סמ"ר רועי חיים וייזר ז"ל

קורות חיים

בנם של נעמי וישראל. נולד ביום כ"ב בסיוון תשס"ב (2.6.2002) בירושלים. אח לשני ונדב.

רועי חיים גדל בבית שמש, ובהיותו בן שלוש עברה משפחתו ליישוב אפרת בגוש עציון. היה ילד אינטליגנטי, דעתן ובעל חשיבה מקורית, פעלתן ומלא שמחת חיים. תמיד רץ, טיפס וקפץ ללא פחד, בדק גבולות והמשיך הלאה להרפתקה הבאה. בלט בחוש ההומור שלו ובחיוך הרחב שהיה נסוך על פניו, בכל מצב. נהג לומר, "החיים הרבה יותר קלים כשפשוט מחייכים".

"היה כיף גדול לגדל את רועי", ציין אביו. "ילד לא צפוי, עם הברקות, שכל פעם הפתיע מחדש". למשל, באחד הימים לקראת חגי תשרי החליט למכור את ארבעת המינים. מייד נכנס לעובי הקורה, הכין רשימת קונים, שיווק את הסחורה וניהל עסק משלו.

ילד ונער אהוב מאוד, שניכר בטוב ליבו, ברצון לעזור לאחרים ולדאוג להם. פעל על פי עקרונות צדק ומוסר, חמל על מי שנמצא בשולי החברה, קירב אותו למרכז והגן עליו. סיפרה אימו: "פעם התקשרו אליי מבית הספר ואמרו שרועי היכה את אחד הילדים והוא ייענש על כך. אמרתי לו, 'לא ככה חינכתי אותך...' והוא ענה: 'ילד מכיתה ה' הרביץ לילד מכיתה ב', אז באתי להגן עליו'". רועי היה שלם עם תגובתו, שעלתה בקנה אחד עם ערכיו, גם אם שילם על כך מחיר ונענש.

חבריו הרבים של רועי סיפרו על היותו חבר אמת, כזה שמייעץ בכל נושא, מקשיב ותומך, ותמיד מצחיק את כולם. היה חלק מקבוצת חברים, שבמשך שנים נפגשו בכל יום שישי בצוהריים לאכול חומוס, ובערב נפגשו בשנית. זו הייתה חברות שהתבססה על נאמנות ללא סייג וקבלה ללא תנאים, ללא שיפוטיות. כמו כן היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא".

אהב מאוד לעסוק בפעילות ספורטיבית. בגיל צעיר הביע רצון להשתתף בחוג כדורגל, התמיד בכך שנים רבות והצטיין כשחקן. כשפתחו במקום מגוריו חוג פוטבול, נרשם אליו והשקיע באימונים עד ששיחק ברמה גבוהה. אהב לא פחות לצפות במשחקים: היה אוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" בכדורגל, וכמו כן אהד את קבוצת הפוטבול האמריקאית "וושינגטון קומנדרס" ונהג לחבוש כובע מצחייה עם סמל הקבוצה.

ההישגיות שלו באה לידי ביטוי גם בלימודיו בתיכון התורני "דרך אבות" ביישוב אפרת. למד שלושה מקצועות מורחבים, חוק ומשפט, מתמטיקה וערבית, ונבחן בהם בבחינות הבגרות ברמה של חמש יחידות. היה תלמיד מצוין, אבל כזה שלומד בהפסקות, חמש דקות לפני המבחן, סיפרה אימו בחיוך.

עם סיום לימודיו החליט לשרת שירות משמעותי ביחידה קרבית, ושאף להגיע לחטיבת "גולני", שבה שירת אביו בגדוד 51. כדי להכין את עצמו לשירות נרשם למכינה הקדם-צבאית "עֹצם" ("עצמונה"), המתאפיינת בצביון דתי-לאומי ושוכנת במושב נווה בנגב. במכינה העמיק באהבת הארץ והעם, למד הלכה וגמרא, הכיר חברים חדשים והכשיר את עצמו כלוחם בהיבט הפיזי – שיפור הכושר הגופני, ריצות וניווטים. ניכר כי האימונים, השיחות והלימודים במכינה חישלו אותו, והוא הגיע לצבא מוכן מנטלית ופיזית.

ביום 18.8.2021 התגייס לצה"ל, ושירת בגדוד 13 של חטיבת "גולני". במהלך טירונות שנמשכה ארבעה חודשים התמודד עם המעבר לסביבה חדשה, ואחרי זמן קצר מצא את מקומו והפך למפקד חוליה. כתב עליו ניר, חברו מהטירונות: "הוא היה הכי חכם, הכי מצחיק וחסר בושה, ובן אדם אמיתי". בסיום הטירונות המשיך לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), ובסיומו הפך למדריך בקורס.

