קורות חיים
בנם של מלכה (מלי) ואפרים (אפי). נולד ביום כ"ה באלול תשס"ג (22.9.2003) בבית החולים "קפלן" בעיר רחובות. ילד שלישי במשפחה, אח לאוראל, ליעד ואבישי.
אמיתי גדל בעיר רחובות בשנות חייו הראשונות. ילד שמח ופעלתן, שמילא את הבית באור, צחוק ושיר. מגיל רך נמשך לתורה ולתפילה והוקסם מהדת, וכבר כפעוט בן שנתיים נהג לעטות על כתפיו חיתול בד, לפתוח ספר ילדים ולמלמל לעצמו קטעי תפילה.
בהיותו בן ארבע עבר עם משפחתו למושב עזריאל בגוש תל מונד, בתחומי המועצה האזורית לב השרון. התחנך בבית הספר הממלכתי-דתי "נועם אמי"ת כפר בתיה" בעיר רעננה, והמשיך את לימודיו בישיבת "בני עקיבא" בעיר רעננה. תלמיד מצטיין, שאפתן והישגי, שאהב מאוד את לימודי הקודש והגה בהם יומם ולילה.
ילד ונער יפה תואר, דעתן ועצמאי, שידע להתמצא בכל מקום ובכל מצב, וניחן באישיות כובשת. בן אוהב להוריו, שמצוות כיבוד אב ואם בראש מעייניו, ואח מסור לאחיו. קשריו עם המשפחה המורחבת היו קרובים ולבביים, לא החמיץ אירועים משפחתיים ואף עזר בשמחה להביא למימושם.
עלם חמודות שניחן ברגישות לזולת, ונתן לכל אחד ממכריו את תשומת הלב שמתאימה לו. סייע למי ששרוי במצוקה ובכאב ותמך במי שזקוק לעידוד. שם לב במיוחד לנערים שהתקשו להשתלב מבחינה חברתית, ופנה אליהם ביוזמתו במילה חמה ובעצה טובה. היה חבר אמת, כזה שאפשר להישען עליו ולהיעזר בו בכל מצב. הצליח לגעת, להשפיע, להצחיק ולחבק אנשים רבים, עשה אינספור מעשים טובים ויצר חוויות מרוממות נפש למי שנמצא במחיצתו.
לימוד התורה והגמרא, התפילות והטקסים הדתיים עמדו במרכז חייו של אמיתי. מגיל צעיר ניהל מניינים והוביל את התפילות, התנדב לשמש חזן וקורא בתורה, והנגיש את הלימוד והתפילה בדרכי נועם, בסבלנות ובחיוך. ידע להתפלל בנוסח התימני ובנוסח קרליבך ואשכנז, לומר סליחות בנוסח הספרדי, והפך את התפילה לנחלת הכלל כשעזר לכל באי בית הכנסת להתמצא בתפילה וליהנות ממנה, גם לאלה שבאו להתפלל לעיתים רחוקות. ראה בתורה דרך חיים המאירה באור יקרות את חיי הפרט והכלל. היה "הרוח היהודית החיה" בקרב משפחתו ובכל מקום שבו שהה, ותמיד הסביר את ההלכות וסחף אחריו ללימוד ולתפילה את הסובבים אותו.
היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בשבט "הנני" ומדריך נערץ ואהוב במושב עזריאל שבו גר ובכפר יעבץ הסמוך. בקיץ הדריך ב"מחנה עמיחי" מטעם התנועה, הכולל פעילויות ספורט וטיולים באווירה תורנית. כמו כן, נבחר להיות מדריך של"ח צעיר (מש"ץ) והוביל פעילויות וטיולים מטעם משרד החינוך, לימים אף היה מדריך בקורס מדריכי של"ח. בתפקידו כמדריך בשתי המסגרות באו לידי ביטוי הכריזמה הסוחפת שלו, חוזקו הפנימי, הרגישות לראות כל חניך וחניך ולסייע לו, ואהבת הארץ שהייתה יסוד מהותי בחייו.
אמיתי טייל ברחבי הארץ גם עם חבריו ובני משפחתו, ונהנה לפתוח שולחן בטבע עם ערכת קפה, שנשמרה תמיד מתחת למיטתו ונשלפה בעת הצורך.
בד בבד עם לימודי הקודש והחול ומטלות ההדרכה אחר הצוהריים, התאמן במושב עם קבוצת כושר קרבי, ואף עסק באימון ספורטיבי באופן עצמאי ובתוכנית קפדנית, תוך שהוא מציב את השירות הקרבי ביחידה מובחרת כחלק בלתי נפרד משאיפותיו לעתיד.
חתר למצוינות ושאף להשתפר עוד ועוד ברמה הרוחנית וברמה הגשמית – בלימודים, בהדרכה ובהכנות לשירות הצבאי. קבע לעצמו יעדים לתקופה הקרובה ולעתיד הרחוק, וניהל רשימת מטלות בפנקסים שבראשם כתב את המילים "בעוז ובענווה". צעד בנחישות לעבר יעדיו, ללא פחד, נתן לעצמו משוב על ביצועים, וידע לקבל ביקורת מאחרים באופן ענייני ומבלי להיעלב. היה נחוש להיות אדם טוב יותר, ולא ויתר לעצמו. "אדם של אמת, כשמו", אמרה אימו.
