סמל נתן עברון ז"ל

קורות חיים

בן ראובן ושושנה. נולד ביום ו' במנחם אב תשי"ז (3.8.1957) בקיבוץ סעד. הוא למד בבית הספר היסודי שבקיבוץ ואחר כך עבר לבית הספר התיכון 'יבנה' שבקבוצת יבנה, שם למד במגמה הביולוגית ועמד בבחינות הבגרות.

נטיותיו ותחומי התעניינותו של נתן היו רבים ומגוונים. הוא חש אהבה גדולה לטבע וללשון העברית, התעניין בחשבון ובמדעים מדוייקים, וכשנתגלו לו עושרם של כתבי הקודש והתפילות היה מאושר מאוד. הקשר הנפשי שלו לכתבי הקודש התבטא גם באהבה ללשון העברית. איכפת היה לו לקרוא דברים נכונה, לדעת ולהבחין במשמעות של כל מילה. בקיאותו בטעמי המקרא הוסיפה נופך נוסף לתחום זה.

הוא אהב מאוד את לימודי הקודש ואת התלמוד בפרט והתעמק בהם בכל שעה של פנאי. כשהיה בן שמונה עשרה זכה לתואר 'חתן תורה' בסעד, תואר השמור בדרך כלל לאנשים מבוגרים ומנוסים. הוא היה אוהב אלוקים ואדם, ואהבה זו היתה החוט המקשר בין כל תחומי התעניינותו.

נתן חש והבחין ביופי הרב שברא האל ולמד להכיר את הבריאה. בעיקר אהב ציפורים. היה בקי בתחום זה ונחשב צפר מוסמך בחברה להגנת הטבע. כן הכיר חרקים למיניהם, צמחים וכל הקשור בהם. נתן אהב את הארץ, את האדמה ואת הצומח בה ואף יישם אהבה זו בגידולי שדה בקיבוצו. הוא אהב את ריח הצמחים, את ניחוח האדמה התחוחה לאחר הגשם.

הוא היה בן בכור במשפחתו וגאוות בני הבית בזכות כישרונותיו ומידותיו, פיקח, טוב-לב וישר. כשגדלה משפחתו, לא היה מאושר ממנו. תמיד השתדל לעזור לאמו לטפל באחיו ומעולם לא קינא באיש. תמיד מצא פנאי לשחק עם אחיו, לשיר להם שיר, לספר סיפור, לשמור עליהם ולהדריך אותם. הוא היה אח למופת. גם על חבריו היה אהוב והם העריכו אותו וביקשו את קרבתו.

תמיד ידעו שעם נתן לומדים דברים חדשים. עצם הטיול בחברתו היה חוויה, שכן ידע לספר על כל דבר שנקרה בדרכם. חבריו העריכו אותו על ידיעותיו המרובות ואהבוהו על נכונותו לעזור תמיד בעצה ובמעשה.

נתן גוייס לצה"ל בתחילת בפרואר 1976 והתנדב לחיל הצנחנים. בתום הטירונות עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה, ואחר כך נשלח להדריך בבית הספר למ"כים. בתחילת דרכו התקשה להיקלט בצבא. גם להדריך לא אהב, למרות שחניכיו היו חיילי העתודה האקדמית, שלמדו אצלו (בנוסף לתורת הלחימה) להכיר בעלי חיים ולהיזהר מהמסוכנים שבהם, כגון נחשים ועקרבים שונים. משעבר לפלוגה לוחמת התרצה ומצא סיפוק בפעילות מבצעית ובעשייה בשטח. כאן הרגיש בנוח בקרב חבריו, שעמם השתתף במבצע 'ליטני', והיה אהוב ומקובל עליהם עד מאוד.

בזמן שירותו הקפיד נתן לשמור על קשר עם משפחתו, הוא הרבה לכתוב מכתבים לבית, לא החמיץ כל הזדמנות להתקשר טלפונית ודאג להרגיע את הוריו.

ביום ז' בניסן תשל"ח (14.4.978) נפצע נתן בעת מילוי תפקידו. יותר משבוע שכב בבית החולים ולחם על חייו, וביום ט"ז בניסן תשל"ח (23.4.1978) החזיר נשמתו לבוראו.

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבסעד.

השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נתן היה בחור שקט ומסביר פנים, את לבו הרחיב כלפי הכול. חבריו ביחידה העריכוהו ואהבוהו אהבה רבה".

משפחתו הוציאה לאור חוברת להנצחת שמו.