סמ"ר מיכאל מיקי כץ ז"ל

קורות חיים

בן שלומית ודוד. נולד ביום א' בחשון תשל"ז (24.10.1976) בחיפה. נקרא על שמו של אחי סבתו שנספה בשואה. כבר בהיותו במעון בשכונת נוה-שאנן בחיפה, ניבאו לו המטפלות גדולות. הוא היה תינוק בעל עיני תכלת גדולות, מבט מרוכז ומקשיב. מיקי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "רמב"ם" בחיפה. היה ילד חברותי, מהיר תפיסה ובעל ידי זהב. בסיום כיתה ב' עזבה המשפחה את חיפה ועברה להקים ישוב חדש בגליל התחתון - מצפה נטופה. מיקי השתלב בכיתה ג' בבית-הספר הממלכתי-דתי "לביא" בגליל התחתון, והיה תלמיד מצליח, שאהב לצייר, להאזין למוזיקה וניגן בקלרינט.

מיקי הגיע למצוות בשבת פרשת "נח" (הפטרת "רוני עקרה"). בדרשת בר-המצווה בחר לדבר על הבריתות השונות, ברית המילה, הברית בין ה' והארץ, ולא ידע עד כמה יכרות הוא ברית דמים עם הארץ.

מיקי היה חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" כחניך וכמדריך. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבת "בני-עקיבא" בכפר הרא"ה, במגמת פיזיקה ומחשבים, היות ובאיזור מגוריו לא היה תיכון דתי מתאים ובעל רמה. גם בישיבה הצליח בלימודיו ללא מאמץ ורכש חברים רבים בזכות יושרו והאכפתיות שלו. בשעות הפנאי עסק בתחביביו - מוזיקה, קריאה, תפירה וציור, וגלישה באינטרנט. מיקי שהה כארבעה חודשים בישיבת "השילוב" של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע. כמתנת פרידה לחבריו בטרם גיוסו לצה"ל, השאיר באחד החדרים ציור קיר ענק. בציור נראה חייל מתמוטט, פגוע בחזה וחור בקסדתו, כשהחייל נושא עיניו אל מסוק הנראה מתרסק בתנועת צלילה. בחלק העליון של הציור כתובה המילה 'למה' באנגלית ובסיומה סימן שאלה גדול וסימן קריאה. האותיות והסימנים נוטפים טיפה. סימן הקריאה נראה כנר זיכרון. ציור הקיר הפך לפינת זיכרון למיקי.

מיקי התגייס לצה"ל בסוף חודש נובמבר 1994 ושירת בחטיבת הנח"ל. סיים פלוגת מסלול בגדוד "גרניט". לאחר תשעה חודשים יצא לקורס סמלים מוקדם, ומיד לאחריו הדריך טירונים בפלוגת מסלול בגדוד "שחם". בהמשך יצא לקורס קצינים. לאחר היתקלות קשה של פלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל, פרש מהקורס והתנדב לפלוגת ההנדסה - פלחה"ן נח"ל. לאחר השלמה קצרה כלוחם פלחה"ן, עלה עם צוות הסמלים הוותיק לקו במוצב "דלעת" שבלבנון. מיקי שמעולם לא שאף לקריירה צבאית, הפך לחייל קרבי בעל מוטיבציה אדירה. כל תפקיד שהוטל עליו עשה במסירות ובאחריות.

בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו וביניהם מיקי, שהיה בדרכו למוצב "דלעת". באסון נהרגו עשרים לוחמים מהפלחה"ן , רובם מצוות הסמלים הבוגר, בו שירת מיקי. בן עשרים היה מיקי בנפלו. הובא למנוחת עולמים במצפה נטופה. מיקי היה החלל הראשון של היישוב, ונפילתו הצריכה הקמת בית-עלמין. הותיר הורים, שני אחים - אבי ואלעד ושתי אחיות - נאוה וגילי, גיס - אורי ואחינית - מיקי-חן.

לעילוי נשמתו הוכנס לבית הכנסת במצפה נטופה ספר תורה - מתנת נשיא המדינה מר עזר ויצמן ורעיתו ראומה. מאז האסון מקיימת משפחתו ערבי זיכרון, מדי חודש במוצאי שבת, נושאי ההרצאות הם לפי הלך מחשבתו של מיקי ותחומי ההתעניינות שלו - מדע, ספרות עברית, מחשבת ישראל. קרובי משפחתו הקימו יד זיכרון למיקי על אדמת פרדסי המשפחה, באזור עמק חפר - צומת הרא"ה. היישוב מצפה נטופה החליט להנציח את מיקי בקריאת בית הכנסת של הישוב בשם "בית הכנסת אהל מיכאל".

לאחר האסון התאגדו משפחות הנופלים והקימו אגודה למטרות הנצחה ותמיכה הדדית, שתקים יד זיכרון לנופלים במקום האסון, ליד הישוב שאר-ישוב.

הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: ''מיכאל שירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מקצועי, מוכשר, חדור מוטיבציה לשירות הצבאי, שהאמין בצדקת הדרך בה בחר. מיכאל השתלב במהרה ביחידה והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

מפקד היחידה בה שירת מיקי כתב למשפחה : "מיקי אהב מאוד את חיל הרגלים בכלל ואת הנח"ל בפרט, בה הכיר את תורת הלחימה על בוריה. עם הגעתו ליחידה מגדוד "גרניט", התגלה מיקי כאדם ממושמע ואיכותי ביותר, בעל חוש הומור, שבמהרה התחבב על כולם".