סגן דוד בן זינו ז"ל

קורות חיים

בן רבקה ומימון. נולד ביום י"ד בסיוון תשל"ד (4.6.1974) באשדוד. בן חמישי למשפחה בת שישה ילדים. קשור במיוחד לאמו, מטופח על-ידי אחיו ואחיותיו הבוגרים. דוד למד בבית-הספר היסודי, הממלכתי-דתי "מוריה", בחטיבת הביניים בישיבת בני-עקיבא "נווה-הרצוג" בניר-גלים, בבית-הספר התיכון "מקיף א'" באשדוד במסלול העיוני. הוא הצטיין בלימודיו, בלט במיוחד במקצועות הריאליים. נער נמרץ ותוסס, מלא חדוות חיים. שפע חוש הומור ובו בזמן בכל שעשה שאף לשלמות. דוד בלט באהבתו לאומנויות שונות, בהן עסק בזמנו הפנוי: גרפיקה ממוחשבת, ציור, נגרות ושרטוט.

בנערותו היה חניך בתנועת הנוער "בני-עקיבא", במסגרת זו, הרבה להשתתף בפעילויות חברה ולטייל ברחבי הארץ. בתקופה זו יצר קשרי חברות עם תמי. חברות אמיתית, שנמשכה ארבע שנים יפות. הוא סיים בהצלחה את המבדקים והמבחנים לקורס טיס, עבר את הגיבוש המיוחד וזומן לקורס-טיס.

ביום 19.1.1993, גוייס דוד לשירות חובה בצה"ל והחל במסלול קורס טיס. לאחר שהות של חצי שנה הושעה דוד מהמשך הקורס, במטרה שיחזור לאחר שנה להמשך המסלול. הוא נבחר לצאת לקורס חובשים קרביים, בהמשך נשלח לקורס קצינים, בסיומו הוצב לשרת כקצין רפואה בחטיבת הנח"ל. הוא דבק במטרת תפקידו המיוחד בהצלת חיים והעדיף, להישאר תפקידו הנוכחי ולא לחזור למסלול הטיס. בתפקיד זה היה אחראי על החובשים בחטיבת הנח"ל, על האימונים, התרגילים ועל שמירת הכושר המבצעי של יחידה חשובה זו.

לדברי מפקדיו ביחידה, בלט דוד בכושר מנהיגות גבוה וניחן ברמת חשיבה וניתוח גבוהים, גם במצבי לחץ. היתה לו יכולת ארגונית וניהולית גבוהה במיוחד. אחראי ומסור, דבק תמיד במשימות.

ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995) נפל בעת מילוי תפקידו בפיגוע החבלני בצומת השרון, בית-ליד. דוד היה בדרכו ליחידתו, עת נשמע הפיצוץ הראשון. הוא חש להגיש עזרה לנפגעים ואז אירע הפיצוץ השני, בו מצא דוד את מותו. דוד הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, שני אחים-יעקב ויצחק ושלוש אחיות - רחלה, ורד ואירית. בן עשרים וחצי היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

יום לאחר הפיגוע היה אמור דוד להעביר הרצאה לקציני יחידת הנח"ל, בנושא התנהגות חובשים בפיגוע המוני. להכנת הרצאה זו, הקדיש דוד חשיבה רבה וריכז חומר מתאים מפיגועים קודמים בעפולה ובחדרה. הוא קרא חומר מתועד רב והכין קלטת וידיאו להמחשת החומר בהרצאתו.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "...דוד נהרג, כאשר רץ לסייע לחבריו, אשר נפגעו בפיצוץ העז והקשה... התנהגותו של דוד ברגעיו האחרונים אפיינה את תכונותיו המיוחדות והטובות, רצונו העז לעזור ולסייע... קצין חרוץ ומוכשר, מקצועי מאוד... היה אומר תמיד את החברים, שעל ליבו ללא כחל וסרק..."

מתוך מכתב שכתב דוד לאימו בעת שהיה בקורס טיס: "אני ממש לא בטוח אם אני רוצה בכלל בטיס, כי זה בכלל לא מעניין אותי (בשלב זה בכל אופן)... הלוואי ויכולתי לדעת מה צופן העתיד! הייתי רוצה להיות כבר בן 22-21 ולראות מה ייצא ממני..."