קורות חיים
בנם של דליה ואליהו. נולד ביום י' באב תשס"ב (18.7.2002) בנתניה. אח למוריה, ינון, תהילה, אמונה ושירה.
ידידיה (דידי) גדל והתחנך בנתניה עד גיל שתים-עשרה, אז עבר עם משפחתו ליישוב רבבה שבשומרון. ילד צנוע, טוב לב ואהוב על הבריות שבורך בשקט פנימי שהקרין עוצמה. למד ב"ישיבה תיכונית אלון מורה", שם תיארו נער שמחובר לאדמה ולשומרון, מוביל ומנהיג.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. ילד של בית, כדברי יקיריו, שאהב לבלות בחיק המשפחה, כיבד את הוריו, את הסבים והסבתות וטיפח קשר קרוב עם אחיו ואחיותיו. ינון אחיו סיפר כי טיולים משפחתיים היו הבילוי המועדף עליו, וכי היה הראשון לקנות מתנות לאהוביו, הראשון לומר תודה. אחותו תהילה העידה כי היה עבורה מודל לחיקוי.
בסיום לימודיו המשיך למכינה הקדם-צבאית עצם (עצמונה) במושב נווה שבדרום הארץ. מדריכיו סיפרו על עלם חמודות עם חיוך רחב ולב גדול שמיעט לדבר והרבה במעשים. אדם ערכי שאהבת הארץ, אהבת העם וכיבוד הזולת עמדו תמיד לנגד עיניו.
ביום 7.4.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. עד מהרה התגלה כלוחם מקצועי, מסור ובעל כישורי מנהיגות וזכה להערכת מפקדיו ועמיתיו. הוא יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ופיקד על טירונים ואימונים מתקדמים. כמפקד, הצליח לסחוף אחריו את החיילים בשקט ובעוצמה, היה סמכותי ללא צורך בהפעלת סמכות והתייחס לכל אחד מהם ברגישות ובדאגה.
לידידיה היו ידי זהב. מגיל צעיר אהב לבנות ולתקן חפצים וגילה כישרון במכניקה. את אופנוע השטח שרכש הקפיד לתקן בעצמו.
אדם סקרן והרפתקן, מחובר לשטח ולטבע שאהב לטייל בשבילי ארץ והכיר כל פינה בשומרון ובבקעה. בחופשות מהצבא רכב בכל הזדמנות על אופנוע השטח, לבד או בחבורה, נהנה לגלות שבילים ומסלולים חדשים, מעיינות ותצפיות.
חבר וידיד אמת, הדבק המחבר של החבורה, תמיד מוקף בחברים שצבר בכל תחנות חייו. ידידיה מצא את הטוב באחרים והפיץ אור בכל מקום שבו היה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת ידידיה התארח אצל אחיו ינון בשדרות. ברגע ששמעו על מתקפת המחבלים הוא ואחיו מיהרו לצאת לכיוון תחנת המשטרה בעיר. "אמא צריכים אותנו", כך צעק לאמו כששאלה לאן אתם רצים…
בדרכם חילצו שתי אחיות שהוריהן נרצחו. ינון לקח את הבנות לבית המשפחה, וידידיה המשיך לכיוון התחנה והצטרף ללחימה.
במהלך היום, יצר קשר עם מפקד הפלוגה שלו, חבר אל חיילי היחידה ונלחם ביישובי העוטף.
בימים הבאים התאמנו, וכשהחל התמרון הקרקעי נכנס לרצועת עזה עם יחידתו ונלחם במשך שבעה חודשים בעוז ובענווה. תחילה שימש בחפ"ק מ"פ (חבורת פיקוד קדמית של מפקד הפלוגה) ובהמשך כסמל ניוד האחראי על פינוי פצועים. ידידיה ביצע במסירות ובמקצועיות את תפקידו והצליח לקצר את זמני הפינוי. "אצלי באכזרית (נגמ"ש כבד), פצוע יישאר פצוע ולא ידרדר", נהג לומר.
בתחילת מאי 2024 נפל בן דודו בלחימה עזה, וידידיה יצא ללוויה, פגש את בני משפחתו וחזר מייד ללחימה.
אף אחד מחבריו לא ידע ולא הרגיש שידידיה חזר מהלוויה של בן דודו הוא רק אמר להם "קדימה יש עוד מה לעשות" והמשיך בכל הכוח.
ביום 29.5.2024 ידידיה שהה עם צוותו בג'באליה שבצפון רצועת עזה ועסק בפעילות מבצעית. מאוחר יותר באותו היום היה אמור לצאת הביתה למסיבת האירוסין של אחותו, אך נשאר עוד קצת לבקשת מפקדו על מנת לא להשאירם עם אכזרית אחת - "מה שצריך אני אעשה", אמר.
