קורות חיים
בנם של חיה ואברהם (רמי). נולד ביום ב' באדר א' תש"ס (8.2.2000) בירוחם. אח לאורי, שחר ונטע.
איתי גדל והתחנך בירוחם, למד בבית הספר היסודי "קול יעקב" והמשיך לישיבה התיכונית "אמי"ת - בלבב שלם". נער ביישן, מלא קסם אישי ונוכחות שקטה. בלט בחיוכו וברגישותו לאחר. השתתף בחוגי סיירות והיה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. נהנה מהפעילויות, מהטיולים ברחבי הארץ ומההווי החברתי בתנועה. איתי היה מדריך מסור לחניכיו והם אהבו אותו מאוד. היה לו חשוב לא לוותר על אף חניך, לדאוג לכל אחד. אם למישהו היה קושי אישי, איתי תמיד השתדל לעזור ולתמוך.
איתי, שהיה מוכשר מאוד בעבודת ידיים, ידע לבנות ולתקן, היה במשך שנים חבר בקבוצות הרובוטיקה השונות של ירוחם ולמשך שנתיים אף שימש כקפטן הקבוצה והוביל אותה להישגים מרשימים בתחרויות בארץ ובחו״ל. כתבה רחל, אחת המדריכות: "איתי הידוע בכינויו 'סוּף' היה הקפטן הנערץ של הקבוצה. בתקופות השיא של העונה הוא היה נמצא בה 24/7 וכמעט לא הולך הביתה, רק לישון אחת לכמה ימים. ידע להוביל את הקבוצה בנחישות, ברגישות אין קץ, בשקט האופייני לו ותמיד בנועם ובחיוך. בזכותו הקבוצה הגיעה להישגים מרשימים. אני זוכרת שבמהלך אחת העונות ליווינו את הקבוצה מכסייפה וסייענו לה. כאשר הגיעו לתחרות והיו עדיין בעיות, בלי לחשוב פעמיים ולמרות שהם כבר הפכו למתחרים שלנו, סוּף ניגש לעזור להם להעמיד את הרובוט ולהביא אותו למצב אופטימלי תוך כדי תחרות, כי ברור שזה מה שצריך לעשות".
טרם גיוסו למד במכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" שברמת הגולן. הוא השתלב היטב במכינה, שקד על לימודיו, נטל על עצמו מספר תפקידי מפתח, רכש חברים חדשים ונהנה מהנופים הקסומים של הגולן.
"איתי התאפיין בשקט עוצמתי, דייקנות, יסודיות, רגישות, דוגמה אישית וצניעות רבה", תיארו אותו אוהביו, "לא 'איש של מילים' ולא הרבה לדבר סתם כי אם 'אדם של מעשים' וכשדיבר היו אלה דברי טעם ומשמעות".
במרץ 2020 התגייס לצה"ל לחטיבת "גבעתי". במהלך הטרום טירונות ניגש ועבר בהצלחה את הגיבוש לגדס"ר, גדוד סיור, אך למרות שהתקבל בחר לוותר כי ראה את האתגר האמיתי בגדודים. הוא שובץ לשירות כלוחם בגדוד "צבר". במסלול היה חייל מצטיין ומוערך מאוד, חדור מוטיבציה ונחישות להצליח במשימותיו. איתי יצא לקורס מ״כים (מפקדי כיתה) בהקצאה ישירה ופיקד על כיתת טירונים. גם לקורס קצינים יצא בהקצאה ישירה ובסיומו היה למפקד מחלקה מצטיין. איתי קיבל לידיו מחלקת טירונים מישיבות הסדר (בינישים). פקודיו כינו אותו בחיבה ׳אבא׳ - עדות לביטחון שהשרה עליהם ולתחושה שנתן להם כי הוא דואג להם ושם עבורם.
סיפר אחד מחייליו, שבהמשך היה למ"כ במחלקתו: "מה אפשר לומר על סייף. הראשון שקיבל אותי בבקו"ם, הראשון שלימד אותי להעיף הקשב, הראשון שלימד אותי להחזיק נשק ולירות, הראשון שדיבר איתי על לצאת לפיקוד והראשון ששכנע אותי לעשות את זה... יחד בנינו מחלקה מאפס, יחד כאבנו וצחקנו, יחד סבלנו ונהנינו, יחד הזענו ויחד קפאנו מקור. היו לנו ישיבות סגל עד השעות הקטנות של הלילה כי אין סיכוי ללכת לישון בלי לטפל בבעיה הכי קטנה של כל חייל, בלי פשרות, עם אהבה אינסופית לחיילים, עם לב ענק וחיוך כובש".
