סמל עמית צור ז"ל

קורות חיים

בנם הצעיר של ליאורה ואייל. נולד ביום א' בתמוז תשס"ד (20.6.2004) באליכין. אח לרותם וירדן.

עמית גדל ביישוב אליכין שליד חדרה. למד בבית הספר היסודי "רמב"ם" ובתיכון "רופין".

היה ילד טוב לב שאהב את החיים. אחד מסימני ההיכר שלו היה חיוכו הרחב ושמחת החיים המתפרצת. ילד אוהב שנכנס ללב של כולם. המוטו בחייו היה "לא משאירים חבר מאחור", ואכן עמית היה ילד חברותי, תמיד מוקף חברים וחברות. הוא ראה בכל אדם את הטוב, דאג לסובבים אותו והושיט יד בעת צרה.

עמית אהב טיולים. בטיולי בית הספר נהג ללכת אחרון וליהנות מהדרך ומהחברים שהתקבצו סביבו. עוד אהב לבלות במסיבות, בים ובמשחקי כדורגל.

לעמית היו תחביבים רבים. הוא היה ילד שרצה לטרוף את העולם - עבד, למד, ניגן, מאוד אהב לשיר, אהב את הים, מסיבות ריקודים ועוד.

ב-2022 עמית הקליט לאימו ליאורה קאבר לשיר "חוזר הביתה", כמתנה ליום הולדתה - youtu.be/VuEPnHySg6c?si=z0uI7u6ZkwhuGJg8

סיפר רועי, חברו: "הוא היה כתף תומכת, חיוך על הפנים, הצחוק שלו, ההומור, האישיות שלו. הוא תמיד ידע מה הכי טוב בשבילו, תכנן הכול מראש בכל רגע, והיה בן אדם כזה שיכולת לסמוך עליו... ידידה טובה שלו אמרה משפט הכי נכון: 'רק מי שראה את העיניים של עמית יכול להבין את האהבה שלו'. הוא היה האור שלנו".

ביום 10.8.2022 התגייס לצה"ל. עמית שובץ בתחילה לחיל הגנת הגבולות, אך הוא התעקש להתגייס ל"גולני". הוא עבר את הטירונות וההכשרה בהצלחה והפך להיות לוחם מקצועי ומלא ביטחון בגדוד 51, אהוב על חבריו ועל מפקדיו. במסעות נהג לתלות על גופו בובת קוף מחבק.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשמחת תורה עמית נשאר במש"א (מוצב שליטה אזורי) ארז. החל מעשר בלילה של יום שישי הוא היה יחד עם לוחם נוסף ומפקד המחלקה בסיור שגרתי באזור זיקים. כשהחלה המלחמה הם קיבלו התראה על נוכחות מחבלים ליד הגדר והיו בין הראשונים להסתער. הם ניהלו קרב עיקש והצליחו למנוע את כניסתם למושב נתיב העשרה. לאחר שהגיעו כוחות תגבור למקום הורו להם לנסוע חזרה למוצב. בדרך נתקלו במחבלים וניהלו קרב פנים אל פנים, עד שנפגעו שלושתם מאש המחבלים.

רב-טוראי עמית צור נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באליכין. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

בארנקו, שאבד לו כמה חודשים לפני שנפל ונמצא לאחר נפילתו, מצאה משפחתו פתק תרומה לעמותת "להיות טובים יותר" וכך גילו שלמרות גילו הצעיר, עשה עמית הוראת קבע לתרומה לעמותה. המשפחה לא הופתעה, כי כזה היה, כדבריהם - למרות שהיה מנהיג והייתה לו סוללה של חברים תמיד לקח אליו את החלש וניסה להרים, לעודד, להיות אוזן קשבת ופשוט לעשות רק טוב.

ספד ראש המועצה, עזורי שרוני: "היה בו בעמית מן ניצוץ מיוחד שמקרין עוצמה, ערכים, דרך ארץ ואהבת מולדת. מלח הארץ, לוחם בכל רמ"ח אבריו".

חבריו של עמית החליטו להמשיך את המסורת שלו, ולקחת עימם למסעות בובת קוף.

עמית מונצח במסגרת המסעות השנתיים בחטיבת הביניים "תיכון חדש בית אליעזר". הילדים מדברים על עמית, לומדים עליו ומצטלמים עם בובת קוף במקומות שונים.

ביישוב אליכין נחנך בית ספר לכדורגל על שמו – "עמיצור בית ספר לכדורגל".

עמית הונצח בשיר בשם "המנגינה שלנו", שכתבו אדר חייט, ארד סופר, דורן גביש ודפנה שילון. השיר יצא במסגרת פרויקט ההנצחה "שירים לזכרם" בביצוע המוזיקאי קריזמו (אבירן חיים) ואפשר להאזין לו באתר "יוטיוב".

הקאבר לשיר "סימני פרידה" של יונתן קלימי, שעמית הקליט, הופק אחרי נפילתו על ידי המפיק המוזיקלי אריאל עדן.

לזכר עמית הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם "remember-amitsur".