סמ"ר עדי אודיה ברוך ז"ל

קורות חיים

בתם הבכורה של אורית ואברהם. נולדה ביום כ"ח בחשוון תשס"א (26.11.2000) בקריית נטפים. אחות לדביר יצחק ויניר דוד.

גדלה והתחנכה בקריית נטפים, יישוב קהילתי דתי בשומרון. למדה בבית ספר יסודי ביישוב אלקנה וב"אולפנת השומרון אורט אלקנה" במגמת קולנוע ועיצוב גרפי, סיימה את לימודיה בהצטיינות.

ילדה חייכנית, שובבה ומלאת שמחת חיים. הייתה חברותית מאוד ומגיל צעיר ידעה להתגבר על קשיים ובעקשנות ובנחישות לממש מטרות שהציבה לעצמה. משפחתה הייתה עבורה ערך עליון – היא כיבדה את הוריה והעריכה עד מאוד את החינוך והערכים שהקנו לה. לעדי גם היה קשר מיוחד עם סבתה ניצה, ובכל יום חמישי כשהייתה חוזרת מהצבא נהגה קודם כול לבקר אותה.

כשהייתה בת חמש-עשרה התאהבה בתחום הצילום, ובזכות טביעת העין הייחודית שלה התקדמה והתפתחה בתחום. נוסף על העיסוק בצילום עדי הרבתה לכתוב שירים ויומנים, ולצייר בכישרון ניכר.

לעדי היה חשוב מאוד לתרום לחברה ולמדינה. מגיל שש-עשרה התנדבה ב"משפחה אחת" – ארגון סיוע לנפגעי טרור, וגם הדריכה בתנועת "בני עקיבא".

כשסיימה את לימודיה חשבה להתקבל לשירות לאומי, בהמשך החליטה להתגייס לצבא. באחד משיריה אף כתבה על הזכות לחיות במדינה ולשרת בצבא: "לשמור על המדינה שלי זו הזכות היופי והשלווה כי אם לא אני אז מי יגור פה בכזו גאווה".

היא שירתה כסמלת מבצעים (סמב"צית) בחטמ"ר יהודה. בצבא רקמה קשרי חברות טובים והייתה אהובה על החיילים שבפיקודה. מילאה את תפקידה ברצינות ואחריות, ועל כך קיבלה הצטיינות מאת מפקד החטיבה.

לקראת סיום השירות ביקשה לצאת לקצונה וקיבלה המלצות ממפקדיה, אך בשל מחלת הקורונה זה לא התאפשר. על כך אמרה לאימה "הכול משתבש לטובה", והסבירה שאי-הצלחה בדבר אחד מובילה להצלחה בדבר אחר. ואכן, במקום לצאת לקצונה השתחררה, פתחה עסק לצילום חתונות והצליחה מאוד. את בחירתה לצלם חתונות הסבירה ברצון לצלם את הרגעים המאושרים של אנשים שבונים בית בישראל ומוסיפים עוד ענף בעם ישראל.

עדי תכננה להקים בית ומשפחה עם בן זוגה נבו. עדי ונבו הכירו בגיל צעיר בבית ספר ובגיל הנעורים הפכו לבני זוג. לאחר שש שנים וחצי של חברות עברו לגור יחד ביישוב ברקן ונבו המתין ליום הולדתה של עדי כדי להציע לה נישואין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה קיבל אביה של עדי צו 8, ועדי הייתה נחושה להתגייס גם היא לשירות מילואים ולסייע במאמץ המלחמתי. לשם כך פנתה לכל מי שרק יכלה. מבוקשה נענה, וביום רביעי 11.10.2023 היא גויסה למילואים לתפקיד של הקמת מערך הגנה לעיר שדרות. ב-12.10.2023 אביה הסיע אותה למודיעין, ובדרך עדי אמרה לו כי היא גאה בחינוך עליו גדלה, "כך ארצה לחנך את ילדיי וגאה באפשרות שהענקתם לי לממש את החינוך על אף החשש והפחד".

במודיעין היא פגשה את קצין השלישות ויחדיו נסעו לשדרות. בהגיעם לעיר נשמעה אזעקת צבע אדום. הם מיהרו לצאת מהרכב, אך עדי נפגעה מרסיסי רקטה שנפלה סמוך אליה ונפצעה באורח קשה. היא פונתה לבית החולים "ברזילי" שבאשקלון אך שם נקבע מותה.

סמל עדי אודיה ברוך נפלה בקרב ביום כ"ז בתשרי תשפ"ד (12.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברקן. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל ראשון.

ספדה לה אימה: "תראי מה הולך פה ילדה שלי. תראי מה הולך פה. לא רצית חתונה גדולה, תראי מה קיבלת. עדידוש ילדה אהובה שלי. השעה כבר אחרי שתיים בלילה ואני יושבת בחדר שלך, שכולו את ומכל תמונה את מחייכת אליי, את קורנת, את מאושרת כל כך. אני יושבת וחושבת מאיפה לעזאזל מתחילים? כשכל מה שאני רוצה זה לחבק אותך. ואיך בכלל כותבים הספד לבת מושלמת כל כך? איך אפשר בכלל לסכם עשרים ושלוש שנות חיים אוטוטו של ילדה שהספיקה מה שאדם בוגר בן שישים ומעלה לא הספיק? איך נפרדים תגידי לי? ילדה מלאכית שנגעה בכולם בעוצמות ובהיקפים בלתי נתפסים.

