אלדד ברגמן (אנג'ל) ז"ל

קורות חיים

אלדד, בנם של תמר ואמיר, נולד ביום כ' בחשוון תשנ"ז (02.11.1996).

אלדד גדל ביישוב הקהילתי-דתי מרכז שפירא שבשפלה. היה ילד חייכן ועדין נפש. "עוד מקטנותו היה לו חיוך מדבק, פנים מאירות וצחוק מתגלגל", סיפרה אימו, תמר.

כעבור תקופה נפרדו הוריו ואימו התחתנה בשנית. לתמר ולבן זוגה נולדו הדר וטלי – התאומות, ואחריהן איילה ויוחאי. אלדד הפך לאח בכור, אהב מאוד את אחיו ואחיותיו למחצה ונהנה לבלות איתם.

למד בגני הילדים ביישוב והתחנך בביה"ס היסודי "שפיר" עד לסיום כיתה ח'. לאחר מכן עבר לתיכון הדתי "מקיף ב'" באשקלון. היה נער שקט, חכם וחברותי שהפגין אכפתיות כלפי הזולת והיה אהוב על כולם בבית הספר וגם בתנועת "בני עקיבא", שבה היה חניך. חבריו סיפרו כי מעולם לא התפאר בדברים שעשה. כל ניצחון או הצלחה - שמר לעצמו ואף פעם לא התרברב בהם.

אלדד היה בן אוהב שקיים את מצוות כיבוד הורים במסירות. הוא כיבד את אימו בצורה מיוחדת, תמיד ניצב לימינה וידע לראות את צרכיה ולהציע עזרה. אחותו, טלי, סיפרה שהיה רגיש ושם לב לכל פרט, ונתן לאימא תשומת לב רבה: "בארוחת שבת תמיד חיכה שאימא תשב קודם ואחר כך הוא היה מתיישב."

אימו, תמר, סיפרה שאת כל עיסוקיו עשה בשקט, בענווה ובצניעות: "כשאלדד היה בבית בקושי היו מרגישים אותו." ואחותו, טלי, הוסיפה: "המילים שלו היו ספורות, העולם הפנימי שלו עניין אותו יותר. את כל הקשיים שמר לעצמו, והבית היה המקום הבטוח שלו. אלדד עבד על המידות שלו ולכן היה שקט מאוד בבית."

במהלך חייו היה צמוד לארבעה חברי ילדות מהיישוב שליוו אותו - עידו בן זינו, אבידן תורג'מן, עודד אברג'ל - בן דודו, ואביאל רחמים. הוא נהג לבלות איתם שעות רבות והיה קשור במיוחד לבן דודו, עודד.

לאחר שסיים את לימודי התיכון ואת השירות הצבאי עבד בעבודות שונות, בהן בחברת הגלידות "נסטלה". העבודה הייתה עבורו ערך עליון. הוא היה רציני ואחראי ולא החסיר אף יום, תמיד היה בעשייה.

באוקטובר 2022 טס לחמישה חודשים לדרום אמריקה עם ארבעת חבריו הטובים. לדברי טלי, אחותו, שם פרח ונפתח לעולם לגמרי. הוא צבר חוויות מופלאות, הכיר אנשים ותרבויות מרתקות, ומבחור ביישן ומופנם משהו החל להשתנות בו לטובה.

כמעט מייד לאחר שחזר לארץ נסע לטייל בסיני, וכשחזר משם החליט להשקיע בעצמו, בעבודה, בקשרים עם האנשים שסביבו, רצה ליהנות מהחיים והחל לשאוף ליותר. אימו, תמר, סיפרה שתכנן את עתידו עם הרבה שיקול דעת ולאחר מחשבה. "כל אבן דרך שעבר - תמיד בשקט בענווה."

