רב"ט אברהם חיים אבי גרינולד ז"ל

קורות חיים

אברהם חיים בן אליעזר ולאה ינטה. נולד בירושלים ביום ח' באייר תשי"ז (9.5.1957) האב, ניצול השואה, עלה מצ'כיה. בגיל חמש יצא אבי עם הוריו לארצות הברית, שם נתמנה אביו כמנהל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. ארבע שנים שהה בארצות הברית ושם התחיל את לימודיו היסודיים בבית הספר "עץ חיים". הוא הצטרף אז לתנועת בני-עקיבא. כשחזר לירושלים למד תחילה בבית-הספר היסודי על-שם הרב עוזיאל. הוא הצטיין בלימודיו והמשיך בקשריו עם תנועת בני-עקיבא. כבן 13 היה כאשר התייתם מאמו. אביו נשא אשה שניה שגידלה אותו כבנה. הוא עבר ללמוד בבית הספר התיכון "נתיב מאיר" (ישיבה תיכונית), הצטיין בלימודיו החילוניים והתורניים. בבית-ספר זה עוצבה אישיותו. הוא רכש לעצמו ידידים שהעריכו אותו והיה מקובל על מוריו ועל חבריו. בתקופה זו העמיק את פעילותו ב"בני-עקיבא" והדריך בני-נוער ברמת אשכול.

בשנת תשל"ה סיים את לימודיו התיכוניים והצטרף לישיבת-ההסדר בקרית ארבע. במסגרת זו התגייס לצה"ל, ושירת בחיל השריון. בתקופה זו חילק את זמנו בין הטירונות בצה"ל, לימודים בישיבה ופגישות עם משפחתו בירושלים. הוא הרבה להתכתב עם אביו, ובאחד ממכתביו, לקראת ראש-השנה עשה עם עצמו חשבון-נפש: "עד כמה שאני זוכר את החודש בו "ביליתי" בצבא לא השתמטתי משום תפקיד. לפעמים היה קשה לי מאד וחשבתי שאני נשבר, ובכל זאת המשכתי". ביום 23.7.1975 התגייס במסגרת ישיבת ההסדר. הוא עבר שורה של קורסים, ביניהם קורס נהגי טנק. עלה לדרגת רב"ט, ואחרי ארבע שנות שירות השתחרר מן הצבא. בתעודת שחרורו ציין מפקדו: "חייל מעולה ומסור, נהג טנק מעולה".

אחרי שהשתחרר משרות החובה התחיל ללמוד ב"כולל אברכים" במבשרת-ציון. הוא הכשיר עצמו לעבודת הוראה, כמחנך ברוח התורה. כשסיים את לימודיו הציעו לו לצאת בשליחות חינוכית לחוץ לארץ, אבל הוא סירב. הוא ראה את יעודו בחינוך הדור הצעיר בעיירות הפיתוח. באותו זמן נשא לאשה את חברתו לביאה, ויחד קיוו לצאת לעבודה בקרית-שמונה, שהיתה אז נתונה להתקפות חוזרות של מחבלים מעבר לגבול. באותו זמן גילה אבי את כושר הגותו. הוא הרבה להתעניין בהלכה הקשורה בישוב ארץ-ישראל, כתב על נושא זה ואף נשא דרשות בהן גילה את כושר הביטוי שלו. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל, ביום 6.6.1982, גוייס לשירות מילואים ועלה עם יחידתו לחזית בלבנון. הוא הופקד כנהג הטנק של המ"פ.

ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10.6.1982) כשהתקדמה יחידתו ליד אגם קרעון, נפגע אחד הטנקים. אבי נחלץ להוציא נפגעים ובעצמו נפגע. הרב הצבאי הראשי נבון עיכב את ההודעה על נפילתו אף כי המג"ד והמ"פ וחבריו שהיו איתו בטנק העידו שנפל, ולכן הוחזק בחזקת נעדר. רק לאחר התערבות ראש א"כא האלוף נתיב הודיעו למשפחה רשמית שנפל, ולכן רק ביום ל' בסיון תשמ"ב (21.6.1982) הובא למנוחות.

שר הבטחון אריאל שרון כתב להוריו אחרי נפילתו: "אבי היה לוחם אמיץ, נהג טנק מעולה, חבר אהוב ומסור". מפקדו סיפר עליו: "הוא הצטיין בתפקידו וביצע את המוטל עליו הן באימונים והן בקרב בצורה מקצועית ומהימנה". אבי הובא למנוחות בבית הקברות בגבעת-שאול בירושלים, סמוך לקבר אמו. הוא השאיר אחריו אישה, אב, אם מאמצת, שני אחים ושלש אחיות. מיד לאחר נופלו נולד בנו אביחי עקיבא.

לזכרו של אבי הופיע ספר בשם עוד "אבי-חי" ובו פרקים על חייו, על הגותו, וכן פרקים בנושאים תורניים שבהם התעניין בחייו, ושיעורים שהושמעו בימי הזיכרון לנופלו. על-שמו הוקמה קרן מילגות, "קרן אבי-חי", התומכת בלומדי כולל "מרץ". נקבעו לזכרו ימי -עיון בנושאים תורניים, בהשתתפות רבנים, מוריו וחבריו. בכולל הוקמה על שמו ספריה עיונית. במרכז הקליטה בגילה, שליד ירושלים, הוקמה ספריה כללית על שמו וכן תוכננה קרן להקמת שיכון "נחלת אבי חי", ליד הישיבה בה למד במבשרת ציון.