בשעה 18:30, כשהתקרב עם חייל נוסף לאחד הבתים כדי לוודא הכנות לצורך שהיית חבריו במקום, הופעל מטען רב עוצמה שממנו נהרג ידידיה והחייל שלצידו נפצע קשה.
סמל-ראשון ידידיה אזוגי נפל בקרב ביום כ"א באייר תשפ"ד (29.5.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקיר. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח.
אחותו תהילה ספדה: "אתה המודל לחיקוי שלי. היית ותמיד תהיה. אתה האיש הכי חזק שפגשתי. אתה הגיבור שלי, איך אני אתחתן כשלא תהיה פה? כשלא תראה אותי בשמלת כלה? תגיד לי איך, איך, איך בכלל ממשיכים הלאה? אתה תמיד היית החזק, שמרים את כולנו. עכשיו כשאתה לא פה, מי ירים אותנו עכשיו? מי ילמד אותנו לחזור לחיות? דידי שלי, אח שלי הגדול, שאני אוהבת הכי בעולם כולו. כל העולם שלי, החיים שלי, הגאווה שלי. תשמור עלינו מלמעלה, תשמור על אימא ועל אבא, אוהבת אותך כל כך".
אחיו ינון כתב ביום הולדתו: "ידידה, העוגה, המשפחה, החברים, כולנו מחכים לך פה למטה שרק תגיע ותפתח את הדלת ותחייך את החיוך המיוחד שלך... החיוך המיוחד שלך טבוע בכל מקום בבית, ואנחנו נשארנו כאן למטה עם החוסר העצום שרק לפעמים מצליח להיקלט בראש... לנצח אחי תישאר בן עשרים ואחת, אך לנצח אחי נזכור אותך תמיד. מזל טוב אהוב שלי, מתגעגע".
בני משפחתו של ידידיה הקימו לזכרו דף באינסטגרם ובו מועלים תמונות, זיכרונות ופעולות להנצחתו, remember_yedidya_azogi. במלאת שנה לנפילתו כתבו: "שנה שהיקום עצר מלכת. שנה שהעולם הפרטי שלנו כבר לא כמו שהיה. שנה של געגוע אינסופי. שנה של התמודדות יומיומית. דידי, עשה שנראה אור, עשה שהעולם ירגיש אותך יותר ויותר. שלח כוח ותמשיך לשלוח סימנים מלמעלה. הלב נשרף מגעגוע".
בפייסבוק הוקם להנצחתו הדף "בעוז וענווה – ממשיכים את ידידיה".
בני המשפחה יזמו הקמת פארק בשומרון על שם ידידיה, וערכו טקס להנחת אבן הפינה ומרוץ לזכרו.
חברו אביב יזם את "פרויקט ג'פאס" ושיפץ ג'יפ צה"לי ישן ועליו מספרו האישי של ידידיה ותאריך נפילתו. חבריו מתכוונים לטייל עם הג'יפ בשבילי ישראל, כפי שידידה כה אהב.
ידידיה מונצח בפרויקטים שונים כמו גמ"ח (גמילות חסדים) בשם "נצח ישראל" להשאלת ציוד לברית מילה לעילוי נשמתו, הקמת מצפה בנקודה שבה אהב לשהות סמוך לישיבה התיכונית בה למד, פיזור של ערכות משחקים ופרטים עליו במסלולי טיול/מעינות שבהם אהב לטייל, ועוד.
הופקה מדבקה "בעוז ובענווה" - הערכים שלאורם הלך ידידיה.
אוריה ברנשטיין כתב, הלחין ומבצע עם חברים את השיר "בכל יום מחדש" לזכר ידידיה: "זה תופס אותי חזק ולא מרפה/ מתגעגע לחיוך שלא ירד מהפה/ לראות איתך עוד מעין יפה/ הלוואי תבטיח לי שיום אחד הכאב יתרפא./ בכל יום מחדש אני אוסף זיכרונות/ עד שתחזור, סופר את הדקות./ אתה זה שברגע אחד פותר לי הכול/ כשמדמיין אותך נזכר שאני יכול/ לחיות כמו שרצית בלי לאבד דקה/ תמיד בליבנו, ואמא כאן לך מחכה./ בכל צומת דרכים או קרן רחוב/ אתה מביט אליי, איתי פה קרוב/ צריך להתרגל שעליך מדברים /כי ברחת מכבוד ורודפים אותך הזרקורים". השיר זמין להאזנה ברשת.
ידידיה מונצח באנדרטת הצנחנים הניצבת סמוך לגדרה.