בגיל שש-עשרה הכיר אמיתי את אילה והם הפכו לזוג. אילה סיפרה שהוא היה בן זוג אוהב, שתמיד הגיע עם זר פרחים ובקבוק יין בביקוריו בימי שישי ועד מהרה כבש את לבבות כל בני משפחתה והפך לבן בית במשפחת ריינזילבר.
עם סיום לימודיו התיכוניים בישיבה למד במשך שנתיים בישיבה הגבוהה "בני דוד" ביישוב עלי, כחלק משאיפתו המוצהרת להיות בן תורה ולזכות בחיזוק רוחני לפני גיוסו לצבא. באותה תקופה היה מועמד לתוכנית "ארז" היוקרתית להכשרת מפקדים קרביים בשילוב לימודי תואר ראשון באוניברסיטה, אך החליט לדבוק בתוכניתו המקורית ולשרת כלוחם ביחידה מובחרת.
ביום 10.8.2023 התגייס לצה"ל, לאחר שעבר בהצלחה את שלב המיונים ליחידות המובחרות, ושובץ ביחידת "אגוז" (יחידה 621) בחטיבת הקומנדו "עוז" (חטיבה 89). החל את מסלול ההכשרה המפרך, שאורכו שנה וארבעה חודשים, ובמסגרתו עבר טירונות ואימון מתקדם, והמשיך להכשרה הייעודית בבית הספר לקומנדו ב"מתקן אדם" שבהרי בנימין. אמיתי לא זכה לסיים את ההכשרה במלואה, לאורך כל חודשי ההכשרה שילב בין קודש לחול, המשיך בלימודי גמרא, וקיים הלכה למעשה את הביטוי "ספרא וסייפא".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת, באמצע ההכשרה, הוזעקו אמיתי וחבריו לצוות למשימת אבטחת יישובים בצפון הארץ, ובהמשך הלחימה הועברו לוחמי ההכשרה של "אגוז" לגזרת עזה. למרות המצב המתוח, שמר על מורל גבוה וקור רוח.
בהיותם ברצועת עזה, יצא עם צוותו מחטיבת הקומנדו לטהר את הציר הלוגיסטי בעיר ח'אן יונס בדרום הרצועה ולפתוח מרחב אבטחה למעבר בטוח. ב-6.4.2024, כ"ז באדר ב' תשפ"ד, שבת בצוהריים, בשעה 14:30, הגיחו מחבלים מפיר מנהרה בבית הרוס בשכונת עבסאנים במזרח העיר, ירו מטווח קצר לעבר הצוות, פגעו באמיתי והרגוהו.
בתקרית נהרגו גם מפקד הצוות בבית הספר לקומנדו, סרן עידו ברוך, ושני לוחמים בשלב ההכשרה, סמל ריף הרוש וסמל עילאי צעיר.
רב-טוראי אמיתי אבן שושן נפל בקרב ביום כ"ז באדר ב' תשפ"ד (6.4.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד. מאות רבות של אבלים פקדו את בית העלמין כדי לכבד את זכרו. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
על מצבתו חקקו אוהביו את המילים "בעוז ובענווה", שלאורן התנהל, ואת הפסוק "הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו" (תהילים, טו ב), שהיטיב לתאר את דמותו.
ימים אחדים לאחר הלוויה הובאו לבית המשפחה ארגזי ציוד של אמיתי, שנותרו ביחידה, והיו מלאים בעשרות ספרי קודש שמהם למד בעודו בהכשרה ובפעילות המבצעית. אמיתי תכנן לסיים ללמוד את מסכת "מגילה" בפורים, ועמד בכך. בימי השבעה קיימו בני משפחתו וחבריו את טקס סיום המסכת שהתכוון לעשות בעזה.
בשישי במהלך השבעה התקבצו באוהל האבלים במושב עזריאל מאות מתלמידי הישיבה הגבוהה "בני דוד" ביישוב עלי, שם למד אמיתי לפני גיוסו לצה"ל, ואנשי קהילת "צור ישראל" מהמושב, התפללו יחד לעילוי נשמתו וליוו את השבת בדברי תורה מחזקים ובשירי שבת שכה אהב. מאות נשים הפרישו חלה ואפו חלות לעילוי נשמתו.
ספדה לו אימו באזכרה לציון שלושים יום לנפילתו: "בן אהוב שלנו, מציינים היום שלושים לנפילתך, וכל יום נראה כמו נצח. אנחנו לומדים כמה הספקת בזמן כה קצר. כמה מצוות, מעשים טובים ודרך ארץ. נפלת למען ארץ ישראל שכה אהבת לטייל בה, למען עם ישראל שהיית כל כך גאה להשתייך אליו. ילד ערכי, יפה תואר בלב ומבחוץ. ילד של אימא, חבר טוב. נוח בשלום על משכבך".
