סמ"ר יהודה דרור יהלם ז"ל

קורות חיים

בנם של רבקה תהילה ומשה. נולד ביום ח' בכסלו תשס"ג (13.11.2002) בחברון. אח לעשרה אחים ואחיות - מבשרת, ישראל, נחלה, דוד, אלישיב, בעז, חנה, רות, תחיה ושלמה.

שמו השני ניתן לו על שם מפקד חטיבת חברון, אלוף-משנה דרור וינברג, שנפל יומיים אחרי לידתו בקרב בציר המתפללים בעיר.

נשוי לשחר.

יהודה גדל והתחנך בחברון. נער שקט ועניו, ישר דרך, אמיץ וטוב לב. מהוריו ינק ערכים של אהבת הארץ, אהבת העם וכיבוד הזולת. למד בישיבה הגבוהה "מור דרור" בקצרין, שם שקד על לימודי התורה והתנדב בקהילה. חבר בתנועת "בני עקיבא" בסניף חברון, שבט "הנני".

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. יהודה כיבד את הוריו והסב להם נחת ועם אחיו טיפח קשר קרוב ועמד תמיד לצידם.

מגיל צעיר גילה כושר מנהיגות וחיבור עמוק לארץ ישראל. ערך ההתיישבות בער בעצמותיו, ותורה ועבודה היו נר לרגליו. כבר בסיום הישיבה התיכונית הקים סמוך לבית לחם את "חוות העיטם", חווה המשלבת בין לימודי תורה לבין עבודה חקלאית. בענווה, במסירות ובנחישות פעל להגשים את מטרותיו. מכריו סיפרו שהחווה הייתה "הדלק", הכוח המניע בחייו.

אדם אהוב על הבריות ומוקף חברים. ליהודה היו חברים מכל הגילים, מבני חמש-עשרה ועד בני שישים. ליבו היה פתוח לכל אדם, קשוב, מתעניין, נכון לעזור. במאור פניו ובנועם הליכותיו כבש את לב כל מי שפגש ונתן לו להרגיש שייך ואהוב.

יהודה היה נחוש להתגייס לתפקיד קרבי ונאבק עד שהשיג את מבוקשו.

ביום 22.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת חטיבת "גולני". בתחילת המסלול היה שקט ומופנם אך עם הזמן נפתח ונחשפו האור והעוצמות שבו והוא זכה להערכת מפקדיו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה, אשר בהמשך התפשטה גם לצפון הארץ.

כשהחלה המלחמה יהודה היה בהכשרה. בהמשך הצטרף עם יחידתו ללחימה. אחרי זמן נשלח לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובסיומו חזר לצוות כמפקד. חבריו לנשק סיפרו על חייל מסור ומלא מוטיבציה, מפקד מוביל שלא ויתר לעצמו והעצים את פקודיו ברגעים קשים.

את שחר מאיתמר פגש במהלך שירותו דרך חברים משותפים, ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. שחר תיארה עלם חמודות, בחור עניו, עם קסם אישי ועיניים טובות, "קופסת הפתעות", כדבריה, שבכל פעם התגלו בו מידות טובות חדשות.

בני הזוג נישאו בי"א באב תשפ"ד בחוות העיטם שיהודה הקים, שם תכננו לגור בסיום המלחמה ואף העמידו בה קרוואן.

לאחר חתונתם, ולמרות פציעה בכתף, יהודה חזר מיד להילחם עם צוותו בלבנון, כשהוא חדור מטרה ומתוך תחושת שליחות עמוקה.

בערב חג סוכות תשפ"ה, 16.10.2024, יהודה ויחידתו שהו בדרום לבנון. הכוח נכנס לסרוק בניין באחד הכפרים סמוך לגבול ונתקל במארב. על הלוחמים נפתחה אש, יהודה נלחם בגבורה ואף הספיק לטפל באחד הפצועים, אך נורה ונהרג. באירוע נהרגו ארבעה לוחמים נוספים.

סמל יהודה דרור יהלֹם נפל בקרב ביום ט"ו בתשרי תשפ"ה (16.10.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אחריו אישה, הורים, חמש אחיות וחמישה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

ראש המועצה המקומית חברון, אייל גלמן, ספד: "יהודה היה מלח הארץ. גיבור נועז שבשנה האחרונה לחם בכל גזרות הלחימה עם יחידתו. יהודה פעל רבות לבנייתה של חברון וארץ ישראל. בשעה קשה זו אנו מחבקים את אשתו, שחר היקרה, את משה ותהילה ואת כל משפחת יהלם ונעמוד לצידם בכל שיידרש".

ספד איתמר בן גביר, השר לביטחון פנים: "נולדת למשפחה של גיבורים... לא עצרת אפילו לשנייה. אתה תמיד ראשון במאבקים, במשימות, בהתיישבות. נלחמת כדי להגיע רחוק, כדי לעזור, לפעול ולהכות את האויב".

לזכרו של יהודה הוחלט לבנות שלושה בתי כנסת בנקודות התיישבות שונות.

בניין בחברון נקרא על שמו.

ביישוב איתמר נחנך מצפה לזכרו של יהודה. במקום הוצבה אבן זיכרון עם סיפור חייו. המצפה הוא סמל לנתינה ולחיבור הקהילתי שאפיינו את יהודה.

הופקו יין לזכרו ומדבקה עם המשפט המזוהה עימו: "בוא נוריד את הפאניקה".

יהודה מונצח באנדרטה ובמוזיאון חטיבת "גולני" בצומת גולני.