בשנה השנייה לשירותו החליט לחזור לגדוד 13 בתפקיד סמל מחלקה בפחת"ק – פלוגת חשיפה-תקיפה, המצוידת באמצעי לחימה מתקדמים ומסייעת לכוחות הלוחמים. "סמל מחלקה היה ג'וב החלומות שלו", סיפר אביו. "זה כמו להיות אבא ואימא של החיילים". רועי התייחס לתפקיד ברצינות, ונתן את כל כולו לחייליו: לימד אותם כל מה שידע, ניהל איתם שיחות נפש, פתר בעיות אישיות, עשה ביקורי בית ודאג לכל מחסורם. סיפר עליו חברו: "הוא היה הלב של המחלקה, אבל גם ידע להיות מפקד קשוח. הוא היה ערבוב של הכול: רצינות, צחוק, כריזמה. בקיצור, הוא היה וייזר". החיילים הכירו לו תודה על יחסו החם, על ההשקעה והמסירות, ואהבו אותו ללא סייג.

ביולי 2023 עבר עם הפלוגה לקו עזה והוצב במוצב "ארז" בגבול עזה. בינואר 2024 אמור היה לצאת לחופשת שחרור, וכבר החל לתכנן טיול לחו"ל עם חבריו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת שהה רועי במוצב "ארז". כשהחלה המתקפה והתקבלו דיווחים על חדירת מחבלים, הוא חילק את הלוחמים לעמדות, והורה לאנשי המפקדה להגיע לחדר הביטחון. מתוך העמדה שתפס, הבחין שהדרך לחדר הביטחון נמצאת בטווח הירי של המחבלים, ולא מתאפשר מעבר לשם. הוא הסביר לקצין על כוונתו לצאת לאיגוף כדי להסיט את האש לכיוון אחר, וביקש מתנדבים שיתלוו אליו. שלושה חיילים יצאו איתו, וארבעתם חברו ללוחמים נוספים. במשך למעלה משעה ניהלו קרב עיקש מול עשרות מחבלים, והרגו רבים מהם, ובכך אפשרו לחיילים אחרים להגיע בבטחה למרחב המוגן. כאשר התחמושת שלהם הלכה ואזלה, החליטו הלוחמים להתקדם אל חדר הביטחון. רועי, שהוביל את הכוח, נתקל במארב מחבלים ונהרג. בזכות התושייה והחשיבה הטקטית שלו, ניצלו חייהם של שנים-עשר לוחמים שתפסו מחסה. בקרב הגבורה שניהל עם חבריו לפלוגה נבלמה תנועת המחבלים צפונה.

סמל ראשון רועי חיים וייזר נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. הותיר הורים, אחות ואח.

ספד לו אביו: "רועי, היית חלק מהגוף שלי, איבר מגופי. הכול עשיתי בשבילך, רק שלא יחסר לך דבר, שלא תהיה עצוב. היית כל כך חכם. הייתה לך ראייה הגיונית, מערכתית, והראייה הזאת הצילה שנים-עשר חיילים. נפלת כגיבור בהגנה על המדינה ועל החיילים שלך. גם בסוף ידעת לשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלך, והצלת חיילים בקור רוח ובתושייה. תנוח, רועי. מגיע לך. אתה הגיבור של כולנו, וכולנו אוהבים אותך. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך".

ספד חברו יאיר: "שמעתי מהרב אבינר שיום מיתתו של אדם נקבע לו מראש, אבל דרך מיתתו היא לפי מדרגתו, ואכן נפלת לפי המדרגה הגדולה שלך. נפלת בגבורה בזמן לחימה במחבלים ארורים, נפלת בזמן שהגנת על חייליך, בזמן שהגנת על המדינה, בזמן שהגנת עליי, עלינו. אני ממשיך להתעמק ומוצא את הנחמה האמיתית בידיעה שאם היית חוזר לאותו מקרה, היית עושה אותו הדבר, והיית מחרף את נפשך ולוחם למען המדינה ולמען מה שאתה מאמין בו, למרות שידעת שזה יכול לעלות לך בחייך. כי כזה היית. מאחורי החיוך השובב, מאחורי כל הצחוק, היית בעל סל ערכים עמוק, שכלל את הרצון להיות שייך לעם ישראל, לנצח ישראל. והיית מוכן לשלם על הרצון הזה בחייך".

