רס"ן דוד מרגלית ז"ל

קורות חיים

דוד ("דודק"), בן שרה ומשה נולד ביום י"ג בניסן תרפ"ד (17.4.1924) בעיר רדום אשר בפולין. גדל בתוך משפחה ציונית אמידה אשר נתנה לבנה חינוך לאומי. למד בבית ספר יסודי ותיכון והשתייך לתנועת הנוער הציוני "בני עקיבא".

עד שפרצה מלחמת העולם השניה לא ידע דויד סבל כלשהוא ולא עברו עליו זעזועים, אך בשנת 1939 באו הגרמנים והחרימו את עסקי אביו וגיטו הוקם ברדום, אשר בו עברו על דויד, יחד עם כל שאר יהודי פולין, כל מיני צרות ותלאות. בשנת 1941 הצטרף לשורות הפרטיזנים אשר לחמו בסביבות רדום. בשנת 1942 היתה ה "אקציה הגדולה" בגטו והוריו נשלחו לאושוויץ ודויד ואחותו נשארו בגיטו לבדם. אחרי השגת תעודות מזוייפות של נתינים פולנים הצליחו דויד ואחותו לברוח דרך סלובקיה להונגריה כי בנתיים נודע לגרמנים על פעילותו המחתרתית.

באוקטובר 1949, הגיע לארץ עם אשתו באניה "טרנסילבניה". הם הצטרפו יחד לקיבוץ תל יצחק, וכעבור שנה עברו לגור בבת-ים, מקום בו חי עד יום נופלו. עם בואו הצטרף מיד לשורות ה"הגנה" והשתתף במלחמת הקוממיות מתוך מסירות ודאגה למילוי שלם של כל תפקיד אשר הוטל עליו. הוא היה מראשוני המגוייסים במלחמת הקוממיות והיה פעיל ומוכן תמיד לכל משימה. מעולם לא התאונן על קושי או מחסור. עם כיבוש יפו יצאה הפלוגה לדרך ירושלים והוא נלחם על לטרון ופרוזדור ירושלים.

המלחמה נסתיימה ודויד חזר לחיים האזרחיים, הסתדר כחבר ב "אגד" וידע חיי משפחה שלווים. בשנת 1956 השתתף במערכת סיני בדרגת סרן, אך כיון שענייני הבטחון היו קרובים ללבו היה יוצא כקצין מילואים והוצב לחרמ"ש בדרגת רב-סרן ושירת כסגן מפקד גדוד. בינתיים התיישב על ספסל - הלימודים ושתה בצמא דברי תורה ודעת מתוך רצון להוסיף ידע. את ימי חופשתו ניצל תמיד לטיולים כי מאד אהב את הארץ אשר עליה חלם בכל טלטוליו ותלאותיו. כן היה נהנה להדריך נוסעים ותיירים בנסיעות וביחוד תלמידי בתי-ספר תיכוניים על פני הארץ והיה מרצה לפניהם על מקומות שונים ואתרים.

במלחמת ששת הימים היה דויד, כדרכו בעבר, מראשוני המגוייסים, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), מילא תפקיד סמג"ד כקילומטר אחד דרומית לעיר עזה ובשעת חיפוי על יחידותינו בפני אש האויב נפגע באש זו וכך מצא את מותו. הניח אישה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.