רב"ט עמוס צורף ז"ל

קורות חיים

בן יחיד לאביו המורה והסופר אפרים ואמו יפה. נולד בי"ג בסיון תרפ"ז במגדיאל. בילדותו כונה על-ידי חבריו "מלך הילדים". עמד בראש קבוצה שהיתה מנצחת תמיד ב"קרבות". סיים את בית הספר העממי "תחכמוני" בתל-אביב ולמד בגימנסיה "אוהל-שם" ברמת-גן. התבלט בלימוד תנ"ך וגיאוגרפיה ובכתיבת חיבורים. חיבב ספורט (התמסר לקפ"פ) ואמנות. ציונו בנגרות עדינה היה "מצוין". בגיל 15 עבר לבית-הספר המקצועי ליד הטכניון בחיפה. עשה חיל בשרטוט ומכניקה.

היה חבר ועד המחלקה וחבר "הצופים". פעיל בעניני בטחון. יצא לסיורים ולקורס מפקדים של הפלמ"ח.

בגיל 16 הצטרף לגרעין הנוער הארצישראלי א' בטירת-צבי של "בני עקיבא" ויעץ לחבריו "לבוא לחיק הטבע, לשמור על מולדת אמיתית, ולכבוש אדמה מידי האויב". את העיר שנא. "מחניק ומשעמם בעיר", היה אומר.

הצטיין בעוז-רוח. עבר יחיד ברגל את בית-שאן הערבית, העויינת. בשמחת-תורה תש"ה, כשפרצה תגרה בין הקיבוץ והערבים ואחד החברים נפצע קשה, הכניע את הערבי התוקף במקל, תחת מטר אבנים, והיה לגיבור היום של הקבוצה. לילה אחד יצא לשמור על הטרקטור ושקע בתעלה, אך נשאר על משמרתו. אחר כך חלה וקדח, אולם לא הבין:"כיצד אפקיר את הטרקטור לשם יבוש בגדי?"

כעבור 18 חדשי הכשרה עבר לביריה, במסגרת הפלמ"ח. היה היחיד מאנשי ביריה שלא נאסר בעכו. באותו לילה מיהר לכפר-גלעדי להודיע כי החיפושים קרובים. בראותו כי הנקודה תפוסה בידי הבריטים, ליכלך פניו ברפש והערבים חשבוהו לערבי. אז הסב שמו ל"זהבי" ועבר לעין-גב.

היה מפקד כיתה בהכשרת "הצופים" ובקבוצות תלמידי הגימנסיות, הדריך את מהנדסי מחנים וכו'. לרגל תפקידיו עשה בקיבוצים שונים - כנרת, דגניה ב', אשדות-יעקב, שמיר, חולתא. היה אומר:"כל עוד לא תהיה לנו מדינה ממש, אינני חוזר הביתה ... שמירת המולדת אינה שמירה על מדרכות תל אביב שלא תברחנה לים. יש לשמור על אדמות ישראל המפוזרות בתוך הארץ, על קומץ האדמות, אשר בריטניה הקציבה לנו לפי חוקי הספר הלבן".

ידע לתת משקל לפקודותיו ולחמוד לצון. התחבב מאד על חבריו וחניכיו בפשטותו וביושר-לבו. חניכיו אמרו שראוי הוא לתואר "מפקד" ויותר מזה ל"חבר". גער בהם כשהתלוננו על מנת המזון, ומיד אחר-כך סיפר פרשיות דרמטיות כדי להשכיח את הרעב, ואמר: "ראו סלע ששוכן בו לב...".

היה שופע מרץ ושמחת-חיים ועם זאת חריף ובעל נשמה פיוטית. אהב ספר ונטה לספרות. הרבה להשתמש במשלים ציוריים ובאגדות. חונן בחוש הסתכלות, ומתופעות הטבע הקיש על חיי האדם. הנוף הגלילי הזכיר לו גיבורים מימי קדם ובסיפורי ההיסטוריה היה מצית בפקודיו אש-קרב.

במכתבו האחרון כתב:"יש ובשעת שקיעה נראה כאילו גיבורי הגליל עולים מתוך הערפלים. ופה (בעין זיתים) רואים בני-אדם שכל מאוייהם גאולה, התישבות והשגת המטרה הנאצלה. לשמה חיו גיבורי הגליל, וחיים האנשים בזמננו".

עם פרוץ מלחמת השחרור נשלח לעין-זיתים להגנה ולאימון יחיד.

ב-30.12.1947 הותקפה הנקודה על-ידי כנופיה ערבית. מזוין במקלע ורימונים יצא עם שנים מחבריו לחפות על הטנדר שהותקף. הוא נפגע מכדור ומת בו במקום. היה הקרבן הראשון בגליל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת יצחק.