סמ"ר אברהם-גד אבי אפנר ז"ל

קורות חיים

אבי שלנו נולד בקיבוץ עלומים שבנגב המערבי בכ"א אלול תשמ"ה, 28.8.1975, בן לרעיה ויוסי מגרעין בני עקיבא שייסד את הקיבוץ הצעיר, ואח לאיקי וגלעד. דוד אחיו הקטן נולד בעלומים כשאבי היה בן שבע.



אבי נקרא אברהם-גד ע"ש סבא אברהם (אויגן)מיכאליס ז"ל, איש אשכולות שעלה מגרמניה, יסד וניהל את כפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים, וגד, על שם גד יהודאי, חברו הטוב של אביו, שנפילתו במלחמת יום הכיפורים גדעה עתיד מזהיר.



מיום שעמד אבי על דעתו, רצה להבין ולדעת הכל. כבר בקטנותו לא הפסיק לשאול, עד אשר קיבל תשובות מספקות. משהחל לקרוא, שוב לא הפסיק לקרוא עד יומו האחרון. ויחד עם היותו "תולעת ספרים" גדל והתפתח לנער שנון, רחב אופקים, האוהב ועוסק בספורט, בעיקר ריצות ארוכות ושחיה, מעורה בחברת הילדים, ומתעניין בכל. תמיד, עומד על דעתו וממשיך להקשות ולתהות, ואינו מקבל תשובות של מה בכך, אפילו במחיר של "הסתבכות" עם המבוגרים חסרי הסבלנות.



ב - 1990, כשאבי סיים כיתה ט', עברה המשפחה לטבעון, למורת רוחו הגלויה של אבי, שציפה בקוצר רוח לכתה י', ללימודים במוסד החינוכי של הקיבוץ הדתי ביבנה. את כיתה י' עשה אבי בכפר הנוער הדתי תוך כדי שקידה והצלחה, אך רצונו לחזור לחברת בני המשק לא הניח לו, ובכיתה י"א עבר אבי ללמוד בקיבוץ שדה-אליהו שבעמק בית שאן, שם גר אצל דודיו - הניה ויגאל, שקיבלוהו באהבה, ושם בילה שנתיים מאושרות.



אבי, שהתלבט רבות בשאלות אמונה, החליט לדחות את גיוסו, ולמד תקופה קצרה בישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע. משלא מצא שם את מקומו, עבר למכינה קדם צבאית ביתיר שבהר חברון, ושם מצא אוזן קשבת לשאלותיו והתלבטויותיו אצל מנהל המכינה מוישי הגר. לאבי היה ברור כי ילך ליחידה קרבית, ובסופו של דבר הגיע לפלחה"ן נח"ל. אבי שלא אהב מסגרות נוקשות מימיו, לא אהב גם את המסגרת הצבאית. גם בצבא דרש לקבל הסברים ותשובות לשאלותיו, ובהרבה מאוד מקרים, עלה לו הדבר בריתוקים ועונשים, אולם אבי לא התכופף. יחד עם זאת, אבי מילא את כל המטלות והמשימות בהצלחה, התקבל לקורס קצינים, אלא שהסתבר שיש לו בעיה רפואית קשה בגבו. אבי לא היה מוכן לעזוב את היחידה, למרות השרות הקשה והממושך בלבנון, בעיקר בגלל חברי הצוות שלו, והערך המקודש של החברות והרעות. חברות זו התהדקה במיוחד, בשעות ובימים הקשים של הפעילות המבצעית בלבנון, שם בילו חלק גדול משרותם הצבאי. שרות זה העמיק אצל אבי את שאיפתו להגשים את חלומותיו, לטייל בעולם, ללמוד פילוסופיה וספרות, ולעסוק בכתיבה של פרוזה ושירה. במשך כל השרות לא פסק אבי מלקרוא ספרים, ובמיוחד ספרות מופת ושירה. בכל פעם שעלה ללבנון לקח בתרמילו שניים שלושה ספרים חדשים, ואף הצליח להשפיע על חלק מחבריו לקרוא ולהשכיל.



בליל כ"ח בשבט תשנ"ז, 4 בפבואר 1997, היה אבי בדרכו לתקופת השרות האחרונה בלבנון, שלאחריה היה צריך לצאת לחופשת שחרור. בתרמילו לקח עמו ספרים חדשים וביניהם את הספר "כל החיים לפניו......"ברגע נורא אחד, כאשר חגו המסוקים בדרכם ללבנון מעל שאר ישוב, נקטעו ונגדעו, כל החיים שהיו עוד לפניו.