רב"ט מתתיהו פישר ז"ל

קורות חיים

בן ישכר-יהודה ורחל. נולד ב-18.9.1924 בעיירה פטרובו-סלו, שבצפון יוגוסלביה, בקהילה שנמנתה על האיים המעטים של יהדות מסורתית-שרשית בין יתר הקהילות של יהדות דועכת באזור ההוא, בדרום-הונגריה לשעבר. למד בבית-הספר העממי של הקהילה ואחר-כך ב"ישיבה", ובשעות הפנאי היה עוסק בניהול אחוזתם. יהודי העיירה חיבבוהו כבחור יודע תורה, פיקח, מעשי ונעים בהליכותיו עם הבריות. משפלשו הגרמנים ב-1941 ליוגוסלביה והחזירו את האזור הזה להונגריה הכביד השלטון ההונגרי את ידו על היהודים ועל מקורות מחיתם, ומתתיהו נרתם כליל לעזרת הוריו. ב-1944 הוסע עם המשפחה ועם כל יהודי העיירה למחנה אושבינצים, ואחרי שלקחו את אמו אל הכבשן טילטלו אותו ממחנה למחנה בגרמניה והעבידוהו בפרך ובסוף חלה בטיפוס. בשעת השחרור על-ידי הצבא האמריקני היה משקלו ירוד ביותר, 30 ק"ג.

הוחזק חדשים אחדים בבית-חולים ומשהחלים הצטרף להכשרה של תנועת "תורה ועבודה". אירגן קבוצה בת 48 חברים וסידר בה שיעורים לעברית, לתלמוד ולהשתלמות כללית. בשמעו ששרידים ממשפחתו הגיעו הביתה נסע שמה ומצא את ארבע אחיותיו. אחת מהן נאותה לעבור עמו בסכנות "נתיב-הבריחה" לאיטליה ושוב הצטרף למחנה של תנועתו והיה פעיל בעניני הארגון והתרבות ובעיקר בהחשת העליה. העפיל ארצה בשנת 1946 באניה "אנצו סירני". עודד בדרך את הכושלים. וכשתפסו הבריטים את האניה הניף על ראש התורן את הדגל הלאומי שאחותו הכינה עוד באיטליה. במחנה עתלית הצטרף לקבוצת-הגשמה ואחרי השחרור יצא עמה להצטרף לארגון "תקומה" שחנה אז בכפר-הרא"ה.

הסתגל במהרה לתנאי החיים החדשים. כעבור חודש כבר דיבר עברית רהוטה ומראשית בואו היה חבר פעיל ב"הפועל המזרחי" וב"הגנה".

מסיבות משפחתיות עזב את חבורתו, עבר לנתניה, נאבק קשה בחוסר עבודה עד שהסתדר בעבודת בנין כמרצף. עבר לפרדס-כץ ואחר-כך לבני-ברק והתערה במקצוע החדש ואת שעותיו הפנויות הקדיש ללימוד תורה והשתלמות כללית ולהכרת הארץ ובעיותיה.

ב-1.2.1948 גויס ל"משמר העם", ולהפצרותיו הועבר למחלקה קרבית בגדוד אחד שבחטיבת "אלכסנדרוני". סיים קורס מ"כ וקיבל המלצה להעלותו לדרגת סמל. כמפקד התנהג בענווה ובתבונה והיה למופת מעודד לאנשיו במסירותו, באומץ-לבו ובקור-רוחו במצבים קשים.

השתתף בכיבוש מחנה תל-ליטוינסקי, חיריה, סאקיה, סלמה, קאקון, טנטורה, קולה, איגזים, ג'בע ולוד, ובראשית חורף תש"ט הועבר אל הנגב. ב-26.12.1948 היה בין כובשי עיראק אלמנשיה.

בגלל התקפת-נגד בכוחות מרובים הוכרחו חיילינו לסגת ולפרוץ להם מוצא בכיתור המצרי. מתוך דאגה לחיילים, שלא הספיקו להגיע לריכוז המחלקה לפני ההיערכות לפריצה החוצה, ביקש רשות ממפקד המחלקה להישאר כדי לאסוף את שאר האנשים ולפרוץ עמהם, ואכן הצליחו בהנהגתו לפרוץ להם דרך ולחזור. בפעולה זו, ב-28.12.1948, נפצע וביקש מאנשיו שיקחו את שאר הפצועים והוא יחזור בכוחות עצמו, אך לא חזר.

היה קבור בפלוג'ה והועבר משם למנוחת-עולמים בנחלת-יצחק.