ספד לו אביו: "אתה כבר חודש איננו, ואני מוצא את עצמי, בייחוד בימי חמישי או שישי, מחכה לטלפון, 'אבא, תבוא לאסוף אותי' מפה או משם, זה לא היה משנה לי, כי זו הייתה חוויה של ביחד. לפני שבועיים התנעתי את הרכב ביום שישי בבוקר, ובמקום לנסוע לאן שהייתי צריך, מצאתי את עצמי בדרך ל'מתקן אדם', ובאמצע נזכרתי שאתה כבר לא שם. עצרתי את הרכב ולא מצאתי את עצמי... כמה שאני מתגעגע, כמה אתה חסר לי ולנו. תשלח סימן, תבוא בחלום, משהו קטן שאוכל להיאחז בו. אוהב אותך, ילד שלי, ומתגעגע המון".
ספדה אחותו ליעד: "מי יעודד אותי כשקשה? מי ישמור את כל הסודות שלי? מי יעמוד איתי יד ביד מול ההורים? אני כל כך מתגעגעת. איך זה הגיוני שהאדם הכי חי שיש, כבר לא? אני לא יודעת איך להמשיך מכאן, אני באמת לא יודעת. אתה תצטרך להתוות לי את הדרך, מלאך קטן שלי. כל שנותר הוא הכאב והדמעות, אבל עכשיו צריך לייצר את השמחות. אז בבקשה ממך, אח קטן, תשלח לנו אותן כדי שנוכל ללכת בהן לצד הכאב, כי הוא כנראה לעולם לא יעזוב אותנו. אוהבת אותך באמת".
אילה בת זוגו ספדה: "תולי, היית הכי מצחיק בחבורה, הכי חכם, הכי שנון, הכי חתיך, הכי שטותניק, הכי רציני, הכי נעול, הכי יודע להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון, הכי אוהב, הכי שלי. כל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר את האדם שהיית ואת האהבה שלנו.
עכשיו נותרתי כאן, כמו פרח בלי גבעול, שמש בלי שמיים, ים בלי חוף ועולם בלי נוף. רק אני, בלעדיך.
לנצח תהיה הגאוות היחידה שלי. אני אוהבת אותך עד השמיים ומעבר, לולי שלך".
ספדה הדר, חניכתו בתנועת הנוער: "ללא ספק היית המדריך, השמיניסט, הכי טוב שהמושב ואני יכולנו להכיר. את הכריזמה שלך אי אפשר לתאר במילים. נתת לי להרגיש שייכת למקום, ועזרת לי בכל מה שצריך. תודה על הזכות להכיר אותך".
ספד לו עמית, לוחם ביחידת "אגוז": "לכתוב עליך בלשון עבר קשה מנשוא. מותך הטרגי לא נתפס. לא אשכח את השבתות הרבות שסגרת בבסיס, את 'עונג שבת' שהעברת לנו, ואת השבת האחרונה שהיינו יחד. היית חזן בקריאת התורה, שבת שלפני פורים, ובירכת אותי בברכה מיוחדת. לא אשכח את מסיבת הפורים שהייתה בעצם פרידה ממך, כשהזמנתם אותי לרקוד איתכם. ה' ייקום דמך".
ספד לו המורה זוהר: "תלמיד אהוב. זכיתי להיות המורה שלו לחינוך גופני לאורך שנותיו בישיבת 'בני עקיבא' ברעננה. ספורטאי מוכשר, מנהיג ובעל אישיות שלמה וכובשת. אזכור אותך תמיד. יהי זכרך ברוך".
הוריו של אמיתי החליטו להנציח את זכרו בעשייה למען ארץ ישראל ואחדות עם ישראל, ובכך להמשיך את דרכו. אימו מקימה מרכז בריאו"ת הוויה וחוויה בשותפות עם חבר ומטפל, גיא מסד, שבו יקבלו מזור נפשי ופיזי נפגעי המלחמה ומשפחותיהם.
המשפחה פועלת להנציחו בדרכים רבות, בהן הקמת מרכז תרבות במושב עזריאל בו גדל, בשיתוף הוועד המקומי והמועצה האזורית לב השרון. המבנה יכלול אולם אירועים וישמש בית מדרש פעיל ללימוד תורה יומי. כן פועלים ההורים לסלילת "דרך הגיבורים", ציר להולכי רגל ורוכבי אופניים, שיחבר את מושב יע"ף עם תל מונד, יהווה גם מסלול ריצה ויאפשר לנוער להגיע לבית הספר או לחוגים ברכיבה על אופניים.
בנוסף, המשפחה יצאה בקריאה לכלל הציבור לאמץ מעשה טוב אחד שאמיתי נהג לעשות ולהתמיד לעשותו במשך כל חייהם. על ידי המעשים הטובים, כתבו, תתרומם נשמתו של אמיתי מעלה ונרו יאיר באופן קבוע לזכותו של עם ישראל בכללותו.