סמ"ר שילה יוסף אמיר ז"ל

קורות חיים

בנם של אורלי ודוד. נולד ביום כ"ג במרחשוון תשס"א (21.11.2000) בקיבוץ מירב. אח לרועי, אסתר, שחר וישי.

שילה למד במכינה הקדם צבאית 'קשת' שבגולן.

ביום 23.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת גבעתי. בני משפחתו וחבריו סיפרו על צחוקו המתגלגל של שילה, שהיה תמיד במרכז.

סמל ראשון שילה יוסף אמיר נפל בפעילות מבצעית בקדומים ביום י"ז בתמוז תשפ"ג (6.7.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

משפחתו חקקה על מצבתו: "בן, אח, נכד וחבר אהוב, איש אמת. התמסר למשימה, לערכים ולהגנה על העם והארץ".

אורלי, אמו, ספדה לו בדמעות: "מי יודע איך מרגישה אמא שלקחו לה את האוצר המושלם, היפה, הטוב והערכי הזה? אף פעם לא הרגשתי ששאבו ממני את נשמתי. הלב מסרב להאמין והוא נשבר לרסיסים".

אביו של שילה: "קשה לי המעמד הזה. אני לא מעכל שאני עומד כאן ומספיד אותך, אהוב ליבי. איך ממשיכים בלעדיך, אוצר יקר ומלא שמחת חיים? היית הראשון לעזור ואחרון לעזור, גם בלכתך, חתרת ראשון למגע, וככה ספגת את האש. לא הייתה לנו התלבטות איפה לטמון את גופתך - אהבת את ירושלים כאהבת עינייך, ירושלים ראויה לך ואתה לה".

שחר, אחותו, סיפרה: "היית האור של הבית, עם העיניים והצחוק המתגלגל המדבק, זה שכשהוא מספר סיפור כולם היו משתתקים. תמיד מוקף בחברים, אהוב, כל כך אהוב. אני לא מאמינה שאיבדתי אותך".

האח רועי אמר: "כל האנשים שראית לאורך הדרך אוהבים אותך אהבת נפש, היית בחור חכם ומצחיק, שלא משעמם איתו לשנייה. פשוט מגנט חברתי. תודה על הזמן שהיה לנו יחד. הלוואי שהיינו זוכים לעוד. אני אוהב אותך הרבה יותר משאי פעם הרשיתי לעצמי להראות לך".

האחות אסתר אמרה: "אני מקווה שאתה מצחיק את כולם שם למעלה, וצוחק עלינו שאנחנו בוכים פה. אתה תלווה אותנו בכל צעד ותיתן לנו כוח, כי אחרת הלב פשוט לא יעמוד בזה".