סרן ירון אליעזר צ'יטיז ז"ל

קורות חיים

בנם של דבי וקלייב. נולד ביום כ"ה בטבת תש"ס (2.1.2000) ברעננה. אח לדורון, דניאל, דוד ויעל.

מי הוא היה?*

ירון (או כמו שהמשפחה שלו קראה לו - ירוני), נולד וגדל ברעננה, היה האח הקטן מבין 5 אחים מבית משפחת צ'יטיז. בבית הספר היסודי למד בבית ספר 'יבנה' ולאחר מכן למד ב'ישיבת בני עקיבא' ברעננה. בזמן התיכון גם הדריך בבני עקיבא בסניף רעננה מרכז של שבט 'יובל' - שבט מיוחד לילדים בעלי מוגבלויות. לאחר שסיים את לימודיו המשיך לשנה וחצי במכינה הקדם צבאית 'אלישע' שבנווה צוף.

התחביב העיקרי שלו היה להינות מהחיים. הוא אהב מאוד כדורגל והיה אוהד מושבע של ליברפול יחד עם שאר אחיו ואביו, ואף הלך למספר משחקים שלהם בשנים שלפני מותו. אהב מאוד גם לשחק כדורגל מידי יום שישי, ואהב בירה קרה וחברים בים בימי שישי.

*דרכו בצה"ל*

ירון התגייס במרץ 2020 לחטיבת גבעתי לגדוד שקד. לאחר שסיים הכשרה יצא בהקצאה מוקדמת לפיקוד ונהיה מפקד טירונים של מחזור מרץ 21. לאחר סיום תפקידו יצא לקורס קצינים אשר בסופו חזר להיות מפקד מחלקה בבא"ח גבעתי. בסיום 8 חודשים של תפקיד בבא"ח נכנס לתפקיד מפק"צ בבה"ד 1 במגמת 'להב', שם הכשיר 2 צוותים בשלב הבסיסי של קורס הקצינים. בתפקידו האחרון התלבט בין תפקיד סגן מפקד פלוגת טירונים, לסגן מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד שקד שלבסוף החליט ללכת לגדוד על מנת לקבל ניסיון מבצעי.

ירון נפל בקרב ב26.12.2023, בדראג' תופאח כשתפקד בתור סגן מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד שקד. הוא נהרג כתוצאה מהיתקלות מול 5 מחבלים שחדרו למבנה בו שהתה הפלוגה שלו, ובזכות כך שנתקל ראשון מול המחבלים הציל את שאר החיילים בפלוגה שלו מאירוע קשה הרבה יותר.

בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי רעננה. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

חייליו ומפקדיו סיפרו עליו שתמיד ידע להיות המפקד הקשוח עם הלב הכי גדול שיש. ידע לדרוש ולקחת אותם לקצה אבל דאג לכל אדם ואדם שבא תחת כנפיו בפיקוד בחטיבה וגם בבה"ד 1. היה איש של טוב לב, עם חיוך ענק, ומקצוען בכל דבר שנגע בו.

*איך להמשיך את דרכו - על פי איתן שמוקלר*

צ'יטיז (כמו שהחברים קוראים לו) לא היה איש של סלוגנים, אז לא תראו איזה משפט מפוצץ, אולי המשפט של ליברפול שמלווה אותנו מאז מותו אבל מעבר לזה לא יותר מידי. הוא היה אדם שכולו תכלס, שלא אהב להתעסק בדברים השוליים והלא הכרחיים בחיים האלה. הוא הסתובב עם חיוך ענק על הפנים, ובכל חדר שנכנס אליו האיר את כולם וגרם לכולם לצחוק ולהינות מחברתו.

את דרכו הכי טוב להמשיך בעיקר דרך המשך החיים, בכל שלוק בירה בים בשישי, בכל מנגל, בכל משחק כדורגל, להרגיש ברגעים הכי יפים והכי חיים שהוא שם איתנו בראש זאת הדרך הכי מדהימה בעיניי להרגיש ולהמשיך את דרכו.

דבר נוסף הוא ניצול הזמן. כשצ'יטיז היה יוצא הביתה הוא היה מנצל כל רגע אפשרי בסופ"ש, לא רק בסופ"ש האחרון שהוא יצא אחרי 82 ימים, כל סופ"ש. הוא היה דואג לראות את החברים, לשבת כמו שצריך, לראות את המשפחה והאחים, ובתוך הכל גם תמיד להכניס זמן איכותי עם דרה (בת הזוג שלו) בכל זמן שיכל בשבת.

תשאפו לנצל את הזמן שלכם להתעסק בדברים החשובים באמת בחיים האלה, ולהינות מכל רגע עם האנשים האהובים עליכם.

יהי זכרו ברוך.