אביאל שלום רחמים ז"ל

קורות חיים

אביאל שלום, בנם של תמר ובנימין רחמים, נולד ביום ט' בטבת תשנ"ו (01.01.1996). הילד הרביעי במשפחה מתוך חמישה. אח של מור, עומר, רעות והילה.

הוא גר עם משפחתו ביישוב מרכז שפירא שבמועצה האזורית שפיר. למד בבית ספר יסודי אזורי והמשיך לבית הספר "מקיף דתי עירוני ב' אשקלון". כן היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא".

אימו סיפרה: "ילד מקסים, עם חיוך ממיס. מגיל קטן לא היה אפשר לכעוס עליו. בתור ילד, תמיד הביא לי חיבוק ענק. הייתי אומרת לו, 'אתה מטעין אותי כמו מטען לטלפון'. הוא היה מקור אנרגיה בלתי נדלה. מורים שלו מכל השנתונים סיפרו שאי אפשר היה לכעוס על אביאל. הם היו קוראים לו לשיחת נזיפה, הוא היה מחייך וזהו... אין דבר שהייתי מבקשת והוא לא היה אומר 'אין בעיה אימא, עליי'. הוא לא היה אומר לא על כלום. תמיד עם מוטיבציה, תמיד בחיוך. זה אביאל. הוא המיס את כל הלבבות".

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת כמפעיל דחפור D9 במערך הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של חיל ההנדסה באזור עוטף עזה.

אחרי שהשתחרר מהצבא טייל בעולם, וכשחזר עבד בעבודות שונות והחל לתכנן את עתידו.

אחיו עומר סיפר שהמשפחתיות הייתה אצלו ערך ראשון: "היה לו כבוד עצום להורים שלי, אליי כאחיו הגדול, לאנשים בכלל", והוסיף שהוא "לקח את החיים מצד אחד בקלילות ומצד שני היה מסור לאנשים שאהב; ליווה חברים בטיפולים רפואיים או שקרוביהם היו מאושפזים והושיט יד לעזרה לכל אחד בחיוך גדול ובמילה טובה... חברים אצלו היו ערך קדוש. הוא היה חבר אמת והיה לו מנעד רחב של חברים מכל מיני גילים. החיוך שלו מסמל אותו, חיוך כובש עם כל השיניים".

העזרה לזולת הייתה ערך מרכזי בחייו. הוא התנדב בארגון "ידידים" המסייע לאנשים בדרכים, ובמסגרת זו נהג לעצור בצד הדרך ולעזור למי שתקוע עם פנצ'ר ונענה לקריאות של אנשים שנזקקו לסיוע בכבישים.

גם הכדורגל היה מהותי בחייו, והוא היה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" ונהג בקביעות לעודד אותה במשחקים ביחד עם אחיו ועם אחיינו.

אביאל הכיר את בת זוגו תמר גולן בטיול בדרום אמריקה והם הספיקו להיות ביחד כשלוש שנים. "מההתחלה ראינו שזה זה", סיפרה תמר, "אבל רק אחרי חצי שנה, אחרי שחזרנו לארץ, החלטנו שאנחנו לוקחים את זה צעד קדימה... הוא היה שותף שלי בכול, החבר הכי טוב שלי... הוא היה מגיע, יושב עם אנשים שלוש דקות והם ישר היו מתאהבים. היה לו חיוך ענק, מקיר לקיר, הוא פשוט לא הפסיק לחייך... הוא היה בן אדם בלי אגו, בלי כעס. גם בזוגיות שלנו, הייתי פשוט רבה עם עצמי כי אי אפשר היה לריב איתו... הוא היה מביא לי פרחים כל שישי, כמו ג'נטלמן... אהבנו מאוד לטייל יחד, גם בארץ וגם בעולם. הוא היה תמיד בתזוזה, תמיד עסוק, רק רצה לטרוף את העולם. הוא היה אומר לי 'אני עולה על כל המתקנים'".

אביאל היה גבר אופטימי שנהג לברך את סובביו בברכת ״בריאות ולב שמח" והשתדל לשמח גם אנשים זרים, כמו בפעם שבה ראה ברחוב אישה זקנה והבחין שהיא עצובה. מיד עצר את רכבו, יצא ממנו ורקד איתה כדי לשמחה.

אביאל אהב ליהנות מהחיים. "לא היה לו דחוף הפרנסה או רדיפה אחר כסף", סיפר אחיו. מוזיקה הוא אהב בכל מאודו, עד כדי כך שאת העסק שלו - בר אלכוהול לחתונות – הקים בין השאר, כדי ש"על הדרך" ייהנה כל ערב ממוזיקה של חתונות.

מסיבות טראנס הוא אהב במיוחד. וכך, ביום שישי 6 באוקטובר 2023, ביחד עם חבריו הטובים ממרכז שפירא עידו בן זינו, אבידן תורג'מן, אלדד אנג'ל ברגמן ועודד אברג'ל, הוא נסע למסיבת ה"נובה" סמוך לקיבוץ רעים, שבה חגגו כ-3,000 איש.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ברגע שהבינו את גודל הסכנה, נסעו אביאל ועידו חברו ברכב של אביאל עד שמחבלים פתחו עליהם באש. עידו ככל הנראה נהרג במקום ואביאל נפגע מכדור בבטן. כשהוא ירוי וכואב התגלתה גבורתו, כשהתקשר בכוחותיו האחרונים ליתר החברים, להזהיר אותם שיש מחבלים ולהפציר בהם שיצילו את חייהם.

כוח של שלושה שוטרים הגיע למקום, והם דיברו איתו ושמרו עליו בהכרה. אחד מהם הוזנק להביא אמבולנס ואביאל נשאר עם שוטר ושוטרת. כמה דקות לאחר מכן הגיעו שני טנדרים עם חוליה של 12 מחבלים. הם ירו באביאל ובשוטרת למוות. רק שלושה ימים לאחר מכן קיבלה המשפחה את ההודעה הרשמית.

במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש, בהם חבריו של אביאל, על ידי מחבלים ועוד עשרות נחטפו לרצועת עזה.

אביאל שלום רחמים נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן 27 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במשואות יצחק. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח, ובת זוג.

על מצבתו כתבו אוהביו ציטוט של הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", והוסיפו: "מאור עיניך וחיוכך התמידי יהיו חרוטים בליבנו לעד".

בשלושים למותו כתבה אימו: "שמור על העולם המלאך אביאל, קרע את השמיים בתפילותיך הנהדרות ויחד עם חבריך וכל חבורת הרוגי המלכות ממלחמת שמחת תורה הביאו לנו את הגאולה".

תמר בת זוגו אמרה: "בפורים התחפשנו יחד לפיטר פן והוא אמר לי 'זו תחפושת בול בשבילנו, אנחנו צעירים לנצח'. והוא באמת נשאר צעיר לנצח. לנצח הוא יהיה בן 27".

אוהדי קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" הפריחו בהלווייתו בלונים בצבעי צהוב-שחור לצלילי השיר "שרק תחייך" של יובל דיין, זמרת שאהב במיוחד. הקבוצה הקדישה עמוד לזכרו באתר האינטרנט שלה.

משפחתו הקימה בפייסבוק את העמוד "לזכרו של אביאל רחמים". בחולצה שהוציאו לזכרו הודפס המשפט שאפיין אותו: ״עולה על כל המתקנים״.

על שמו נקראה קבוצת הכדורסל ״אליצור אביאל שפיר נערים ב׳".