לאחר שנה וחצי בהן הוביל את מחלקתו להישגים גדודיים וחטיבתיים נפרדו דרכיהם בחול המועד סוכות תשפ"ד, עת חזרו חייליו לישיבה והוא היה צריך להתחיל תפקיד סמ"פ (סגן מפקד פלוגה).
ארבעה ימים לאחר מכן, בשבת שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בבוקר השבת הוביל איתי את חייליו ללחימה באזור כפר עזה. בנחישות ובתעוזה רבה הם נלחמו בעשרות המחבלים שפקדו את האזור וסייעו לתושבי המקום. אחד מסיפורי הגבורה שליוו אותו מיום זה היה חילוץ של משפחה – זוג הורים ותינוק העונה אף הוא לשם איתי, לאחר שעות ששהו בממ"ד ביתם. יושבי הבית סיפרו על האנושיות שהפגין במפגש עמם, הרגישות והנחישות בה פעל. איתי וצוותו חילצו ביומיים בהם נלחמו במקום קרוב למאה מתושבי כפר עזה למקום מבטחים.
בתחילת המלחמה תקף חיל האוויר ברצועת עזה וכעבור ימים מספר החל התמרון הקרקעי ברצועה. איתי קיבל לידיו חזרה את חיילי מחלקתו שגויסו מחדש, ונלחם לצד פקודיו במעמקי עזה בעוז ובגבורה כשהם מגיעים להישגים מבצעיים משמעותיים. סה"כ, פיקד על חייליו במשך קרוב לשנתיים רצופות!
תיעוד שלו מזמן הלחימה במרחב זייתון בעזה אשר צולם על ידי מתעדות מבצעיות זמין לצפייה באתר יוטיוב וברשתות החברתיות. בתיעוד איתי שולח מסר של אמונה בצדקת הדרך: "בשבועות האחרונים גדוד צבר פועל במרחב הרצועה בגדוד זייתון. משמידים יעדים ותשתיות רבות של ארגון הטרור חמאס. מצאנו אמל"ח רב. משמידים מנהרות ופירים. צה"ל ינצח! אנחנו פה עד שנסיים את המשימה שלנו. עד שנמצא את אחרון הפירים והמנהרות ועד הניצחון! שבת שלום לכל עם ישראל. אוהבים אתכם".
בתמונות נוספות שצולם על ידי מתעד צבאי נראה איתי תמיד בראש הכוח. מוביל את חייליו ונוסך בהם ביטחון.
איתי נפל עת הוביל את מחלקתו בלחימה בשכונת זייתון בעזה. בתקרית הופעל על הכוח מטען בבית ממולכד. הוא ומפקד הפלוגה, רב-סרן יפתח שחר נהרגו במקום, שבעה חיילים נוספים נפצעו ופונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.
סגן איתי סייף נפל בקרב ביום י"ח באדר א' תשפ"ד (27.2.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בירוחם. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
במהלך הלווייתו שר אביו את השיר "שבורי לב".
אימו חיה ספדה לו: "ילד אהוב של אימא, אהבה של אימא. אחרי עשרים וארבע שנים ושבעה עשר ימים אני מחזירה את הפיקדון לקדוש ברוך הוא. הכול היה יותר מדי טוב, יותר מדי מושלם. מהלידה הטבעית והקלה ועד הילד המושלם שהיית. תמיד נוח לבריות, שקט ורגוע. ילד טוב שלא דורש כלום, אתה לא תבעת דבר. הכול הלך לך בקלות - הלימודים, החברים, תמיד מצטיין בהכול, בהדרכה, ברובוטיקה. תמיד הבנתי שאצטרך לשלם על זה מתישהו והקדוש ברוך הוא ירצה אותך בחזרה ילד מושלם שלי.
היית ילד שפיו וליבו שווים, שיודע להתרגש מדברים מיוחדים. ילד של אימא, יד ימיני בהכול. תמיד אמרנו שאתה מהדורה משוכללת של אבא ושלי, עלית עלינו בהכול...
איזה מפקד היית לחייליך, אבא שלהם בכל דבר. אמרת לי ששברתם שיאים בצה"ל - המ"מ (מפקד מחלקה) שנמצא עם חייליו הכי הרבה זמן. אמרת לי לפני כמה ימים שעכשיו זאת הכניסה שלהם ולאחר מכן הם חוזרים לישיבה. אני יודעת שאם מישהו מהם היה נופל ולא אתה - לא היה לך מנוח מהצער וכובד האחריות. הם היו גם חבריך, לפעמים היית צריך גם לכעוס אבל כמה קשה היה לך לכעוס. היית המפקד השקט, המסור והאחראי.
