שובל יעקב ז"ל

קורות חיים

שובל, בנם של מירב ודעאל, נולד ביום ט' בסיוון תשנ"ו (26.05.1996) במושב מחולה שבבקעת הירדן. אח לחמוטל, אביה, צוריה ורועי.

למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "שקד" שבקיבוץ שדה אליהו, לאחר מכן עבר לבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "קשת יונתן" שבבית שאן. כשעלה לכיתה ז', שב לקיבוץ כדי ללמוד בחטיבת הביניים "שק"ד דרכא עמק המעיינות". בתיכון למד בבית הספר הרב תחומי "עמל עמק חרוד" שבקיבוץ עין חרוד, והשלים את לימודיו במסגרת היחידה לקידום נוער במסלול תוכנית היל"ה שבקיבוץ גבע.

משפחתו סיפרה כי בילדותו הלימודים היוו עבורו אתגר לא קל, אך עם זאת, היה חכם מאוד והצליח לרכוש ידע עצמאית. לדברי אימו הוא היה "איש של הפכים: חזות קשוחה, אבל לב רך וטוב. מפוזר ומבולגן, אבל אחראי ו'ראש גדול".

שובל היה פעיל מאוד מבחינה חברתית. הוא היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" ושיחק באופן מקצועי במועדון הכדורסל "גלבוע מעיינות". היה בחור עצמאי מאוד, וכבר בגיל 16 עבר לגור בקיבוץ מעוז חיים, עבד במדגים בעמק המעיינות וכלכל את עצמו.

הוא היה אהוד ואהוב על חבריו, שנהגו לכנות אותו "שובלים". הנאמנות לחבריו הייתה אחת מתכונותיו הבולטות, והוא יצר לעצמו מעגל חברים גדול מעמק המעיינות ומכל רחבי הארץ והם אלה שליוו אותו כל חייו.

לאחר התיכון התגייס לצבא. בתחילה שירת בחטיבת "כפיר" ובהמשך עבר גיבוש ביחידה ללוחמה בטרור. לאחר תקופה הוצב ביחידת הניוד של השייטת, שם ניהל סדנא, עסק במסגרות, במכונאות ובפיתוח.

שובל היה איש עבודה מסור וחרוץ. לאחר שחרורו מהצבא חזר לעבוד בחקלאות המים – בענף המדגה בעמק המעיינות. הוא החל את דרכו המקצועית כדייג פשוט, לאחר מכן התקדם והפך למנהל צוותים, בהמשך הגיע לתפקיד מנהל תפעול. היה מקצועי ומוערך מאוד בתחומו. משפחתו סיפרה כי "היה דייג מספר אחת ומומחה לבריאות הדג. הוא אהב את החקלאות הישראלית בכל נפשו".

הוא היה בן משפחה וחבר נאמן וטוב לב. כתבו אוהביו: "ידענו שאפשר לקרוא לו בכל שעה ושהוא יבוא להושיט עזרה במה שצריך. ידענו שיש על מי לסמוך".

ביום שישי, כ"א בתשרי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, שובל נסע עם כמה חברים כדי לעזור בהקמת התפאורה של פסטיבל המוזיקה "סופרנובה" – מסיבת טבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הם עבדו עד השעות הקטנות של הלילה, תוך שהם מבלים ונהנים עם כ-3,000 החוגגים. לאחר התרעננות של כמה שעות בבית סמוך של חבר, חזרו בשבת בשש בבוקר למסיבה. שם פגש חברים נוספים, הם הצטלמו רוקדים לצלילי המוזיקה, צוחקים ושמחים.

לאחר כחצי שעה, בשש וחצי, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים המסיבה נפסקה. שובל ושלושה ממקימי התפאורה האחרים החליטו להישאר באזור במחשבה שעוד מעט האזעקות ייפסקו והם יוכלו לפרק את התפאורה. לדברי המשפחה אות החיים האחרון ממנו התקבל בסביבות השעה תשע בבוקר, כששובל שוחח עם חבר טלפונית ודיווח לו כי יש יריות ושהם מסתתרים מתחת לבמה. הוא אמר שיתקשר אליו בהמשך. אך זה כבר לא קרה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

שובל יעקב נרצח על ידי מחבלים במסיבת הטבע ברעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במחולה כמה ימים לאחר מכן, בכ"ו בתשרי תשפ"ד (11.10.2023). הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות - חמוטל ובעלה מלאכי, אביה ובעלה יעקב, צוריה, אח – רועי, וחברה.

כתבה אימו מירב: "ממש לפני שנעלם מחיינו, הרגשנו שהתחילו להסתדר לו החיים. בפעם הראשונה בחייו הוא החליט לעזוב את המדגה שכל כך אהב, ותכנן לטייל עם נונו (נועם) חברתו... ולהקים משפחה. הבן אדם הכי חי עלי אדמות, שכבר לא חי, וזה לא נתפס! איש של ניגודים, כבר אמרנו..."