טוראי זאב וידר ז"ל

קורות חיים

זאב, בן יום-טוב ואסתר, נולד בשנת 1930 בצפון-מערב רומניה, באזור בו התגוררו יהודים שורשיים ואנשי עבודה.

בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו בשיירה של יהודים כפריים מהקרפטים שהובאו ביוזמת "התאחדות האיכרים" ("עולי סיטקוב") לארץ. זאב למד בביה"ס הדתי "תחכמוני" ברחובות ולאחר שסיים את לימודיו עבר ללמוד ליטוש יהלומים בנתניה במשך שנה. למרות הצטיינותו במקצוע הליטוש ולמרות שהיה צפוי לו עתיד בתחום זה, שב בחזרה לביח הוריו, אשר התגוררו ברחובות, שם היו זקוקים לעזרתו בעבודות המשק השונות.

זאב התקבל לעבודה בבית חרושת לחיתוך נייר שהיה בקרבת בית הוריו, אך למרות שעות העבודה המפרכות, לא הזניח את משק הבית ומידי יום, עם סיום עבודתו, היה שב לביתו ותורם תרומה משמעותית לאחזקת הבית והמשק ולעזרה בגידול אחיו הקטנים. בחורף תש"ו החלו הוריו בונים בעבודה עצמית את ביתם ברחוב "ההגנה" ברחובות וזאב נטה שכם ועזר בעבודת כפיים קשה זו.

בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, גוייסו זאב ואחיו התאומ, שלמה, לשירות המולדת. הם נקלטו בבסיס "רמת אהרון" שליד רחובות ומשם נשלחו לחטיבת גבעתי, גדוד 52. לאחר תקופת אימונים קצרה נשלח זאב ללוות שיירות הנוסעות לירושלים, השתתף בקרבות בכפר-אוריה, הרי יהודה (לטרון, שער הגיא, "דרך בורמה", בית ג'וז), בכיבוש כפרי הסביבה הקרובה (עקיר, מע'אר, קוביבה, זרנוגה, יבנה ועוד...), ובפעולות טיהור דרום הארץ בבשית, מסמיה, קסטינה וכו'.

בכל שירותו הצבאי הקצר הצטיין זאב באומץ לב, במעשי גבורה, בנכונות לעמוד בתלאות הקרב ובעזרה לחבריו הלוחמים שכשלו בדרך. הוא נודע כמקלען מעולה וכסייר מצטיין. באחד הסיורים, כאשר הוכרחה הכיתה לסגת מפני כוח עדיף של האויב וחוסר אפשרות להזעיק עזרה, נשאר זאב אחרון לחפות במקלע על הנסוגים. הוא לא הפסיק לעשות זאת עד שהאויב הגיע לקרבתו ולבסוף נשאר ללא חיפוי וכך נסוג תחת אש צולבת, תוך כדי השבת אש לכיוון האויב. אשפת הכדורים שלו נפגעה מכדורי האויב וכדורים אחדים מאשפתו התפוצצו, אך הוא לא נפגע. זאב אף מצא כוח גופני ונפשי לשאת על כתפיו חבר שנשאר שוכב על הקרקע, נאנק מהתכווצות שרירים, והחזירו לבסיס עם נשקו האישי.

לאחר ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, נשלח זאב עם גדודו למשימת פריצת הדרך לנגב. הוא השתתף בקרבות רבים בחתה, קרתיה, בית-עפה, עבדיס, סואפיר וג'וליס. זאב לחם על שחרור נגבה ובכיבוש משטרת עיראק-סועידאן.

הקרב האחרון בו לחם זאב היה בגבעה 113, אשר בחוליקאת. בקרב זה, בתאריך ט"ז בתשרי, תש"ט (19/10/1948) נפל זאב. הוא נקבר למחרת היום בכפר ורבורג.