באוגוסט 2023 יצא לדרך עצמאית. הוא עבר להתגורר במושב תימורים, הסמוך למרכז שפירא. שם שכר יחידת דיור שהייתה ממוקמת מול דירתו של בן דודו, עודד. השניים נהגו להיפגש ולבלות יחד, ובכל יום שישי הגיע אלדד, עם שאר החברים, למפגש הקבוע בבית הוריו של עודד שבמושב שפיר. החברים סיפרו שהיה לאלדד כבוד מיוחד לסובבים אותו, תמיד התרחק מרכילות ומלשון הרע.

אלדד מצא עבודה בתחנת הכוח באשקלון והיה מאוד מרוצה. הוא היה אמור להתחיל לימודים גבוהים באוקטובר 2023. בזמן הפנוי נהג להגיע לחוף "דלילה" באשקלון כדי לדוג או לשבת עם חברים וכן היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים".

הוא היה בשיא פריחתו מבחינה אישית ומקצועית.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע אלדד עם ארבעת חבריו הטובים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים, בילו ונהנו.

למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לאחר מטח הטילים הראשון החבורה התפצלה. עודד ואבידן הסתתרו מתחת לבמה, אלדד וחברים נוספים ברחו ממתחם הפסטיבל והגיעו לקיבוץ בארי, שם היו כוחות ביטחון שכיוונו אותם להיכנס למיגונית. כעבור זמן מחבלים הגיעו למיגונית וירו באכזריות על כל מי שהסתתר שם.

במשך שלושה ימים נחשב אלדד לנעדר ולאחריו נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח ושגם שלושת חבריו ועודד, בן דודו, נרצחו.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

אלדד ברגמן (אנג'ל) נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ משואות יצחק ונטמן לצד חבריו מהיישוב. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו על פי אותיות שמו (אקרוסטיכון): "את חוקיך אשמור, אל תעזבני עד מאוד/ לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני/ דבקה לעפר נפשי, חיני כדברך/ דרכך ה' הודיעני, אורחותיך למדני." (מתוך ספר תהילים קי"ט).

משפחתו כתבה: "אלדד הותיר אחריו שבר ענקי, כאב לב שאי אפשר לתאר, אובדן ענק וחוסר אונים מול העולם. הימים עוברים וההבנה שהוא לא ישוב תוקפת אותנו בעוצמה מכל כיוון. הכאב מתעצם והגעגועים גוברים מיום ליום. השבר בלב והכאב העצום, הכניס דרכו גם הרבה אור, של תמיכה ואהבה שניתנה לנו על ידי העם שלנו, עם הנצח.

יהי זכרו ברוך."

אשר, אביו של עודד אברג'ל, ספד: "התכונה מרכזית שאפיינה את החמישה – חברות אמיתית. הם היו גברים צעירים שהיו מוכנים לעשות הכול האחד למען האחר, ללא תנאי, גם בשעות ובדקות האחרונות לחייהם. עלינו לקחת דוגמה ולאמץ דרך חיים זו כצוואתם של בנינו היקרים שנרצחו באכזריות ללא עוול בכפם."

חברת משפחה כתבה: "אלדדי האהוב והיקר שלנו, הלב שותת דם מצער וכואב עמוקות את חסרונך. אתה ליד כיסא הכבוד עכשיו. בקש רחמים עלינו, יחד עם עודדי ועם כל חבריך, שנזכה לגאולה אמיתית ולתחיית המתים. מתגעגעת מאוד מאוד."

אחיו, יוחאי פנה בבקשה לעם ישראל: "כמו שאלדד נהג לקיים כיבוד הורים, אנחנו רוצים לבקש שתכבדו את ההורים שלכם ושתדעו שהזמן איתם הוא קצוב. תהפכו את זה להרגל, להמשיך את הקיימות של הנרצח. אלדד תמיד היה נוטל ידיים ומאז אני גם כל הזמן נוטל ידיים. קחו ערך או הרגל שראיתם אצל מישהו שנרצח או נהרג ותקיימו אותו."