סמ"ר דביר חיים רסלר ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של רוית וישראל עמיחי. נולד ביום י"ז בסיוון תשס"ב (28.5.2002) ביישוב קדומים שבשומרון. אח גדול לדותן משה, גילי ואורי אברהם.

דביר חיים גדל והתחנך בקדומים, למד בבית הספר היסודי לבנים "נחשון" ביישוב, בחטיבת הביניים "ישיבת בני עקיבא השומרון" שבקרני שומרון, ובישיבה התיכונית "חברותא אמי"ת – כפר בתיה" ברעננה.

ילד יפה תואר עם עיניים כחולות וחיוך מתוק, מלא שמחת חיים ומפיץ סביבו אור.

אחרי שעות הלימודים עסק בספורט, בעיקר בקפוארה, וניגן על תופים. אהב מאוד את שיריו של עומר אדם ובמיוחד את השיר "מודה אני". מכריו תיארו אותו כאיש שטח, שנהנה לצאת בכל הזדמנות לטיולי ג'יפים, אופנועים וטרקטורונים עם החברים והמשפחה.

לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "חוסן" ביישוב פדואל. הוא חיכה בקוצר רוח להתגייס לצבא, בשאיפה להצטרף למשפחת "גולני", שהשירות בה היה חלומו מילדות.

ב-18.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני", כפי שחלם.

חבריו לצבא סיפרו שהיה לוחם מצוין וחבר אמת. תמיד דאג לכולם, וידא שלכולם יהיה טוב ולאיש לא יחסר דבר, ומעולם לא השאיר מישהו מאחור. הוא ידע לשים לב אם מישהו פתאום עצוב, מתקשה או זקוק לעזרה, ומיד ניגש אליו.

האכפתיות, החברות, העזרה והאהבה לזולת היו נר לרגליו, וכך גם מצוות כיבוד הורים.

תמיד שאף להסב להוריו גאווה וכיבד את דרכם גם כשהייתה שונה משלו. כך, למשל, סירב לצאת לבלות או לטייל עם חבריו בשבת, כי ידע שטיול שלו בשבת יצער את הוריו. כשחבריו ניסו לשכנע אותו עמד על סירובו וקבע בהחלטיות שהוא לא מוכן לפגוע בהוריו, גם אם הם לא יודעים על כך.

דביר הקפיד להראות אהבה להוריו, תמיד עזר להם ושמר איתם על קשר חם, מלא בשיחות טובות וקרובות. בלילות שבת, כשכולם הלכו לבית הכנסת, נהג לנהל שיחה קבועה עם אימו, וזה היה זמן האיכות שלהם. חבריו סיפרו שהוריו היו הדבר החשוב ביותר בחייו.

הוא היה צעיר נעים ואדיב, מופנם, ביישן ועדין, ועם זאת דומיננטי וכריזמטי מאוד. בכל מסגרת חברתית אליה השתייך, היה אהוב ומקובל על חבריו, והצליח להדביק ולאחד את כולם בשמחה הפנימית שבערה בו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת, דביר היה עם חבריו לפלוגה בבסיס מו"פ (מחקר ופיתוח) דרום, השוכן סמוך לגדר הגבול עם רצועת עזה. הוא לא היה אמור להיות בשבת בבסיס, אך כשראה את חברו עצוב ומתגעגע הביתה הציע להתחלף איתו כדי לשמח אותו. עם תחילת מטח הרקטות, החל לעבור בין כל החדרים על מנת לוודא שכולם התעוררו משינה ונכנסו למקום מחסה. חבריו הפצירו בו להישאר איתם ולהגן על עצמו, אך רק כאשר השתכנע שכל היתר מוגנים ובטוחים, נכנס בעצמו למרחב המוגן בו שהו שניים מחבריו.

תוך רגעים ספורים, הגיעו מחבלים אל המרחב המוגן בו שהו דביר וחבריו, וניסו לפתוח את הדלת. הם נאבקו עם דביר שעמד על הדלת והחזיק את הידית כחצי שעה, וכשלא הצליחו הצמידו אל הדלת מטען חבלה והפעילו אותו. דביר, שהיה הקרוב ביותר לדלת, ספג בגופו את כל הדף הפיצוץ ונהרג במקום. במותו, הציל את שני חבריו.

סמל דביר חיים רסלר נהרג בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת במותו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקדומים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אימו, רווית, כתבה: "גאה להיות אימא שלך. של גיבור ישראל. של גבר יהודי שנתן את עצמו למען העם והמדינה... עלם חמודות. ביישן אבל תמיד מנומס וערכי. תמיד משפחתי, חם ומוקיר תודה. אהוב ומקובל למרות שבמבט ראשון לא היית מנהיג קלאסי. העוצמה והמנהיגות היו שקטות אבל כמה הן סחפו אחריהן את כולם...

"כמה חיכו למוצא פיך וידעו שעליך אפשר לסמוך שתוביל אותך לחוף מבטחים ושעם רסלר תמיד אפשר לשבת לשיחה טובה. כמה ניסיתי לדחוף לך כסף כל פעם אבל לא רצית. 'יש לי מספיק אימא, לא צריך'... תודה על כל רגע. כמה אתה חסר פה מותק שלי. שרק נלמד ממך".

"דביר היה בחור של ישיבות. שותף אמיתי", כתב סאן, "עם דביר אפשר היה לדבר על הכול ולצחוק על כל דבר. דביר היה לוחם מטורף עם רעל בעיניים, הוא היה לוחם תותח. להיות לצידו היה ממלא אותי באנרגיות חיוביות ומעלה לי חיוך על הפנים. הוא היה מאיר בכולם שמחה. איחד ועיצב את המחלקה לטובה. דביר היה חלק משמעותי במחלקה וחסרונו מורגש... תהיה בליבי לנצח, אזכור אותך לעד".

בשכונת מצפה ישי בקדומים, בה גדל דביר, נטעו התושבים כרם רימונים לזכרו. בשכונה הוקם גם מועדון נוער על שמו ובבית הכנסת "היכל אהרון" נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

הוריו בחרו להמשיך את מורשת השמחה והאחדות שהותיר אחריו. הם הקימו לזכרו את עמותת "שמחה באקסטרים", המשלבת חוויות אקסטרים וטבע על מנת להביא חיבור ושמחה למשפחות שכולות ולמשפחות נפגעי טרור.

בנוסף, יזמו הוריו את ציון "יום כיבוד ההורים הבינלאומי" בתאריך יום הולדתו, י"ז בסיוון. ביום זה, הם מזמינים כל אדם לעשות משהו קטן למען הוריו ובכך לחגוג את זכרו של דביר, שהקפיד על מצוות כיבוד הורים יותר מכול.

סיפורו של דביר הונצח בפרויקט "מלחמה של גיבורים", המתווך את גבורת הלוחמים לילדים. הסיפור נקרא "אגרוף של ברזל".

סרטון לזכרו ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "דביר רסלר - גיבור שלנו".

עמוד הנצחה נפתח בפייסבוק, תחת השם "במותו ציווה לנו את החיים – ממשיכים את דרכו של דביר". עמוד הנצחה נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם in_memory_of_dvir.ressler.