סגן כתריאל שוורץ ז"ל

קורות חיים

כתריאל, בן מאשה ואנשל, נולד ביום ל' באב תשכ"ב (29.8.1962) במושב צפריה שליד ראשון לציון.

החיים במושב הטביעו בכתריאל את רישומם. הוא אהב את החי, הטבע, את העבודה בשדה ואת המרחבים הפתוחים.

בעקבות סגירת בית הספר במושב נאלץ כבר בכיתה ג', לעבור עם יתר הילדים ללמוד בעיר בני-ברק. די מהר הדביק את חבריו באהבתו לחיי המושב ובשמחת החיים שעטפה אותו. הוא אירח בביתו חברים מבית-הספר, לימד אותם נהיגה בטרקטור, רכיבה על סוסים, עבודה בשדה, קליעה למטרה ועוד תחביבים שגרמו להם לחזור אלינו לעיתים תכופות, להנות מכל רגע ולהתלונן על "מר גורלם כעירוניים".

ספורט היה תחביב בולט אצל כתריאל. לרוב השתתף בקבוצות ספורט ייצוגיות של בית הספר, ובהמשך גם בארגון הספורט הדתי "אליצור". הכדור התגלגל איתו וסביבו בתקופות שונות במשחקי כדורגל, כדורסל וטניס-שולחן והוא גרף תעודות בתחרויות שונות.

לאחר סיום לימודיו היסודיים, למד בישיבה התיכונית של "בני עקיבא" בנתניה. שם הצטיין בעיקר בתחום מדעי המחשב, מתמטיקה וגמרא.

כתריאל היה הרוח החיה בכיתה, אהוד על מורים ותלמידים, נעים שיחה, מעורה בחיי הפנימייה, אחראי ומוכן לבצע משימות בחיוך ובעיניים קורנות. הוא זכה בתעודות הערכה רבות בתחומים לימודיים, חברתיים וספורטיביים.

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לחיל השריון, עבר אימוני טירונות שבמהלכם הצטיין כצלף ונשלח לקורס מ"כים. בטקס הגמר של קורס קציני שריון נבחר לבצע בתצוגת-האש את הירי בתותח ה"מרכבה", בפני קהל המוזמנים, הורים ומפקדי צה"ל.

על אישיותו כמפקד מחלקה, סיפרו חייליו: "כתריאל נתן לנו המון בטחון ומוטיבציה בעבודה. אהבנו לקום בבוקר ולעבוד בטנקים כשידענו שהוא בשטח. תמיד ידע להגיד מילה טובה, לעודד ולצ'פר. היה בו שילוב נדיר של אבא, חבר ומפקד, למרות שהיה מבוגר מאיתנו רק בשלושה חודשים בערך".

ביומה הראשון של המלחמה, 6.6.1982, כשהגדוד התקדם סמוך למחנה פליטים ליד העיר צור, נהרג כתריאל מירי צלף, חודשיים לפני שהספיק לחגוג את גיל 20.

מפקד פלוגתו סיפר: "הוא הצטיין בשקט נפשי ובשיקול דעת. ההחלטות שלו היו בוגרות, חכמות ואחראיות. אף פעם לא נראה כועס. הבחור פשוט לא צעק. הכל לקח בקלילות ובחיוך. ידע להסביר שיקוליו בשקט ובהגיון. היה נעים לשוחח עמו, להתייעץ עמו. היה טוב-לב, נדיב, מוכן תמיד לעזור ולחלק את מה שהיה לו".

משפחתו הוציאה ספר לזכרו. לאחר נפילתו התארגנו חברי המושב ובנו בית תרבות לזכרם של בני המקום במערכות ישראל ובמילוי תפקידם. כתריאל, יחד עם ארבעה חיילים נוספים, מונצח גם בעמותת "יד משהם" העוזרת למשפחות נזקקות.