קורות חיים
שוייצר יצחק בן יהושע ורייזל. נולד ב-25 ביוני 1924 בבודפשט, בירת הונגריה. חונך חינוך מסורתי, למד לאהוב את היהדות ולהוקיר את ערכיה. שלוש שנים למד ב"ישיבה" ואחר-כך יצא לעיירה המרוחקת אונגבר, מרכז של תרבות עברית בימים ההם.
ולמד שם בגימנסיה העברית, בה שקד על לימודיו החילוניים, אך לא הזניח גם את לימודי הקודש. הצטיין ברצון עז, בהתמדה. בישוב-הדעת ובחריפות השכל. תכונות אלה העמידוהו במרכז חבריו בכיתה. משסיים את הגימנסיה החל ללמוד מלאכה, עד שבאה המלחמה ואתה הכיבוש הנאצי ויצחק עבר את חיי מחנות-העבודה והגיטו ועסק במסירות בפעולות עזרה לפליטים היהודים שהובאו לשם מארצות הכיבוש הנאצי. אחרי נסיונות נועזים הצליח לברוח מהגיטו יחד עם אחיו ומצא מקלט בבית הצירות השוייצית בבודפשט. אחרי השחרור, בשנת 1945. הצטרף לתנועת-הנוער הדתית "בני-עקיבא" ועבר לרומניה והיה שם בין מרכזי ההכשרות וההכנות לעליה. בסוף 1945 עלה לארץ ועבד שנה במושב שדה-יעקב בענפי החקלאות השונים ואחר-כך עבר ללמוד באוניברסיטה היסטוריה וכלכלה. ימים רצופים היה יושב בספריה שעל הר-הצופים או שיצא לעבודה כדי להשתכר כדי מחיתו לצורך המשכת לימודיו. מוריו וחבריו הכירו עד מהרה בכשרונותיו ותלו בו תקוות. עם התחלת המערכה בארץ היה בין הסטודנטים שיצאו לחזית גוש עציון. כבר בהתקפה הראשונה על הגוש הצטיין במילוי תפקידו והיה בין אלה שעצרו מאות ערבים מסתערים. בשעות הנופש היה יושב באולם-התרבות של משואות-יצחק ומשתתף בשיעורי תורה.
ביום שחזרו הסטודנטים לירושלים נפגש יצחק עם אחיו שיצא אל הגוש. בדרך נתקלה שיירתו במארב האויב, ליד נבי-דניאל, והוא נפצע קלות. בשובו לירושלים יצא לשירות בגליל ולאחר ששמע על בואם הקרוב של הוריו לארץ, קיבל חופשה כדי להיות להם לעזר בסידורם. אך לבו לא נתנו להאריך את חופשתו בתל-אביב והוא הצטרף לחטיבת "גבעתי" כרגם ולחם בקרבות השונים בנגב. באור ליום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), במשלט חוליקאת. נפצע פצעי-מות מרסיסי רימון- יד שפגעו בלבו. למחרת היום נקבר בכפר-ורבורג.