קורות חיים
בן דוב ויוכבד. נולד בכ"ה באלול תרפ"ז בקבוצת ריינס של "הפועל המזרחי" בפתח-תקוה, ובן שנתים עבר עם המשפחה להשתקע בכפר-סבא. גמר שמונה כיתות של בית-ספר עממי וכיתות-המשך. בבחינת תחרות ארצית בחשבון לתלמידי כיתות ח' הגיע בקלות למקום השלישי. למד שנה את מלאכת המסגרות בבית-הכפר למלאכה "מזרחי" בתל-אביב כדי להיות לעזר לאביו במלאכתו ולהמשיך במקצועו. אחר-כך למד שנה פקידות בבית-הספר "ספרא" בתל-אביב. גילה כשרון במתימתיקה, התמצא בנקל בחשבונות מסובכים ורקם תכניות-עתיד שונות. בגלל חולשתו הגופנית היתה אמו מפנקת אותו, אך לגבי החובה למולדת לא השגיח בחולשתו. בן 13 הצטרף לפלוגה הדתית בשורות ה"הגנה", שהיתה מהטובות ביותר בשרון.
משהחלה מלחמת-השחרור ופלוגתו נקראה לשירות התיצב בה גם הוא. בסיס הפלוגה היה במגדיאל ואחר-כך בכפר-סבא. עבר את טבילת-האש בפשיטה לתוך הכפר ביאר עדאס, אחר-כך השתתף בהגנה על רמת-הכובש ובקרבות ביפו ושכונותיה. הרגיש בכל כובד הרצינות של משימתו.
לקח אתו אל המחנה את כל בגדיו הפרטיים, כי (כפי שהסביר לאמו) "הצבא שלנו עני, אין לו עוד בגדים". כשכאבה רגלו ואמו ביקשה ממנו להישאר ימים אחדים בבית, השיב: "אמא, אי אפשר, אין אנשים, אם אני לא אילחם, מי יילחם?"
בקרב ואדי-ערה נפצע במפסעה, תוך כדי זינוק קדימה, מכדור שפגע בעורק. חבריו הזהירוהו שישכב ולא ירוץ לבל יאבד דם רב, והוא השיב: "מוטב למות בדרך מאשר ליפול חי בידי הערבים" - המשיך לרוץ עד שנפל ואחרי כמה שעות של יסורים קשים הוציא את נשמתו בכ"ט בניסן תש"ח (8.5.1948). למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא.