רב"ט אברהם-ניסן אבי שכטר ז"ל

קורות חיים

אבי, בן פנינה ויוסף, נולד ביום ח' באב תשכ"ד (17.7.1964) בחיפה.

אביו, ניצול שואה, היה בן 12 שנים כשהנאצים רצחו את אמו לנגד עיניו ודמה ניתז עליו. הוא עבר את מחנות ההשמדה, וניצל. אחרי המלחמה עלה האב לארץ באניית המעפילים "אקסודוס", אולם הבריטים החזירו את האוניה לאירופה. בעיצומה של מלחמת הקוממיות הצליח האב לעלות לארץ, התגייס לצה"ל ולחם בקרבות לטרון. בקרבות אלה הוא נפצע. אמו של אבי היא נצר של משפחת רבנים, ואבי גדל בבית הוריו הדתיים.

מגיל צעיר גילה אבי את תכונותיו המיוחדות. חסון היה, עליז, מלא שמחת-חיים, בעל חוש הומור, עם חיוך מדבק. אבי היה בעל כשרון חיקוי, ועם סגולות אלו לא היה קשה לו להסתגל לכל חברה שנקלע אליה. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" בשכונת נוה-שאנן, בכיתות א'-ו'. אחר כך הוא עבר לחטיבת ביניים בבית-הספר "יבנה" בחיפה. לצורך לימודיו התיכוניים עזב אבי את הבית, והחל ללמוד בפנימייה בכפר-הרוא"ה. הוא למד בכיתה ט'. אולם אבי, תאב החיים, חיפש חברה חדשה, ועבר ללמוד בישיבת נתניה, שם השלים כיתות י'-י"ב.

אבי היה חבר בתנועת "בני עקיבא" והיה פעיל בתנועתו. הוא היה מוקף תמיד בחברים, תמיד היה עסוק, פעיל, דמות בולטת בחברה. בהיותו בכיתה י"ב התייתם אבי מאביו. בתקופה זו הוא נקשר מאוד אל אמו, שמצאה בו מקור עידוד ונחמה. הוא מילא את מצוות כיבוד אם גם בתנאים הקשים של השירות בחזית. תמיד מצא אבי רגע של פנאי לטלפן אליה ולהרגיע אותה.

כשסיים את לימודיו התיכוניים, החל אבי להתלבט על המשך דרכו. כחניך ישיבה הוא ביקש להמשיך ללמוד, אבל הכיר בחובתו לשרת בצה"ל. לתקופה של שישה חודשים עבר אבי ללמוד בישיבת "עזתה", שבנתיבות. ראש הישיבה התרשם מאוד מדמותו של אבי, כתלמיד וכאדם. בתקופה קצרה זו, הוא למד להעריך את תלמידי החכמים הלומדים תורה יום ולילה, ורצה להקים את ביתו על פי דרכם.

בינואר 1983 התגייס אבי לצה"ל והוצב בחיל השריון. חבריו לפלוגה סיפרו על הרוח המיוחדת שהשרה בפלוגה, רוח של אמונה ומודעות לערכי המסורת היהודית. כינו אותו "רב הפלוגה". אחת המשימות, שנטל על עצמו, הייתה שמירת השבת בפלוגה. בזמנו הפנוי השתדל אבי למצוא חברותא ללימוד גמרא.

במאי 1983 השלים אבי קורס מקצועי בחיל השריון ועלה לדרגת רב"ט. הוא הועבר עם יחידתו לשירות מבצעי בלבנון. ביום 27 במאי 1984 אבי היה בסיור באיזור ג'ב-ג'נין שבגיזרה המזרחית. שני ג'יפים היו בסיור, סמוך לקווים הסורים. האויב פתח באש ממארב על שני הג'יפים, והנוסעים בהם נפגעו. אבי נפגע פצעים אנושים בראשו, והועבר לבית-חולים. כחודש ימים הוא נאבק על חייו וביום כ"ה בסיון תשמ"ד (24.6.1984) נפטר. בן 20 שנים הוא היה במותו.

הובא למנוחות בבית הקברות האזרחי בכפר סמיר, שליד חיפה. אבי השאיר אחריו אם, אח ואחות.

במכתב תנומים כתב רבו: "התרשמנו ממידת האמת שבו, בכנות ששאף להתעלות באמונה ותמיד ביקש להתקרב לתורה ולמצוות".

שר הביטחון משה ארנס כתב עליו לאמו: הוא היה חייל מסור וחבר למופת. אבי היה אהוב על כל מי שהכיר אותו".

מפקד גדודו כתב עליו: "רב"ט אבי היה חייל ישר, ושימש דוגמא לפלוגתו". על שמו הופיע ספר "בן יכבד אב", ובו שלושה חלקים: א. דברי הלכה ואגדה בנושא כיבוד אב ואם. ב. דברים שנאמרו ונכתבו לזכרו. ג. מחשבות, זיכרונות ומכתבים.

בעיתון המקומי של שכונת נווה-שאנן בחיפה פורסמו שתי כתבות ובהן סופר על חייו ומותו של אבי.

חבריו של אבי הקימו לזכרו ספריה תורנית עשירה, המשמשת את המבקרים הרבים ב"מרכז התרבות הדתי לנוער" בנוה-שאנן בחיפה.