יצחק איציק כספי פיינזילבר ז"ל

קורות חיים

יצחק נולד בעיר יאסי שברומניה בא' באלול תרפ"ו (11.08.1926) להוריו דוד ושיינדל פיינזילבר. היה השני מארבעת ילדי המשפחה: רבקה, יצחק, משה והתינוקת סימה. אחותו רבקה היתה גדולה ממנו בשנה וחצי, אחיו משה היה צעיר ממנו בשנה וחצי. כשנולדה התינוקת סימה נפטרו האם שיינדל והתינוקת מיד אחרי הלידה, עקב סיבוך בלידה.

שלושת הילדים הקטנים שהתייתמו מאמם עברו להתגורר עם סבתם לאה טירר, שטיפלה בהם בנאמנות למרות העוני והמחסור ששררו בבית. הסבתא, נצר למשפחת אדמו"רים ורבנים, דאגה לחינוך הילדים ושכרה להם מורים ללימודי קודש בנוסף ללימודים הכלליים בבית הספר שבעיר. הילדים יצחק ומשה הצטיינו בלימודיהם, וחזרו בכל סוף שנה עטורים בזרי דפנה, כנהוג אז בתלמידים מצטיינים.

תקופת המלחמה עברה על שלושת הילדים במסתור בעיר יאסי, כשהסבתא שומרת ודואגת להם בימים הקשים, ימי השואה ומלחמת העולם השנייה, שהיו מלווים ברדיפות ופוגרומים כלפי היהודים מצד הגרמנים ועוזריהם הרומנים. ובנוסף, הפגזות והפצצות על העיר יאסי, ששכנה באזור קרבות ליד גבול רומניה - רוסיה.

אבי הילדים, דוד, שנישא בשנית ונולדו לו ילדים נוספים, ניספה בשואה עם משפחתו.

בשנת 1944 עלה יצחק לארץ ישראל יחד עם אחיו משה, בעליית הנוער של בני-עקיבא. שניהם למדו בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל", בחטיבה הדתית.

עם קום המדינה התגייס יצחק לצבא ושירת 3 שנים. אחרי שחרורו היה בהכשרה של בני-עקיבא בתל יוסף ובחווה החקלאית בשדה נחום. בשנת 1952 הצטרף למקימי ניר עציון במורדות רכס הכרמל, והיה אחד ממייסדי המושב השיתופי.

חברי המשק מספרים שיצחק היה בחור חרוץ, שקט ונחבא אל הכלים. מוראות השואה והחיים הקשים שהיו מנת חלקו השאירו בו את אותותיהם. מדי פעם היה נוסע לחיפה, לבקר את אחותו רבקה שנישאה למשה כ"ץ והקימה משפחה. אהב לשחק עם שני אחייניו הקטנים, דוד וישעיהו (שי).

במשק יצחק היה רועה צאן. סיפר על יצחק מזכיר המשק, אברהם מלמד: "יצחק היה שקט, צנוע, חביב על החברים וחבר מעורה בתוכנו". כרועה, לא פעם הרחיק נדוד עם עדרו, אך תמיד נשא עמו ספר או חומר לעיון. נראה כי ברעותו את הצאן בחיק הטבע היה מאושר. בחדרו, ליד מיטתו, היו תמיד ספרים - תנ"ך, קונקורדנציה לתנ"ך, תלמוד בבלי אותו הקדיש לזכר "אבי, אחי ואחיותי שניספו בשואה הי"ד ואשר אפילו לא הכרתים", וספרים רבים אחרים.

ביום חמישי י' בניסן תשט"ז (22.03.1956) בבוקר יצא למרעה עם עדר צאן בן מאתיים ראש, ופנה לאזור אל-סארג' (נחל מערות) שליד הקיבוץ. כרגיל חיכו לשובו בשעה שש וחצי בערב. משבושש לשוב, התעוררו בלב חבריו חששות כבדים ויצאו לחפשו. הם מצאו את העדר ללא הרועה. רק למחרת בבוקר, אחרי לילה של חיפושים, נתגלה יצחק הרוג. גופתו נמצאה כששה קילומטרים מדרום לקיבוץ ועליה סימני אלימות קשים.

אחרי חקירה התברר כי רועה הבקר של משפחת אבו-אל-היג'ה השכנה לקיבוץ, מפליטי אום-אל-זינאת (כיום אליקים), רצח אותו בחבטות במכשיר קהה בראשו.

באותה תקופה, אחרי מלחמת העצמאות ובשנים שקדמו למבצע סיני, רבו מעשי הטרור והרצח נגד יהודים בכל הארץ. כחלק מן האירועים התנהל מאבק בין יהודים לערבים על שטחי מרעה פתוחים, ובכלל זה המאבק בין קיבוץ ניר עציון לשכניו הבדואים על השימוש בשטחי המרעה. הרוצח נתפס, נשפט, ישב שנים בכלא ואחרי שחרורו נמלט, כך מספרים, לעבר הירדן.

סבתו של יצחק, לאה טירר, זכתה לעלות לארץ ונפטרה בשיבה טובה כשלוש שנים לפני הרצחו. אחיו משה נפטר בדמי ימיו כשנתיים לפני הרצח.

בהיעדר בית קברות בניר עציון, נטמן יצחק בבית העלמין הישן "מחנה דוד" בחיפה.

על מצבתו כתבו אחותו וחברי המשק: "פה נטמן יצחק בן דוד כספי (פיינזילבר), שרוצח ערבי שם קץ לחייו ברעותו בשדה את צאן משק ניר עציון, ביום י' ניסן תשט"ז. בן 29 במותו. היה עניו וצנוע, הלך בדרכי היושר והתום וקבע עיתים לתורה".

יצחק הותיר אחות, גיס, ושני אחיינים ששומרים את זכרו.