שרה מייטא שריתה מנדלסון ז"ל

קורות חיים

שרה מייטא (שריתה), בת מלכה וישראל וולוך, נולדה בבואנוס איירס בירת ארגנטינה בי"א בשבט תשכ"ח (10.02.1968). אחות לבן ציון (בנצי) ולפסח (פייסי).

גדלה בארגנטינה ובדיוק ביום הולדתה השביעי עלתה לארץ עם משפחתה. משפחת וולוך עלו לארץ מתוך ציונות אמיתית ואהבת ארץ ישראל. שריתה תמיד התגאתה באביה שהיה ממקימי תנועת בני עקיבא בארגנטינה בקהילה היהודית.

שריתה גדלה באשדוד ובהמשך בירושלים. למדה בבית הספר היסודי "יהלום" באשדוד והמשיכה לאולפנת "חורב" בירושלים.

בתום לימודיה התיכוניים עשתה שירות לאומי בשנים 1987-1986 בבית הספר היסודי באבן שמואל, יישוב קהילתי בחבל לכיש, כולל בחינוך בלתי פורמלי.

אחרי השירות הלאומי פנתה ללימודים גבוהים, סיימה תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בהיסטוריה של עם ישראל ובספרות.

ביום ו' בחשוון תשנ"א (25.10.1990) שריתה נישאה לשלמה מיכאל מנדלסון. בני הזוג הקימו את ביתם בירושלים, שם גידלו ארבעה ילדים – הבן יהונתן והבנות מירב, חני ואביה.

שריתה הייתה אם מסורה, שניהלה את ביתה וגידלה את ילדיה בתבונה ובאהבה.

סיפרה בתה חני: "אימא שלנו היא מגדלור של אור. היא התייתמה מאימה בגיל 12 ועברה חיים לא קלים, אך תמיד התייחסה לחיים כמו זכייה בפייס. להיות בנוכחותה, זה הדבר הכי טוב ושמח שיש. מקרינה אור לסובבים אותה. אימא תמיד נותנת הרגשה טובה, עוזרת ובקלילות יוצאת הדופן שלה, מוצאת פתרונות לכול. לא זכור לנו מתי ראינו אותה לא מחייכת. תמיד עם חיוך גדול האופייני לה, תמיד אופטימית ובעלת אמונה. אישה צבעונית, קלילה, שמחה, חברותית - היא מגנט חברתי בכל מקום אליו היא הגיעה.

אהבה מאוד את השיר 'תמיד אוהב אותי', בגלל השליחות של הבחור שעושה קידוש השם בדורנו ומנגיש את היהדות לכולם ובגלל השמחה, האופטימיות והאמונה בטוב שיבוא.

תמיד היה חשוב לה להגיע לאירועים משפחתיים, ויחד עם אבא הם הגיעו כמעט לכל אירוע, אירועים שמחים או עצובים במשפחה. חשוב לה מאוד הכרת תודה והיא תמיד שולחת הודעה או כותבת כרטיס ברכה יפה לאורחיה אחרי אירוע או אפילו אירוח בביתה. אחרי ניתוח הלב המורכב של אבא, היא רקמה שתי רקמות - לד"ר רענני ולצוות - רקמה יפה של לב אמיתי ופסוק 'ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה'".

מגיל צעיר שריתה עבדה לפרנסתה בעבודות שונות, בעת לימודיה הגבוהים ניקתה בתים תמורת מגורים. במשך שנים רבות עבדה ב"בני עקיבא". תפקידה האחרון היה מנהלת קשרי רשויות בגזברות התנועה.

שריתה הייתה אשת ספר אמיתית וחובבת היסטוריה גדולה, בעיקר של ארץ ישראל. אחרי שנים של עבודה בבני עקיבא הגשימה את חלומה לחזור ללימודים, וסיימה תואר שני במכללת דוד ילין בירושלים בחינוך, ספרנות ומידענות. מאז עבדה בעבודה נוספת – מספר שעות בשבוע הייתה ספרנית בספרייה העירונית בגבעת זאב. היא עשתה מהפכה במקום, הביאה סופרים לשעת סיפור לילדים ועוד מגוון פעילויות שהכניסו חיים וחיוך לספרייה.

שריתה אהבה לטייל בארץ, בטבע. "תמיד כשיצאנו לטיולים" סיפרה בתה, "ואימא נתקלה בזבל שאנשים השאירו אחריהם, היא לקחה שקית והרימה. אימא דיברה רבות על חשיבות השמירה על הארץ ועל הסביבה, הייתה ממחזרת אדוקה ומפרידה פסולת בביתה ובעבודתה בבני עקיבא ובספרייה. היא דיברה על כך עם כולם, בנועם ובחיוך והאמינה שהכול עניין של חינוך, אחריות אישית והרגלים טובים. תמיד אמרה שצריך להוסיף שיעורים חינוכיים בבתי הספר על הפחים של המיחזור.

הייתה תקופה שבה העירייה הוציאה מהשכונה את פחי המיחזור ליד הבית, והיא נלחמה עד שיחזירו אותם ובסוף החזירו אותם בזכותה!"