ספד חברו ליאב: "בכל פעם ששואלים אותי מה היית בשבילי, קשה לי להסביר עד כמה היינו חברים טובים. לך תסביר לכל אלה ששואלים, שבכל פעם שהיית יוצא הביתה, כל הסופ״ש שלנו היה ביחד, חמישי, שישי ושבת. לך תסביר על כל השיחות המוזרות שיש לנו בהתכתבויות, לך תסביר על כל הדברים שסיפרנו אחד לשני ויישארו ביני לבינך, ולך תסביר להם על החור הענק שנפער בלב, והוא לעולם לא ייסגר. אני אוהב אותך, רועי. אני מודה על כל השנים שבהן היינו חברים. לימדת אותי המון, והייתה לי הזכות להיות חבר של אדם כמוך. מבטיח לך שלאורך אני אחיה, ואשתדל לעשות זאת בחיוך וצחוק כמו שהיו לך. אוהב ומתגעגע".

ספד חברו סהר: "לכל אחד יש את החבר הזה שהוא תמיד שם כשצריך אותו, בין אם זה להחליף נעליים, להשיג סדרה בטלגרם או סתם לשבת לשיחה טובה. לכל אחד יש את החבר הזה שתקנא בו עד כמה הוא מוצלח גם בכדורגל וגם בלימודים, או עד כמה הוא סמל אהוב ומוערך. לכל אחד יש את החבר הזה שתמיד אומר את הדבר הכי מפגר שיש, וגורם לכולם להתפוצץ מצחוק ומשמחה. לכל אחד יש את החבר הזה שכל פעם שאתה רואה את החיוך שלו, עולה גם לך חיוך, וישר משתנה מצב הרוח. לכל אחד יש את החבר הזה שהוא גיבור ישראל ששמר על חבריו. ואתה, רועי, חברי הטוב, היית החבר הזה, ותמיד תהיה החבר הזה. אוהב אותך ואזכור אותך תמיד".

ספד לו הרב אסף ויצמן, מחנכו בתיכון: "רועי היקר, וייזוש, תלמיד יקר ואהוב שלי, אני חוזר עכשיו מהלוויה שלך. איזה הזיה, אתה קולט? ההלוויה שלך, רועי! איך? אתה וייזר, וייזוש, מלך הצחוקים, בחור שכולו חיוך, תמיד בכיף, בשמחה, מה הקשר שלך לאירוע הזה? אתה רועי 'המורה, קצת בלגן זה בריא' וייזר! רועי, חבר של כולם, שקטים, רועשים, ישרים ומפותלים, חבר של כולם! הסתכלתי בהתכתבויות האחרונות שלנו, וכל אחת מהן הסתיימה בשני סמיילים צוחקים שלי. נשבע שהיית גומר אותי מצחוק. לפעמים הייתי מחמם אותך סתם רק כדי שתצחיק אותי. אתה יודע, רועי, ביום ראשון, עם ההודעה על נפילתך, לא היו לי כבר כוחות. אבל אז דמיינתי אותך עם הכובע הזה שלך, החיוך השובבי, המכנס הקצר והגדול עליך בשלוש מידות, אומר לי, 'המורה ( הוא היה קורא לי המורה במלעיל), מה נסגר, המורה? מה זה הדיכאון הזה? יאללה! יאללה!' רועי, בי נשבעתי שהרמתי מבט לשמיים וראיתי קרן שמש ועננים שחייכו אליי. חברים, רועי מחזק אותנו מלמעלה. הוא דורש מאיתנו לא להישבר. אנחנו במלחמה על הבית, ואנחנו ננצח. אנחנו לא נישבר. אנחנו נהיה חזקים".

במסגרת מיזם ההנצחה "מתכון עם זיכרון" הוזמנו הגולשים באינסטגרם להכין מנת מק אנד צ'יז לזכרו של רועי. קרוביו סיפרו שהיה בררן באוכל, אבל על המנה הזאת לא ויתר.

בפודקאסט "קול זכרון" סיפרו הוריו של רועי על ילדותו, על חייו ועל גבורתו.

להנצחת מורשת החמלה והחסד של רועי מקימים הוריו קרן למען חיילים מרקע כלכלי-חברתי מאתגר, ומגייסים לשם כך תרומות בקמפיין "זוכרים את רועי" ברשת fundme.

לזכרו הוקם האתר https://www.rememberroey.com.

דף ההנצחה remember.roey.weiser הוקם ברשת אינסטגרם.