בן נולד לנו! נתן! אהבנו אותו בלי סוף! (האם כך אוהבים כל ההורים?) עם לידתו הפכנו למשפחה והוא היה שותף לנו בבנייתה. בסתר לבנו האמנו שהוא ילד מיוחד במינו, אך לא העזנו אף לומר זאת לעצמנו - חשבנו שיתכן וכל ההורים שוגים במחשבות מעין אלה.
ימיו הקצרים של נתן זכרונו לברכה, בעולם הזה, היו כולם שלמות אחת שהביאה אותו לאמונה גדולה: בקדוש ברוך הוא יתברך, ובברואיו.
נטיותיו הטבעיות של נתן היו רבות ומגוונות. מגיל צעיר מאד גילה אהבה גדולה לטבע וללשון העברית, וככל שגדל הלכו נטיותיו ורבו: הוא התענין בחשבון ובמדעים מדויקים, וכשגילה את כתבי הקודש ואת התפילות לא היה מאושר ממנו.
נתן אהב את אלקיו ואהב את הבריות. זה היה החוט המקשר בין כל שטחי התעניינויותיו המגוונים. נתן חש והבחין ביופי הרב שברא לנו הקדוש ברוך הוא בעולמנו, ולמד להכיר מקרוב את הבריאה - בעיקר צפרים שבהן היה בקיא מאד, וכן חרקים, צמחים וכל מה שקשור לעולם הסובב אותנו. באהבתו לכתבי הקדש באה לידי ביטוי אהבתו ללשון: חשוב מאד לקרוא הכל נכון, ולדעת להבחין במשמעותה של כל מלה, אפילו אם המפריד בין המלים הוא דגש אחד. ידיעותיו ובקיאותו בטעמי המקרא הוסיפו נופך נוסף לשטח הזה.
נתן אהב את הארץ במובן השורשי ביותר של המלה. הוא אהב את האדמה ואת הצומה בה. בעבודתו בבית, בסעד שכל כך אהב, הקיף את כל גידולי השדה. הוא אהב את ריח הצמחיה, ואת ניחוח האדמה התחוחה שלאחר הגשם, שינויי מזג האויר היו בשבילו חג, הוא ידע כי ברכה בהם כשהם באים בעתם.
נתן האמין באדם, הוא הקפיד מאד בלשון הרע ולא הטיל דופי, מתוך אמונה כנה שלכל דבר סבה ומסובב, ואין אנו בני סמכא לדון, ואסור לנו לעשות כן.
עם כל תמימותו היה נתן בקיא ומעורה בכל הנעשה בסעד, בארץ, ובעולם. הוא הקפיד לעדכן את עצמו בחדשות השוטפות, והביע את דעותיו, שהיו תמיד מעוגנות באמונתו התמימה בטוב.
מתוך אמונתו התמימה והטהורה בקדוש ברוך הוא, הרגיש נתן, תמיד, את קטנותו של האדם; מתוך זה נבעה ענוותנותו. הוא לא אהב שיאמרו את שבחו בפניו ושלא בפניו. מתוך רצוננו לכבד את תכונתו זו, הבאנו בחוברת זו בעיקר מפרי עטו: עבודתו לסיום ביה"ס התיכון, אשר בנושאה ובתכנה גשרה על שתי אהבות גדולות - כתבי הקדש והצפרים; קטעים ממכתביו השופכים אור על אישיותו, ועוד. וכן קטעים מן היומן העוקב אחר התפתחותו (שנכתב על-ידי בהיות נתן ילד - ש"ע). הוספנו גם כן קטעים ומכתבים מאנשים שהיו קרובים לו ביותר.
ראינו חובה לנו להוציא את הדברים כדי שנדע ונזכור מהו המחיר, היקר עד מאד, ששלמנו, כדי שהארץ, שנתן כל כך אהב, תוכל להמשיך את קיומה בבטחון.
נתן עכשיו איננו, אבל רוחו אתנו. כלנו למדנו ממנו, הוריו, אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו. ברוחו זו, באמונתו הגדולה בקדוש ברוך הוא יתברך, נצפה לעתיד שיביא עמו ברכה.
המשפחה