מה לא עשיתי, כל ה'תהילים' שאמרתי, כל התפילות. אני פשוט ידעתי. הבן האהוב שלי, בן יקר של אימא. ידעתי שבבוא הרגע אני לא אהיה האימא שישמעו את ההספד שלה ויתחזקו, אני רק אימא שבורה לרסיסים, שחייה כמו שהיא הכירה אותם עד עכשיו נגמרו... איזה ילד מוכשר איבדנו. מדינת ישראל איבדה את המפקד הכי טוב וערכי שלה. אני רוצה אותך, רוצה לחבק אותך, רוצה לנשום אותך".
אורי, אחיו הבכור ספד: "שמרת על מבצעיות מהרגע הראשון ונתת דוגמה אישית לחיילים שהיו עבורך כמו הילדים שלך. אתה תמשיך ותלווה אותנו בכל נשימה, בכל צעד בחיים. ברגעים הקשים וכן גם בשמחים שעוד יבואו עלינו בעז"ה. בתור קצין בצה"ל אני עומד כאן היום ברגע הכי קשה בחיים ומבטיח לך שאנחנו נמשיך מאיפה שהפסקת ונשלים את המשימה שאתה וכל שאר הגיבורים שנפלו התחלתם. אני אוהב אותך אחי הגיבור אני מצדיע לך ומבטיח לך להשלים את המשימה".
במלאת שלושים לנפילתו, כתבו שחר ונטע אחיותיו: "מתישהו נקלוט שלא תחזור, נקלוט שזה סופי. איתי, עבר עלינו חודש מטלטל, אנחנו אוספים פיסות חיים ומידע עליך, מתרגשים מכל תמונה, סרטון, הקלטה או ההודעה שכתבת. נושמים לתוכנו כל סיפור וזיכרון ומתבשמים מהאדם שהיית, מתגאים בך, בוכים, וצוחקים, בטח היית נהנה מהבדיחות השחורות שמתפלקות לנו.
אף אחד לא הכין אותנו לרגע שנצטרך להיאחז בזיכרונות, בתמונות ובסיפורים. שנצטרך למצוא נחמות קטנות, שכבר לא יחזירו אותך אבל אולי יעזרו לנו לחיות עם עצמנו כאן קצת יותר בקלות.
אנחנו לומדים לחיות חיים חדשים, חיים עם סיפור שלא ביקשנו לעצמנו והיינו מעדיפים אחרת ואם אפשר אז כאן ועכשיו, מיד. אבל מה נעשה שפתק החלפה שכחו לשים לנו בשקית. אז אנחנו לומדים את עצמנו. לאט לאט. דבר אחד אנחנו כן יודעים, שהיית עושה את זה שוב ושוב ושוב למרות הסוף הכואב. אנחנו יודעים שהאמנת במשימה, בשליחות שלכם, במלחמה הצודקת. אנחנו יודעים שלזה התכוננתם והתאמנתם. ושבאמת היית כל כך מוכן, מקצועי, מחושב ומוביל בחייך וגם במותך... הבנת שזו המלחמה שלך, שבשביל זה אתה כאן. ואם דיברנו על נחמות קטנות אז זו אחת מהן, אנחנו יודעים שעשית זאת בלב שלם, נלחמת עד הרגע האחרון בשביל כולנו בגבורה ותעוזה".
בני משפחתו וחבריו מקיימים מפגשי לימוד בביתם לעילוי נשמתו. חברו הקים גמ"ח (גמילות חסדים) כלי עבודה בשם "הגמ"ח של איתי" כמחווה לאמונתו הגדולה בעזרה הדדית ובנתינה לאחר ולאהבתו לעבודת ידיים. ויש עוד מיזמי הנצחה רבים.
אוהביו הוציאו מגנט ובו הכיתוב – "למה? כי צריך" וכתבו: "המגנט הזה מייצג ומסמל את האישיות המיוחדת והמרשימה של איתי. המשפט שנבחר מאפיין את איתי שהיה נכון לכל משימה. נקרא לדגל ויצא ללא היסוס. יהי רצון שנדבק במידותיו הטובות של איתי ונזכור שמעשה שווה יותר מאלף מילים".
סרטונים שערכו חבריו ובהם קטעי וידאו ותמונות מתחנות חייו השונות זמינים לצפייה ביוטיוב ובדף הפייסבוק שהוקם: "סרן איתי סייף ז"ל – דברים לזכרו".