סמ"ר בן ציון כהן ז"ל

קורות חיים

בן-ציון, בן זיסל ומשה, נולד ביום ג' בכסלו תש"י (29.11.1949) ברומניה, וכשהיה בן שלוש שנים, בשנת 1952, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בבני-ברק. המשפחה, שהייתה שומרת-מסורת, שלחה את ילדיה ללמוד בבית-הספר היסודי-דתי "תלמוד-תורה" בבני-ברק. את לימודיו התיכוניים השלים בן-ציון בישיבה התיכונית "הדרום" ברחובות, שם עשה שנתיים. כשהיה בן שבע-עשרה החליט בן-ציון או בנצי, כפי שנקרא בפי כל, ִ להתגייס לצה"ל. כל הפצרותיהם של ההורים לא הועילו. הם נאלצו לוותר לשמע תחנוניו, ובבסיס הקליטה הסכימו לקבלו לגיוס מוקדם.

בן-ציון התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר סדרה של קורסים, לרבות קורס למקצועות הטנק וקורס מט"קים. במלחמת ששת הימים שירת בחטיבה 7 המפורסמת, בפיקודו של גונן (גורודיש), אשר כבשה את האזור הצפוני של סיני. בתעודת השחרור שלו נרשם: "מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו".

במחצית נובמבר 1969 שוחרר בנצי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון, וכפעם בפעם היה נקרא לשירות מילואים. משיצא לחיים האזרחיים, החליף כמה עבודות, למד את מקצוע ליטוש היהלומים, עד שמצא את מקומו כפקיד "בנק לאומי" בתל-אביב.

בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו לאה, ובשנת 1972 נולדה לזוג הצעיר בתם הבכורה, חן. בנצי הקדיש לה את רוב זמנו הפנוי, והיה יושב עמה שעות ארוכות, שר לה שירים, מספר לה סיפורים ומחכה ליד מיטתה עד שתירדם.

במלחמת יום הכיפורים שירת בנצי כמפקד טנק בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. במשך ארבעה ימים עבר עם יחידתו קרבות קשים. בקרב שנערך באזור אחמדיה ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע הטנק שלו בפצצת מרגמה ובן-ציון נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת, בן - אביעד, שנולד לאחר מותו, אב ואם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "בן-ציון היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו"; ומפקדו כתב: "בנצי שימש דוגמה ומופת לחבריו". בספר החטיבה, שיצא לאור לאחר המלחמה, כלולה רשומה לזכרו של בן-ציון ז"ל.