רב"ט יהודה מלק ז"ל

קורות חיים

יהודה, בן בנימין-זאב ז"ל וקלרה, נולד ביום י"ב בטבת תשי"ב (10.1.1952) בירושלים. כבן למשפחה דתית, המקיימת את מצוות התורה, למד יהודה בבתי-ספר דתיים. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "חורב" בירושלים ואחר-כך המשיך בלימודים תיכוניים בישיבת "מרום ציון" בירושלים, שם עשה ארבע שנים. אחרי-כן הלך לישיבת "כרם ביבנה", שם סיים את לימודיו התיכוניים.

הוא היה תלמיד טוב ובזכות שקדנותו ואהבתו את הלימודים, זכה בציונים טובים. מעולם לא אמר די ותמיד שאף להשכיל, להחכים ולהעשיר את ידיעותיו בכל התחומים. הוא היה בעל אופי נדיר. טוב לבו ופועלו למען הזולת קנו לו חברים רבים, שאהבו אותו וכיבדוהו. הוא נהג להתנדב ולעזור לכל אדם בלי שיתבקש. מעולם לא ביקש תמורה על טובה שגמל; להיפך, תמיד טען שאינו זקוק לעזרת הזולת. הוא נהג לתת שיעורים פרטיים, אך סרב לקבל תשלום בעבורם. בתקופה שלמד בישיבה היה מארגן חבילות-שי לטירוני הישיבה, היה נוסע לבקרם במקום שירותם, ודואג להעביר דרישות שלום למשפחותיהם.

בעת שירותו בצה"ל היה מוותר לעיתים על חופשותיו, כדי לאפשר לחבריו לצאת הביתה, והוא היה ממלא את מקומם. מברג ה"טסטר" היה מצוי תמיד בכיסו, כדי לעזור בתיקונים שונים, שידיו היו מלאות מהם. הוא היה בעל מזג שקט, מעולם לא התרגז על אדם ולא הרים את קולו בגערה. תמיד קיבל דברים ברוח טובה, בשלווה ובהבנה. כך נהג גם בתקופת שירותו בצבא ותמיד עודד ורומם את רוח חבריו. הוא היה חובב טיולים והרבה לסייר ולתור במרחבי הארץ ולהנות מיפי נופיה ואתריה.

יהודה גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 והוצב לנח"ל מוצנח. לאחר הטירונות נהיה חייל-לוחם ומילא תפקידים שונים במסגרת החיל. הוא עשה של"ת במקומות שונים, מילא תפקידים בשמירה בקווים הקדמיים, השתתף במרדפים אחר מחבלים, שבאחד מהם נפל מפקדו. בשנת 1971 עבר קורס בבית-הספר לשריון והיה לתותחן בטנק. הוא היה חייל טוב, מסור ונאמן לתפקידו. תמיד השתדל למלא בדייקנות וביעילות את הוראות מפקדיו והיה אהוד ומקובל עליהם.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים עלה לרמת-הגולן, כדי להצטרף לחטיבת השריון שעם כוחותיה נמנה. החטיבה, שהוטל עליה לבלום את התקפות הסורים, עברה קרבות קשים ועקובים מדם. הגדוד של יהודה נלחם באזור הכפר נפח והתקדם לעבר סנדינה, כשהוא בולם והודף את טנקי האויב. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב שריון-בשריון בסביבות סנדינה, נפגע הטנק של יהודה והוא נהרג. זמן רב היה בחזקת נעדר, ומשנמצאה גופתו הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-שאול. השאיר אחריו אם, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו של יהודה: "ביום ב' בבוקר יצא הטנק של יהודה מחניון הלילה בכפר נפח, והתקדם לכיוון דרום-מזרח עם עוד שני טנקים. הטנק של יהודה הוביל את הכוח בהסתערות על גבעה אסטרטגית. במהלך ההסתערות נפגע הטנק בפגז ויהודה נהרג.

יהודה היה נכון תמיד לכל משימה ויצא לכל פעולה, בידיעה ברורה שבכך הוא מגן על עם ישראל, על דת ישראל ועל ארץ-ישראל. הוא שימש דוגמא לחבריו בכל אשר עשה. אהבת הזולת ועזרה לחברים הן תכונות שהצטיין בהן לאורך שירותו, ועשוהו חייל אהוד על חבריו ועל מפקדיו. חיוכו ועליזותו תרמו רבות להעלאת המורל של חבריו, גם בשעות הלחימה הקשות ביותר. זכרו לא יישכח ודמותו תעמוד לנגד עינינו לעד".