לשריתה היו תחביבים רבים, שהפכו אותה לאישה הצבעוניות והמיוחדת שהיא: סריגה ורקמה, לכל ילד שנולד במשפחה ואצל חברים בקהילה, בובות חמודות, שמיכות, רקמת טמפלט לידה ועוד.

לאורך שנים היא אספה בובות עם יפהפיות מכל מיני ארצות, וחברים שטסו לחו"ל ידעו לחזור עם בובת עם. טיפחה אוסף קופסאות פח יפות של פעם, אוסף חוברות סריגה ורקמה, אוסף חוברות "שף", אספה בגדי וינטג' בסטייל המיוחד והצבעוני שלה, תקליטים ודיסקים של להקות החל משנות השישים של המאה העשרים – נודעה כמעריצה מספר אחת של הביטלס ומי שיודעת לספר עובדות ומידע על הלהקה לאורך השנים, על הסיפור מאחורי שירים ובכלל של כל הלהקות והזמרים משנות השישים ועד שנות התשעים.

אהבה את מפלדה, ילדה גיבורת קומיקס בספרדית שאהבה לקרוא בילדותה בארגנטינה, אספה חוברות קומיקס שלה, קראה לה "מפלדה אהובתי" וכך התאפשרה לילדיה הצצה לחיי אימם כילדה.

שריתה הייתה חובבת היסטוריה של ארץ ישראל ובנוסף, חובבת של אנגליה שתמיד חלמה לטוס ללונדון. אהבה את ספרי ג'יין אוסטן ואת סיפורי ג'יין אייר, הרבתה לצפות בסדרות אנגליות וידעה לציין עובדות היסטוריות מאחורי העלילה והתקופה - וידעה לציין גם טעויות ואי-דיוק היסטורי של התסריט בסדרות אלו.

ביום שני 8 בספטמבר 2025 סמוך לשעה עשר לפני הצהריים פתחו מחבלים בירי לעבר אנשים שעמדו באזור תחנת אוטובוס בצומת רמות בירושלים. שישה אנשים נרצחו במקום ואחרים נפצעו. בין הנרצחים הייתה שריתה, שנסעה לשליחותה בבני עקיבא. היא הייתה הראשונה שנפלה. האנשים במקום שמעו את שתי היריות הראשונות והחלו לברוח ולרוץ לכיוון רמות, ובכך עשתה מעשה חסד אחרון ורבים ניצלו בזכותה, גם אם לא התכוונה לכך.

שרה מייטא (שריתה) מנדלסון נרצחה בפיגוע בירושלים בט"ו באלול תשפ"ה (08.09.2025). בת 57 במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, שם נטמנה לצד חמותה שאיתה היה לה קשר מיוחד. הותירה בעל וארבעה ילדים, נכדים ואחים.

שריתה הייתה חתומה 26 שנים על כרטיס אדי, תרומת איברים, ומשפחתה מילאה את רצונה. כאשר בבית החולים באו לבקש את אישור המשפחה, בעלה כלל לא הבין מה השאלה ואמר שזה היה רצונה. ניתן היה לתרום במצבה רק את קרניות עיניה, אלה נתרמו והצילו אדם בעם ישראל.

אנו בטוחים שהיא שמחה על כך, כתבה בתה. דבר מאוד סמלי ומרגש שאימא תרמה את קרניות עיניה. היא הייתה מאירת פנים, שמחה, עם עיניים טובות על העולם ועל כל אחד וזה גם מה שכתבנו על המצבה: "לב שמח ייטיב פנים".

כתבו בני המשפחה: "בזמן הפיגוע אימא הייתה עסוקה בקריאת תהילים עבור חולים, פצועים ואלמנות מלחמה. היא קוראת בכל זמן פנוי שיש לה פרקי תהילים לכל מי שצריך, גם למי שלא מכירה ושמעה שביקשו להתפלל עבורו.

שמענו מעדות ראשונה של פצועה שהייתה שני מטרים ממנה, שכאשר נפצעה ופנתה לה' בבקשה לסימן ועזרה, שמעה קול צלול, ברור ורגוע - את אימא אומרת: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', וכך יצאה נשמתה באחד, בקדושה ובטהרה על קידוש השם והארץ, כקורבן ציבור. ממש כמו רבי עקיבא שסירקו את בשרו במסרקות ברזל ואמר שמע ישראל.

ביום הזיכרון, תחשבו על שריתה. קבלו על עצמכם דבר אחד טוב לקחת על עצמכם כדי להשפיע טוב, כמו שאימא עשתה בחייה. לעילוי נשמתה ולמען עם ישראל ואחדותו".

סרטון על שריתה -

https://www.youtube.com/watch?v=WCBoOIKzW74&t=49s

דפי רשת ובהם מידע על שריתה -

https://www.instagram.com/reel/DTht_EhDUHl/

https://www.hidabroot.org/article/1214258

https://www.hidabroot.org/article/1215193