"מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו... עושה אלה לא ימוט לעולם" (תהלים ט"ו).
נתן שלנו, שאותו ליוינו למנוחת עולמים בב' דחוה"מ פסח, שילב בחייו הקצרים יראת שמים עם אהבה לטבע, דרך ארץ עם אהבה למשפחה ועם קשר לחברת הילדים, למשק ולמקום העבודה.
זכיתי ללוותו מקרוב בעבודה בשבע השנים האחרונות ועקבתי אחרי תהליך התפתחותו מנער לבחור.
בשנת עבודתו הראשונה (בכתה ט') היתה אהבתו העזה לטבע מקלקלת לעתים את השורה, ולפעמים תוך כדי ספירת נבטי הגזר או בקורת המזיקים, היה רץ אחרי פרפר יפה שחלף בסמוך לו. במהלך השנים בנה נתן ז"ל את אישיותו בעקביות תוך פיתוח רגש אחריות בעבודה ובחברה. בחופשותיו מהצבא, הקדיש לעבודה בענף חלק חשוב מזמנו, בעיקר כדי לשמור על הקשר וכדי לעקוב אחרי החידושים בענף.
לפני כמה חודשים התגלתה בפרדס אקרית החלודה - יצור קטנטן המזיק לפרי. מכיון שלא היה במשק אדם שיכול היה לאתר את המזיק בכל חלקות הפרדס, חיכו לצורך זה לנתן. נתן ז"ל הקדיש לכך יום מחופשתו, סרק ברגליו הארוכות את כל חלקות הפרדס ואיתר את החלקות שהיה צורך לרססן.
נתן ז"ל היה בחור ירא-שמים וקבע עתים לתורה. נושא העבודה השנתית שלו אופייני לדעתי לדרך חייו הקצרים - "העופות הטמאים בתורה" - שילוב של אהבת הטבע וקשר למקורות.
בחודשים האחרונים התחלנו לתכנן את התקופה שלאחר שחרורו מצה"ל והנה נקטף מאתנו בעודו בראשית דרכו.
במה נוכל לנחם את משפחת עברון השכולה? אולי דברי נעים זמירות ישראל יטיפו טיפות ניחומים בכוס יגונם.
תהי נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים.
אלי שלוין
[מרכז ענף הגנת הצומח בו עבד נתן]