי, תמיד הראשון להתנדב למשימה או להירתם להשגת מטרה. "עוד לא נולד המטופל שיוציא אותך מכליך" אמרו עמיתיו. נפתלי גם הוביל במכון מהלך - לאפשר לעובדים גברים ללבוש מכנסיים קצרים בקיץ, והדבר הפך ל"מורשת של נפתלי".

נועד לו עתיד מזהיר בתחומו – מלבד הטיפול הישיר בחולים הוא היה אמור להתחיל קורס ניהולי ויועד להדרכה קלינית ולעתודה ניהולית.

כבר בדייט הראשון שלהם ידעה פסיה (פסי), זוגתו לעתיד ש"זה זה". נפתלי ופסיה נישאו ולזוג נולדו שתי ילדות, ליבי וגפן. המשפחה הצעירה התגוררה בשכונת קטמונים בירושלים. פסיה תיארה אותו כמי ש"נולד להיות אבא", הוא היה אב מסור לשתי בנותיו, ובעל אוהב ומפרגן.

נפתלי היה איש משפחה מסור ואוהב, וגם בתחום זה היה השראה בשל היכולת למצוא איזון בין עבודה ובית ולנהל באלגנטיות את כל מערכות היחסים ללא חיכוכים, מתוך עוצמה אישית וביטחון בדרכו. כזה שבצניעות ובעדינות ידע להגיע ללב כל אדם. הצליח להכניס משחק והומור גם ברגעים המתסכלים ביותר. הוא ידע להיות קליל וכיפי, מי שקם בבקרים עם זיק של שובבות. פינק את בני משפחתו בכל דרך, וחי חיים מאוזנים כשהוא יודע להעניק לכל אחד מתחומי חייו את תשומת הלב הנדרשת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר שבעה באוקטובר, עת החלה המתקפה על מדינת ישראל, גויס נפתלי למילואים כלוחם לחיל שריון בגדוד 53 שבעוצבת "ברק" 188. הוא התגייס ברצון והיה נכון כמו תמיד לתת מעצמו למען המדינה וערכיה.

אחרי אימון קצר החל התמרון הקרקעי והוא נכנס עם צוותו ללחימה בגזרת עזה. מפקדיו העידו עליו שהיה אהוב על חבריו וביצע כל משימה בצורה מופתית, גם תחת אש ואף היו מצבים שבהם סיכן את עצמו למען חבריו. הם סיפרו שנפתלי היה להם כמו אח והשרה עליהם "רוח ציונית", כדבריהם.

נפתלי היה אמור להיות הסנדק בברית המילה של אחיינו, אך הדבר נבצר ממנו עקב כניסתו לרצועת עזה באותו היום. הוא השתתף בברית ב"זום" מהשטח תוך כדי הכנת הציוד לכניסה. בסוף הברית ביקש ממנו המוהל לברך את הרך הנולד בברכת הכוהנים - רגע מרגש שהפך למשמעותי עוד יותר לאחר נפילתו.

בערב נר ראשון של חנוכה תשפ"ד פגע טיל אויב בטנק בו לחם, במהלך קרב בשג'עיה שבצפון רצועת עזה. מפגיעת הטיל נפתלי נהרג.

רב-סמל ראשון נפתלי יונה גורדון נפל בקרב ביום כ"ד בכסלו תשפ"ד (7.12.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שתי ילדות, הורים וחמישה אחים ואחיות.

רעייתו ספדה לו: "היית מושלם. בעל ואבא, אח, חבר ונכד מושלם. הנחמה שלי היא שחיית חיים טובים. הייתה לך ילדות שמחה, למדת תחום שאהבת, ונהנית והיית מוערך בעבודה. היינו מאושרים ביחד. היית כיפי, קליל, זורם. קם בבוקר תמיד עם חיוך וזיק של שובבות... מאז שאתה שלי החיים שלי מוארים. כל כך רציתי להזדקן איתך יחד. תמיד אהיה שלך ואתה שלי... אגדל את הבנות שלנו בשמחה. נפלת על קידוש השם בזמן שעשית את הדבר הכי חשוב. האמנו שנינו שאין ברירה. אין לנו ארץ אחרת ומישהו חייב להגן על הבית".

בהספדה אמרה אימו: "נפתלי, זה קשה להספיד בן נפלא כל כך. היית אח נפלא, בעל יוצא מן הכלל, בן פנטסטי... תמיד רצית לעזור לאחרים. תמיד באת לסייע... תמיד דאגת לנו. היית כל כך מיוחד. תמיד היית כאן עבורי...

אתגעגע אליך לנצח. אני מקווה שהמוות שלך יהפוך את ישראל למקום בטוח יותר".

אחותו אמרה: "הקרבת בשביל המדינה כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן. נפלת גיבור כדי שנוכל לחיות בארץ ישראל שכל כך אהבת".

לזכרו של נפתלי יונה גורדון יזמו עובדי שירותי בריאות כללית במחוז ירושלים ערב התרמת דם בבניין בו עבד. בערב זה נתרמו מעל מאה מנות דם.

באוניברסיטת אריאל מונצח זכרו של נפתלי כבוגר האוניברסיטה באתר "לזכרם".

נפתלי הונצח בפרויקט "קול זיכרון", פודקאסט בו המשפחה מספרת עליו.

נר נשמה לעילוי נשמתו של נפתלי הופץ ע"י "שלהבת לייט".

נפתלי מונצח באתר "גל-עד" של עיריית ירושלים, עיר מגוריו.