ביום בו התבשרנו על הנורא מכול – אני הרגשתי. הרגשתי עוד לפני כי לב של אימא לא טועה אף פעם. וכל הדרך לבית חולים ברזילי אבא ואני החזקנו ידיים חזק, התפללנו והבטחנו שאנחנו מחזירים אותך אלינו כי אמרו לנו רק שנפגעת. דיברתי אלייך כל הדרך כמו שדיברתי איתך כשהיית בבטן שלי וקראנו לך צ'יקיטיטה קטנה. לצערי, אלוהים החליט אחרת. ואני מבינה באופן מוחלט וודאי שכשהספקת להיכנס לשדרות, למקום החשוך והכואב הזה, מקום של מלחמה, הכנסת איתך אור כל כך גדול שסנוורת את אלוהים. והוא לא יכל לעמוד באור הזה והיה חייב אותך אליו כדי שתעזרי לו להאיר למעלה ... בשלושת הימים האחרונים אני נעה בין כעס על עצמי על שלא הצלחתי לעצור אותך. על שלא התחננתי שלא תלכי. ביקשתי רק פעם אחת ואת אמרת לי: 'אימא אני לא יכולה, זקוקים לי שם'. תמיד היית עקשנית שהשיגה את מבוקשה ... מלאכית יפה שלי, הפכת עולמות כדי להגשים את הרצון שלך. וכל העדויות האלה פשוט גרמו לנו להבין איזה גיבורה היית, בפעם המי יודע כמה בחייך. ילדה גיבורה שלי שמתה על קידוש השם".

ספד לה מפקדה מהצבא: "עדי, סמב"צית של מעלה, קשה להכיל במילים או בכתב את מה שאת עבורי, ואת מי שאת עבור עם ישראל. תפקידך הצבאי כסמלת ותפקידך המקצועי כצלמת יכולים לשקף מעט מהנשמה הגדולה שלך. היכולת לראות את המציאות בשתי עדשות ... עדשת המצלמה – התופסת את הזווית הנכונה, החדות, הפוקוס, את היחס הנכון בין הצל, החושך לאור. ועדשה שנייה – כזו שמצלמת את הנשמה שבפנים. את הנפש, את הרגש, את העוצמה. עדי, סמב"צית של מעלה ... תודה על השליחות שלך לעם ישראל, אצלך למצוא חן בעיני אלוקים ואדם מתבטא במציאות. איך מצאת חן בעיני כולם, ואיך כולם מצאו חן בעינייך. עדי, את באמת היית עדי – תכשיט. יהלום אמיתי".

על מצבתה של עדי חקוקות המילים "תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן ומדי פעם תחייכו לעננים, אני אהיה שם". מילים אלו הן חלק משיר בשם "ואם אי פעם אמות" שכתבה עדי ונמצא רק לאחר נפילתה: "ואם אי פעם אמות לפני שיגיע זמני / אני רוצה שתחגגו את החיים / ולא תתאבלו על מותי / שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב / ולא תיתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז / תעריכו כל רגע קטן / ומדי פעם תחייכו לעננים / אני אהיה שם". השיר זכה לכמה לחנים וביצועים וניתן להאזין לו באתר "יוטיוב".

הזמרת זוהר רזיאל כתבה שיר לזכר עדי בהשראת ההספד שנשאה אימה. השיר נקרא "לילה טוב אהובתי": "לילה טוב ילדה אהובתי / היום תלכי לישון בעננים / שם רך ובטוח חמים ונעים / תבקרי אותי בחלומות לחיבוקים // נומי ילדה יפה שלי / יהיה לך טוב שם אל תדאגי / את מאור עיניי / את מעוז חיי / לנצח את האור שלי // ורק שתדעי את הכוח שלי / תודה שבחרת בי לאהוב / תאירי ביופייך ותשמרי לי על עצמך / מבטיחה לשמור אותך קרוב / יפה שלי / ילדה שלי // אור ראשון ילדה יפה שלי / העולם מאוד עצוב / את לא איתי / כואב לי בלעדייך / תאירי מתחתייך / תאירי שאוכל להמשיך". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

במלאת שלושים לנפילת עדי חילקו בני משפחתה וחבריה לכבוד השבת פרחי חמניות, הפרח האהוב עליה.

כתב ידה של עדי מונצח במיזם "אות חיים" – עיצוב גופנים על פי כתב ידם של הנופלים והנרצחים במלחמה.

עדי הונצחה במיזם "אורות ניצחון" – כרזות עם משפטי העצמה שאמרו הנופלים. לזכרה הוצאה תמונה לסוכה הנושאת את המשפט "הכל לטובה כל מה שקורה, הכל לטובה לכל הדברים שמסביבך יש סיבה, הם חלק מדרך ארוכה וחשובה לעזור לך ללמוד ולהפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמך".

לזכרה הוקם גמ"ח "בניין עדי עד – גב חופה", המשאיל גב חופה ממקרמה לזוגות.

בחודש ספטמבר 2024 נחנך בעיר שדרות גל-עד לזכר עדי סמוך למקום שבו נהרגה, שעוצב ונבנה על ידי תושב המקום אבשלום קריספל.

במלאת שנה לנפילת עדי הוכנס בבית הכנסת בקריית נטפים ספר תורה לעילוי נשמתה.

לזכר עדי הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_adi_baruch".